חידושי מהרי"ו וידקר יב

בזה הקדמה ומשו"ה פי' שם פי' אחר ע"ש וא"כ בנ"ד יכול ג"כ להניח את של ר"ת מקודם:

סימן לח. ש"ע סעי' ה'. אבל אסור ביום ראשון להניח תפילין וכו'. ואם בא ממקום קרוב ביום ז' בבוקר דעומד עם גה"ב אע"ג דנודע לו באותו יום מ"מ אם לא יניח תפילין יהי' כתרתי דסתרי דהרי בזה מחשב אותו יום ליום ראשון והוא עומד משבעה וע"כ יניח תפילין אחר העמידה כן פסק מו"ר הגאון בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ר"מ ושו"ת אוהל יהושע או"ח סי' מ"ג ע"ש:

סימן לט. ש"ע סעיף ח'. אין נקחין אלא מן המומחין וכו'. ע' חו"מ סי' רס"ז וסמ"ע שם סק"ל דאם מצא תפילין שם דמיהן ומניחם תיכף דכיון דיוצא בזו כמו בזו אין נ"מ לבעל האבידה וע"כ יקח מהמעות תפילין אחרים ע"ש אבל נראה דבזה"ז דשכיחי סופרים רמאים ומי שיש לו תפילין שיודע שהם מסופר יר"ש ומובהק המה אצלו חשיבות גדול ע"כ לא גרעי תפילין משאר דברים דצריך להמתין יב"ח כמ"ש שם וז"פ:

סימן מ. באה"ט ס"ק ג' בשם מהריט"ץ דאם כרך הכיס במטפחת בשעה"ד מקרי גם המטפחת כלי וכו'. יש ראי' לזה מתוס' ב"מ (ק"ה ב') ד"ה כתבו דאין דרך להניח תפילין במטפחת ע"ש וא"כ ל"ה כליו:

סימן מא. סעיף א. ש"ע. הנושא משאוי וכו' אסור להניח על הראש שי"ב תפילין וכו'. ואם המשאוי הוא בולט להלאה מן הראש ע"י התפילין וגוף המשאוי אין על ראשו מבע"ל כה"ג בש"ס מכות (י"ט ב') ע"ש:

סימן מב. שו"ע סעיף א'. אסור לשנות תפילין של ראש וכו'. ואם מותר לקצץ הגליונות מהפרשיות שהיו גדולים ולא הי' יכול להניחם בתוך הבתים מצאתי בריטב"א ונמוק"י נדרים (רפ"ב) שכתבו דהגליונות שבין שיטה לשיטה ובין כתב לכתב קדוש ככתב גופי' ע"ש וע' מג"א סי' של"ד ס"ק כ"ד ובא"א שם דהיכי דנהגו כן מותר דהוי כאלו התנו ע"ש:

סעיף ג. סודר דאזמני' למיצר בי' תפילין לעולם וצר בי' תפילין חד זימנא וכו' ע"ש. ע' סוכה (ל"ג ב') וקסבר אגד הזמנה בעלמא הוא והזמנה לאו מלתא היא וע' רש"י שם ד"ה ה"ג וכו' ונראה קצת להוכיח דאם צר התפילין בעת של"ה זמן התפילין דהיינו בשבת או בלילה הוי רק הזמנה בעלמא ויש לדחות עפ"ד תוס' זבחים (י' א') ד"ה ור"ל וכו' בהא דשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א שהקשו שם היאך יתחייב דלמא יחזור בו ולא יזרוק אח"כ דמה לע"א ותי' דאפי' אם יחזור מ"מ יתחייב דבשחיטה הוי מעשה כיון דהוי ע"מ לזרוק ע"ש וה"נ י"ל דצר בי' בלילה או בזמן שאין זמן תפילין מ"מ כיון דצר בי' אדעתא לצור בו תפילין להלאה הוי גם מה שצר שלב"ז תפילין ג"כ מעשה ויש לפלפל בזה:

מג"א ס"ק ז' צר בי'. פי' לפי שעה ולא אזמני' להיות שם לעולם עכ"ל. לפמ"ש לעיל בשם תוס' ב"מ דאין דרך לצור תפילין במטפחת רק בכיס א"כ נראה דאם נתן במטפחת סתמא הוי לפי שעה אבל בכיס או בתיק סתמא הוי לעולם רק אם פירש להיפוך כנלע"ד:

סימן מד. מג"א סק"ב ישן בהם. ולא חשוב היסה"ד אלא כשהוא בשחוק או בקלות ראש וכו'. ע' תוי"ש יומא (ח' ב') בשם ר' אלחנן כ' דלא מקרי היסה"ד רק כשיש בידו לשמור אבל בישן דאין בידו ל"ה היסה"ד ע"ש וע"ע תוס' חגיגה (כ"א סוע"א) כתבו ג"כ בשם ר' אלחנן סברא זו ע"ש לענין היסה"ד דקדשים ועצל"ח פסחים (ל"ד) העלה מעצמו כן אבל כבר קדמו הר' אלחנן בתוס' הנ"ל אבל גוף דברי התוס' חגיגה הנ"ל תמוהים דקושיתם היא קו' הירושלמי שקלים (פ"ז ה"ב) ר"א וכו' הסיע הדעת וכו' ע"ש היטב וע' צי"ר שם וע' תוס' שבת (מ"ט א') ד"ה שלא וכו' כתבו להיפוך משי' ר"א הנ"ל דגם בישן שייך היסה"ד ע"ש וע"ע ירושלמי פסחים סופ"י ה"ז למה מפני הסיע הדעת או משום שעבר עליו חצות וכו' ובשי"ק שם פי' דקאי על ישנו כולם דפסול אי הוי הטעם משום היסה"ד ע"ש ולשי' הר"א הנ"ל בכה"ג ל"ש היסה"ד ובע"כ יפרש כפי' הק"ע שם דקאי על פסח אחר חצות ע"ש ותבין וע"ע תוסי"ש יבמות (נ"ד א') כתבו לחלק בין חרש לישן לענין כוונה דחרש הוי בר כוונה דכל מה דיכול לכוון הוא מכוון משא"כ ישן ל"ה בר כוונה דהרי הי' יכול להיות ער ויהי' בר כוונה ומשו"ה כשהוא ישן ל"ה בר כוונה ע"ש והוא ג"כ קצת להיפוך מסברת הר"א הנ"ל:

מג"א סק"ה בשם משפטי שמואל סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפל תפילין על הארץ. ע' כפ"ת לסוכה (מ"א ב') בזה:

סימן מו. מג"א סק"ט הקשה בשם הב"ח אמאי לא יברך שעשני ישראל וכו' ותי' משום דנוח לאדם שלא נברא משנברא ולכן קאמרי' וכו'. ע' תוס' עירובין (י"ג ב') ד"ה נוח דרק בסתם ב"א אמרי' כן דנוח לו שלא נברא וכו' אבל בצדיק אשרי לו ואשרי דורו ע"ש אבל מי יכול להחזיק עצמו לצדיק:

סימן מז. סעיף ד. בהג"ה וה"ה דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו נ"ל דאפי' אם נתן טעם לדבריו רק הטעם תלוי בדבר הטבעי והוא מגלה הטבעי ועי"ז הוא כשר או טריפה וכדומה ל"ה הוראה ומותר לפסוק בלא ברכת התורה וראי' מבכורות (כ"ד א') ואסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם וכו' ואי כרבנן מאי עד יבא ויורה צדק לכם וכו'. וברש"י שם כ' וז"ל כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גילוי מלתא היא וכו' והוראה לא שייכא אלא בדבר הלכה עכ"ל ומבואר כן וע"ע ר"ן פ"ג דביצה בהא דת"ח רואה סכין לעצמו ביו"ט כ' דדין ל"ה רק לאחרים אבל לעצמו הוי רק כמברר הספק ומשו"ה מותר לראות סכין ביו"ט ע"ש ונ"מ גם לכאן:

סעיף ז. ש"ע. ברכת אהבת עולם פוטרת ברה"ת וכו'. ל"ד אהבת עולם דשחרית דמיירי בהו בש"ע דגם ברכת אהבת עולם דערבית ג"כ פוטרת וכן מבואר בתר"י ברכות (ב' א') ע"ש ונ"מ אם ישן, באמצע היום למ"ש המג"א סקי"א דצריך לברך ע"ש:

סעיף יב. ש"ע. אף אם למד בלילה וכו' א"צ לחזור ולברך כ"ז שלא ישן. ע' מג"א חולק דאם נעור בלילה מ"מ צריך לחזור ולברך כשמאיר היום ע"ש וע' זבחים (י"ט ב') הי' עומד ומקריב על המזבח כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים ד"ר וראבר"ש אומר כיון שקידש ידיו ורגליו מתחלת עבודה א"צ לקדש ע"ש וי"ל דמחלוקת הש"ע והמג"א כאן תלוי במחלוקת ר' וראבר"ש הנ"ל וכיון דקיי"ל התם כרבי ממילא צריך לברך בה"ת וכהמג"א וע' בסוגיא הנ"ל:

סימן מט. מג"א סק"א בשם הב"ח דהא דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ דוקא להוציא אחרים יד"ח ע"ש וכן כתבו תוס' תמורה (י"ד רע"ב) ד"ה דברים ע"ש:

מג"א שם בשם תוס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתך. ע' תוס' שבת (קט"ז א') ד"ה לא ומהרש"א שם מבואר דהתוס' שם ס"ל דגם סומא אסור לומר בע"פ ומשו"ה אמרי' בכ"מ כדמתרגם רב יוסף דהי' צריך לומר בלשון תרגום ע"ש וא"כ סותרים דברי תוס' זל"ז וע' סוטה (מ"ח ב') כדמתרגם רב ששת וכו' להנ"ל י"ל ג"כ כהנ"ל דר"ש הי' סומא ומשו"ה אמר בתרגום וא"כ ל"צ לגירסת הח"ש שם ע"ש ותבין:

סימן נא. ש"ע סעיף א'. אומרים ב"ש קודם פסד"ז וישתבח לאחריהם. ואין זה שייכות