חידושי מהרי"ו וידקר יא

ד"ה כל ובשטמ"ק בשם תו"ח מוכח דפליגי בפירוש הקרא על הפקודים והתו"ח שם פי' אצל כמו ועליו מטה מנשה ע"ש וע"ע כלים (פ"י מ"א) פליגי ר"א ורבנן אי מה דכתיב צ"פ עליו יכול להיות הכוונה גם תחתיו ע"ש:

סימן ל. מג"א סק"ג וא"כ ברבים צריך לחלצן עכ"ל וע' לבו"ש דכל שעושה ברבים הוי כהוראה ואין מורין כן כמ"ש בש"ע ע"ש וע' ירושלמי דמאי פ"ב ה"א אר"ז הדא אמרא אסור לבר נש למיעבד מלא בציבורא וכו' ובפ"מ שם ע"ש:

סימן לב. רמ"א סעי' א' וצריך לכתוב בסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה ואם שינה פסול וכו' ע"ש. ע' תוס' שבת (ע״ט ב') ד"ה הא וכו' מוכת דס"ל דבפרשיות לא פסול שלכס"ד רק בתיבות או אותיות ע"ש וע' טו"ז יו"ד סי' רפ"ח סק"א שלא הביא מזה אבל מסתימת כל הפוסקים נראה דפסול וכרמ"א כאן:

מג"א סק"ה כ' בשם הרמ"ע בתשובה בא' שכתב בפה ופסלו ע"כ. ע' תוס' חולין (כ' א') ד"ה לא חקרו כה"ג היכי דצריך ימין אי פסול בשינים ע"ש:

סעיף ו. ברמ"א וי"א דצריך לשרטט למעלה ולמטה ומן הצדדין אע"ג שיודע לכתוב בלא שרטוט ע"כ. ע' תוס' סוטה (י"ז ב') ד"ה כתבה נסתפקו היכי דצריך שרטוט אם לא שרטט קודם הכתיבה אי מהני לשרטט אחר הכתיבה למפרע ע"ש וע' שו"ת הגר"ע סי' נ' ובהגהות חי' כש"ש סוטה שם אבל בתפילין דצריך שרטוט רק למעלה ולמטה ומן הצדדים לכ"ע מהני אי שרטט אחר הכתיבה וז"פ:

מג"א סק"ח כ' דבאמת מצינו הרבה חומרות שהחמירו ע״ע ול"א דנקרא הדיוט עכ"ל. ע' אס"ז ב"ק (פ"ז) בפם המאירי דל"ש לומר כל הפטור מדבר ועושהו דנקרא הדיוט היכי דנפיק מיני' מוסר או שכלי או הכנעת הלב ע"ש וע' פמ"ג בא"א סי' תע"ד דאם יש דיעה אחת דמחמיר אע"ג דאין הלכה כן מ"מ ל"ה בכלל כל הפטור מהדבר ועושהו דנקרא הדיוט ורק היכי דאין שום דיעה להחמיר בכה"ג נקרא הדיוט אם מחמיר ע"ש וע' טו"ז לקמן סי' תקנ"א סק"י דאם רוצה להחמיר לעצמו כהמ"ד שס"ל כן ובתלמוד נפסק להיפוך אז לא יאמר בשעת מעשה שעושה לחוש להמ״ד ההוא דנראה כחולק על התלמוד וע"כ לא יאמר כלום ע״ש וע' טו"ז או״ח סי' רע"א סקי"ד דאפי' נגד מאן דאין הלכה כמותו מ"מ אין לקבוע היפך דבריו דהוי כפגיעה בכבודו ע"ש:

סעיף כה. ש"ע. כל אות שהיא כתובה שלא כתיקונה וכו'. ע' שו"ת מהרש"ם ח״ג סי' א' דאם האות נגבה קצת באמצע מן הקלף והצדדים סביב מחוברים להקלף ונשאל אי הוי חציצה כמו בזבחים (י"ט) דבעי' שם בבג"כ כה"ג וה"נ כתיב על הספר ונאמר על דוקא והעלה להקל ע"ש. והנה יש להעיר מנדרים (פ"ו סוע"ב) אי על דוקא ומסקנא שם דהוי דוקא ע"ש ויש לדחות וע' מנחות (כ"ו סוע"ב) בעי חזקי' איברין שסדרן וסדר עליהן המעהכה וכו' על העצים אמר רחמנא דוקא א"ד כיון דקרא אחרינא כתיב על המזבח (משמע ולא על העצים שעל המזבח) אי בעי עביד הכי וכו' ע"ש ומבואר דהיכי דל"ה על הדבר גופא לא מיקרי על וע' ירושלמי יומא (פ"ה) שהובא בתוי"ש יומא (נ"ט) והזה עליו ולא על אפרו (שעל המזבח דלא מיקרי משו"ה עליו) וכן מבואר בחגיגה (י"ב רע"ב) עמודים על המים שנא' לרוקע הארץ על המים ע"ש וע' סוטה (ט"ז ב') וכתיב מים חיים אל כלי וברש"י שם ד"ה מים וע״ע סנהדרין (נ"ט ב') מנין שלא יהי' דבר קודם למכנסים שנא' ומכנסי בד יהיו על בשרו וכו' וברש"י שם ע״ש אבל כ"ז היכי דמפסיק ד"א והוי כעין חציצה אבל היכי דאין חוצץ כגון במב"מ או אם אינו מונח דבר תחתיו רק כאויב לבד לכ"ע הוי על וראי' ממנחות (צ"ח א') והא בעינן ונתת על המערכת וגו' (וברש"י שם דכי יהיב על השביעית והוי חציצה ל"ה על) רבי לטעמי' דאמר דל"ב על בסמוך וכו' ע"ש ומבואר דהיכי דא"ח כגון במב"מ מיקרי על אפי' אם אינו מונח על הדבר הזה ממש ומכ"ש היכי דלא מפסיק כלום רק האויר דמקרי על הספר וז"ב:

מג"א ס"ק נ' בשם הרמ"ע טור שליל הוא מצוה מן המובחר וכו'. ע' רש"י זבחים (ו' רע"ב) דנח״ר ליוצרו ל"ה רק עושה מצוה מהמובחר ע"ש:

סעיף לט. ש"ע תפילין וכו' הל"מ שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן דהיינו שיהי' היבוען מכוון ארכו כרחבו וכו'. הכונה דהל"מ הי' בפירוש דהריבוע יהי' ארכו כרחבו דאם הי' הלמ"מ שיהי' מרובע בלבד לא משתמע מזה שיהי' ארכו כרחבו וכן מוכח מהש"ס זבחים (ס"ב ב') ואי כתב רתמנא ריבוע הו"א דאריך וקטן כאב רחמנא סביב ע"ש ומבואר כן וכן ברש"י מנחות (ל"ה א') ד"ה מבואר כן דמרובע הוא רק שיהי' לו זויות ע"ש אבל בר"מ פיה"מ אהלות (פ"ג מ"ז) מצאתי דכ' דמרובע היינו מכוון ארכו כרחבו ע"ש וכן מצאתי ברש"י עירובין (י"ב סוע"ב) ע"ש וכן ברש"י עירובין (מ"ג א') ד"ה ע"ש ומקור לדבריהם מצאתי בירושלמי סנהדרין (פי"א ה"ד) וע' מרה"פ שם ע"ש דמבואר כן ולפ"ז ההל"מ ל"ה רק שיהי' מרובע ונמצא דהוא מחלוקת הבבלי וירושלמי וכנ"ל:

סעיף מ. ש"ע. עור הבתים מצוה לעשותן שחור וכו'. ודעת התוס' שבת (כ"ט ב') ד"ה תפילין וכו' דהבתים הוי גם הלמ"מ להיות שחור מכ"ש הרצועות ע"ש ולא הובא בשום א' מהפוסקים כן. שוב מצאתי בב"ח שהביא דברי התוס' הנ"ל:

בשע"ת ס"ק נ"ט בשם הנו"ב דצריך ליזהר שהריבוע יהי' מהבתים עצמן שלא ע"י הטית ואם הריבוע ע"י הטיח הוא שלכ"ד ע"ש. יש להביא ראי' לזה מתוס' חולין (פ"ד א') ד"ה לענין ריבוע המזבח ע"ש:

מג"א ס"ק ס"ו הקשה בשם הע"ת למ"ל קבוע תיפו"ל דרוב בהמות טמאות נינהו ותי' המג"א דמ"מ רוב בהמות הנאכלין טהורין הם ומאותן בהמות שאין נאכלין אין לוקחין מהם גידים וכו' עכ"ל. ראי' לסברא זו ע' תוס' יבמות (מ"ה א') ד"ה ע״ש:

סימן לג. ש"ע סעיף ג' ורצועות יהי' בין מעור בין מקלף כשרות וכו' ע"ש. וצע"ק מחולין (פ"ט א') אמר רבא בזכות מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשני מצות חוט של תכלת ורצועה של תפילין וע' ברש"י שס דמוכח דרצועה יהי' מעור וצע"ק וי"ל:

סימן לג. בשע"ת ס"ק ב' בשם הנו״ב אם הצבע שחור עצמו נעשה מדבר הטמא צע"ק וכו' ע"ש. אם נאמר דאסור אם נעשה הצבע מדבר הטמא יש לעיין אם רק נתערב בו דבר הטמא בהצבע מתחלת עבודתו וגוף הוא דבר הטהור דאינו מבטל דבר שעיקרו כך כביו״ד סי' קל"ד ע"ש אבל לפמ"ש המג"א סי' תמ"ב דהא דעיקרו כך ל"ב הוא רק מדרבנן ע"ש א"כ הרי כל הטעם דאסור מדבר הטמא דבעי' מן המותר בפיך וכיון דהוי רק מדרבנן י"ל דמקרי מן המותר בפיך וכמ"ש תוס' מנחות (פ"ד א') לענין ממשקה ישראל דהיכי דאין אסור רק מדרבנן מקרי ממשקה ישראל ע"ש וכן מוכח מש"ס פסחים (מ"ח רע"א) וא"א איסור מוקצה מה"ת מ"ל איסור מגופו מ"ל איסור ד"א וכו' ע"ש אבל מ"מ יש לחלק בין איסור ממשקה ישראל בין היכי דצריך מן המותר בפיך דהיכי נוכל לומר מן המותר בפיך היכי דאסור אפי' רק מדרבנן וצ"ע בזה:

סימן לד. סעיף ב. ש"ע. יר"ש יוצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם וכו' כי מקום יש בראש להניח שני תפילין וכו'. ויניח מקודם של רש"י על ראשו ואח"כ של ר"ת דשל רש"י צריך להקדימם אבל לפמ"ש האס"ז למנחות (ל"ח א') בהא דרש״י פי' דקודם יתן הלבן בהכנף ואח"כ התכלת משום דמצוה להקדים לבן לתכלת וע"ז הקשה האס"ז דכיון דאח"כ לא נראה שום הקדמה ל״ש