חידושי מהרי"ו וידקר י

הגזירה ממילא בטלה האיסור כיון דל"ה תקנה עכ"ל ע' כה"ג מג"א סי' תרכ"ח בזה ע"ש:

סימן י. מג"א סק"ה כ' דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד דפטורה וכו' דההוא שתחתיו טפל לעיקר הבגד עכ"ל. ע' שבת (ס' ב') בע"מ האי רצענא מר"א תפרו מבפנים מהו א"ל מותר וכו' מ"ט כיון דתפרו מבפנים הו"ל מנעל בסנדל גזרו רבנן במנעל ל"ג רבנן ע"ש ולדברי המג"א יקשה אמאי לא יבטל האי דמבפנים לעיקר הבגד וי"ל דבגזירה ממעטינן הגזירה כיון דל"ה ממש כעין מה שגזרו שרי משא"כ הכא וז"פ:

בהגהות לבו"ש על המג"א סק"ט ביאר מחלוקת הטו"ז והמג"א בענין תולמ"ה דלשי' המג"א ל"ש תולמ"ה רק היכי דתחלת עשייתה היתה בפסול אבל היכי דתחלת עשייתה בהכשר ואח"כ נפסל ל"ש תולמ"ה אבל הטו"ז ס"ל דגם בכה"ג דהי' תחלת עשייתה בהכשר מ"מ אם נפסל אח"כ שייך בי' תולמ"ה ע"ש ע' תוס' מנחות (מ' ב') ד"ה והאמר מוכח כשי' הטו"ז ולא כהמג"א ע"ש ותבין:

סימן יא. מג"א ס"ק י"ג בשם הב"ח דבט"ק יעשה ב' נקבים דל"ח ליוהרא כיון שאינו נראה לכל ע"ש. ע' בא"א לקמן סי' ס"ג אי שייך יוהרא בינו לבין עצמו ע"ש וע' פת"ש יו"ד סוס"י רמ"ו בענין יוהרא שלא בפני רבים ע"ש וע' ברכות סיפ"ק מוכח דפליגי בזה רשב"ג ורבנן ע"ש:

סימן יג. ש"ע סעי' ג' דגדול כבוד הבריות. ובמג״א סק"ו דדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן וכו' עכ"ל. ע' א"א או"ח סי' ש"ח סק"ל דהא דכ"ה דוחה ל"ת דרבנן אפי' עשה ול"ת דרבנן נמי דוחה ע"ש:

בהגהות לבו"ש על המג"א סק"ח כ' דאין חילוק כ"כ בין חד דרבנן לתרי דרבנן מיהו מצינו בכמ"ד שיש חילוק וכו' עכ"ל. ע' ב"י או"ח סי' של"ד מחולקים בזה הב"י ומהרי"ו ע"ש וע' רא"ש יבמות רפ"ד ג"כ מחלוקת הפוסקים בזה וע"ע טו"ז לקמן סי' רמ"ד סק"ו מחולק בזה הטו"ז עם הב"י ע"ש וע' מג"א לקמן סי' תצ"ח ס"ק כ"ה בשם הרא"ש דחד איסורא דרבנן שרי משום שמחת יו"ט ולא תרי איסורי ע"ש וע' ברכות (ט"ו א') ותוס' שם ד"ה ור"י דפליגי ר"י וחכמים אי תרי דרבנן מוציא חד דרבנן וא"כ פליגי בסברא זו וע"ע ר"ן פ"ו דשבת כ' דגם בהוצאה מותר בשבת רק ע"י ככר או תינוק דיתקן עכ"פ חד איסור דרבנן מלעשות תרי איסורי דרבנן ע"ש:

סימן יד. סעיף ד. ש"ע. מותר ליטול טלית חבירו שלמ"ד ולברך עליו וכו' ע"ש ויש לחקור אם מותר לו ליטול חבירו של שבת היפה והנאה אם יש לו לחבירו גם טלית של חול אי אמרי' גם בכה"ג ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה מן המובחר בממוני' דהטלית של שבת הוא של צמר נקי והמהדרין אין מתפללין רק בטלית כזה. ונ"ל לפמ"ש רש"י שבת (ע"ט ב') ד"ה למצוה וכו' דסתמא דמלתא אדם מצוה מן המובחר עביד וכו' ע"ש א"כ י"ל דניחא לי' לאינש דאחריני ג"כ יעשו בממוני' מצוה מן המובחר כמו שהוא עושה ודו"ק. וע' מג"א והגהות יא"פ ומחצה"ש לקמן סי' שס"ו בזה ומש"ש בזה השייך לכאן וע' נזיר (כ"ג א') פליגי ר"י ור"ל אי לא עביד מצוה מן המובחר אי הוי רשע ע"ש:

רמ"א שם וה"ה בתפילין. אבל אסור ללמוד מספרים ש"ח שלמ"ד וכו'. ע' ב"ש אה"ע תק"ע סי' תכ"ח בשם תשו' צ"צ דאסור להתפלל בסידור של חבירו שלמ"ד אבל בתפילין. רשאי ע"ש וע' מש"ז סוס"י זה שלא הביא מזה:

טו"ז סק"ה הקשה אמאי אמרי' הכא דמותר לו ליטול טלית חבירו ולברך עליו משום דניחא לי' לאינש דליעבד מצוה כממוני' ואמאי לענין אתרוג בסי' תרמ"ט אסרי' ביום ראשון משום דהוי דאורייתא והכא הוא ג"כ מדאורייתא ע"ש, ונ"ל עפמ"ש הח"ש לפסחים (י' ב') דל"ש לומר ניחא לי' לאינש דליעבד מצוה בממוני' רק אי יכול גם בגופו לקיים המצוה ואז אמרי' דאם אינו מקיים בגופו מקיים לי' בממוני' וניחא לי' בזה אבל אם א"צ לקיים המצוה הזאת בגופו למה לי' לקיימו בממונא ומשו"ה ל"א בזה ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' ע"ש. ומעתה יקשה לכאורה הכא בטלית שכ' הרא"ש דמותר ליטול ש"ח משום דניחא לי' לאינש לקיים המצוה בממוני' והרי הוא כבר לבוש טלית עם ציצית ואינו צריך לקיים עוד המצוה הזאת בגופו ולמה לו לקיים בממוני' אבל זה ליתא דאם ילבש הטלית הזה יתחייב עוד הפעם בציצית ויהי' לו מצוה בלבישתו וא"כ ניחא לי' ג"כ כשלובש חבירו ואמרי' שפיר ניחא לי' וכו' וא"כ זה ניחא הכא אבל באתרוג אם בעצמו כבר קיים מצותה ושוב אינו חייב לברך עליו אפי' נטלו בעצמו א"כ לא חל על גופו בעצמו שום מצוה ממילא ל"ש לומר בזה ניחא לאינש דליעבד מצוה בממוני' ומשו"ה אסור ליטול אתרוג ש"ח שלמ"ד ביום ראשון וא"ש:

סימן טז. במג"א בשם מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטיל לי' ע"כ. וע' מחצה"ש הביא בשם המג"א לקמן סי' שס"ב שכ' בשם תוס' עירובין (י' ב') דל"ש אוירא דהאי גיסא וכו' ומבטיל רק אוירא שאנו חושבים אותו לסתום אבל לא אוירא דעלמא ע"ש ובזה השיג על המג"א דכאן דמשו"ה ל"ש כאן אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' ע"ש. והנה המג"א לקמן מיירי לענין מחיצות משום הכי הוצרך להביא מתי' תוס' הנ"ל דכיון דאנו חושבין אותו לסתום ל"ש לומר אתא אוירא ומבטל אבל בנ"ד דמיירי לענין ט"ק הרי כתבו התוס' עירובין (י' ב') הנ"ל עוד תי' דל"ש אתא אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' רק גבי מחיצות ולא גבי כלים ע"ש וא"כ בלא"ה ל"ש כאן ה"ט וז"ב:

סימן כא. טו"ז סק"ב נראה דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו לכבוד מצוה שעברה עכ"ל. ע' לשון הרמב"ן שבר"ן רפ"ג דסוכה מבואר דהלולב אחר סוכות יכול לעשות מכבדות לכבד הבית ע"ש וצ"ע:

סימן כה. ש"ע סעי' ז' יברך להניח וכו' ע"ש. ע' שו"ת רמ"ץ או"ח סוס"י ו' העלה דברכת על מצות תפילין שעל תפילין של הראש יברך בלחש כדי שלא ישמע חבירו ויסתפק בעניית אמן ע"ש:

מג"א ס"ק כ"ב חילק באם הביה"כ קרוב כשחולץ התפילין א"צ לברך אבל כשביה"כ רחוק צריך לברך ע"ש וע' שי"ק על הירושלמי יומא פ"ג ה"א חולק עציו וס"ל דאין חילוק בין קרוב לרחוק דבכל ענין צריך לברר אפי' בקרוב ע"ש אבל על הסרת טלית אין לברך וכן פסק בתשו' מו"ר הגאון מהרש"ם זצ"ל ח"ג סי' ר"כ ע"ש:

סימן כג:

רמ"א סעי' א'. גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה. ואם יבשה (גילפהמט) ידו השמאלית אי הוי כמו חסר ויניח בד ימנית או יניח על ידו השמאלית שיבשה ול"ה כמו חסר ע' שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ד צידד דהוי כאיתא ולא כחסר ע״ש ולדעתי נראה דהוי כחסר וראי' משו"ת ח"צ סי' ס"ב בשם שעא"פ בחלה שנשרפה ונחרכה באור ולא חזי לאכילה אי הוי שלם לענין שלימות וכ' דהוי עוד כשלם כיון דאפשר לאכלו ע"י מוריס ע"ש ומוכח דבלא"ה הוי כחסר לגמרי וע"ע רש"י תענית (י"ט א') ד"ה וי"ל דתלוי בב' לישני שם וי"ל:

סימן כח. מג"א סק"ד כ' ומשו"ה נהגו עלמא להניחם זא"ז ומ"ש כאן ועליו היינו שיתנו קצת לצד מעלה עכ"ל. צ' תוס' מנחות (כ"א ב')