חידושי מהרי"א על כתובות צט

ככ"ע רק דנראה כאילו הן עדיין ברשותו אבל באמת כבר יצאו מרשותו דאל"כ גבי בא בדרך נמי היה אסור לעשות כן אפילו אין לו מה יאכל נמי. תוס' ד"ה באומר וכו' ולא בעי לשנויי בחנוני הרגיל אצלו דיעמיד פרנס משמע וכו' וק"ל הא גופא מ"ט נקט מתני' הכי יעמיד פרנס הל"ל רבותא טפי הולך אצל חנוני הרגיל וכו' י"ל דהו"א איפכא דכל הזן וכו' אסור לומר כדס"ל להמקשן הכא וכ"ה במהרש"א, ועוד י"ל לפמ"ש דלהנות לו כולל נמי כסות ומזונות א"כ החנוני י"ל מזונות ולא כסות והי' צריך להאריך למתני הולך אצל חנוני ומוכרי כסות הרגילים אצלו לכן נקט יעמיד פרנס שהוא כולל לזון ותכשיטין ומלבושים משא"כ דנקט אין לו מה יאכל נקט תקנת' דחנוני המוכר מזונות ובהא ניחא נמי דקשה לפמ"ש תוס' והרא"ש בנדרים שם דא"ל מה לאכול לאו דוקא וכן כתב הטור סי' רכ"א ביו"ד ולמה נקט במתני' כן ולפמ"ש א"ש דנקט הכי כדי לתרץ הקושי' מ"ש דלא נקט נמי הכא הך רבותא דחנוני משום דהתם רק במידי דאכילה מיירי וכנ"ל, ועונ"ב אי א"ל מה יאכל דהתם בדוקא הוא לכן שרי אפי' הא תקנת' דחנוני אבל במתני' דמיירי במספקת לדברים גדולים מקרי יש לה לאכול ובאמת אסור תקנתא דחנוני הרגיל רק כל הזן וכו' דוקא מותר דלעלמא קאמר אמנם תוס' לטעמם הנ"ל וכן הרא"ש וטור פסקו דא"ל מה יאכל לאו דוקא ול"ל תי' זה. לכן נ"ל לתרץ בדרך יותר נכון וברור בס"ד דהנמ"י ב"מ בפ' הריבית בשם הרמב"ן אם רוצה ללות ולומר כל הנותן ריבית בשבילו אינו מפסיד אסור אף דבמודר הנאה שרי לומר כל הנותן אינו מפסיד שאני התם דאין לו מה יאכל ע"כ והמ"ל פ"ה ממלוה דין י"ד בד"ה כתב הטור וכו' הרבה להשיב עליו מסוגיא דשמעתין הכא ויישבו על נכון ושוב הקשה עלי' מסוגיא נדרים כ"ו דאפילו כל הרוצה לתרום יתרום שרי לומר וכ"ש כל הזן וכו' והתם לא שייך לומר א"ל מה יאכל שהתרומה אינה לעצמו אלא לכהן וכו' ע"ש שתירצו ג"כ בטוב טעם אבל לא הבנתי סיום דבריו הנ"ל דהא שפיר י"ל דא"ל לחברו רק טבל לכן שרי לומר הכי כל הרוצה לתרום יתרום כדי שיהי' לו לאכול אח"כ חולין וצ"ל הרי יכול לתרום בעצמו וא"כ לא מקרי כה"ג א"ל מה לאכול ואם הכונה שהמודר א"ל מה לאכול רשאי זה שנאסרו נכסיו על חברו לומר כל הרוצה לתרום וכו' ודאי קשה הרי התרומה אינה לעצמו כמ"ש המ"ל, ומ"מ אי משום הא י"ל דמיירי שהמודר הכאה מנכסי חברו הוא כהן וע"י שאומר חברו כל הרוצה לתרום וכו' הכהן המודר שא"ל לאכול רשאי לתרום ולהחזיק לעצמו א"נ אחר רשאי לתרום ולתת התרומה לכהן זה המודר הנאה וא"ל מה יאכל ומ"מ גם תי' הגאון מ"ל עולה יפה אבל בהא השיגו המ"ל שם דאין הפוסקים שוים לו בזה דהתוס' והרא"ש בנדרים ס"פ א"ב המודר והטור סי' רכ"א כתבו בהדיא דא"ל מה יאכל לאו דוקא עי"ש ולענ"ד לא פליגי אלא אלו ואלו דא"ח דקשה טובא אם לאו דוקא הוא למה באמת נקט מתני' כלל א"ל מה יאכל וצ"ל אורחא דמלתא נקט והוא דוחק ונ"ל דתוס' גיטין ס"ו כתבו בחד תי' דגם כל הרוצה ככתוב יכתוב מהני אע"ג במודר הנאה מותר לומר הרוצה לתרום יתרום אע"ג דשלוחו הוא לענין הנאה שאני דמ"מ לא חשיב מהנה כיון שלא צוה לו לעצמו והקשה הב"ש סי' קמ"א סקכ"ז דאם כן מאי פריך הש"ס הכא מהא דהשומע קולי יכתוב וכו' הרי אף דהוי שלוחו מ"מ לא הוי הנאה כיון דלא אמר לו דיהי' שלוחו עי"ש שהניח בקושי'. ונ"ל לתרץ דהנה הא דהקשה תוס' גיטין שם מרוצה כתרום וכו' ולא הקשה מסוגי' דהכא כל הזן וכו' עכ"ל ה"ט כתי' הגמ' הכא מי קאמר יזון בלשון ציווי אבל התם יכתוב קאמר לכן הקשה מתרומה דיתרום קאמר וא"כ ק"ל הכא בסוגי' מ"ש דפריך ממתני' דשומע קולי יכתוב וכו' על אוקימתא דר"ה למתני' באומר כל הזן וכו' ה"ל למרמי טפי מתני' אהדדי המודר הנאה וכו' רשאי כומר הרוצה לתרום יתרום והרי שלוחו הוא כמו בגט והיינו כקושי' תוס' גיטין הנ"ל ועוד איך מתרצא כלל הא בתי' הגמ' מי קאמר יזון הרי התם קאמר יתרום ונ"ל פשוט דהרי כתבו תוס' בנדרים שם ומובא במ"ל הנ"ל דהא דתורם תרומותיו וכו' היינו משל בעל הכרי על בעל הכרי דאי משלו ודאי אסור דהא מהני לי' ותוס' עצמם הק' שם כנ"ל לפי תי' גמ' הכא דיזון אסור ומ"ש יתרום דמותר ותי' כן עש"ה וא"כ לא רצה הש"ס למרמי מתני' אהדדי די"ל כי קושי' הב"ש התם בתרומה לאו מהנה הוי כיון דתורם משל בע"ה ואף דמהנה לו במה שעשה שלוחותו זה לאו הכאה מקרי כיון שלא צוה לו בפירוש כמ"ש תוס' גיטין הנ"ל אבל מכל הזן וכו' פריך שפיר דהרי ע"כ הבעל יחזור וישלם לזה שפרנסה וא"כ מהנה הוא ומשני מי קאמר יזון ולאו שלוחו הוא ואף שמשלם אח"כ ה"ל רק פורע חובה דשרי במודר הנאה ותרומה דקאמר יתרום התם לאו מהנה הוא כנ"ל ואם כן אין מקום ככל לקושי' הב"ש כמובן. והנה מבואר ברא"ש ובר"ן בנדרים מ"ג שם ובטור וב"י יו"ד סי' רכ"א דמתני' דנקט בחנוני חוזר ונוטל ומזה אין הכונה שיהי' חייב לשלם לו בשביל שאמר לו כן דא"כ ה"ל שלוחו והיה אסור בו אלא ר"ל נוטל ממנו אם ירצה ליתן לו ע"ש אמנם לכאורה בתוס' הכא ד"ה טפי וכו' שכתב ותקנתא דחנוני הרגיל אצלו איכא למימר נמי דל"ש דעבדי טפי מל' יום הואיל והמדיר אינו אומר לו ליתן מעות עכ"ל משמע דפליגי דאל"כ עדיפא הל"ל אפי' שלשים יום נמי לא עביד משום דלא מחית נפשי' לספיקא שמא לא ירצה לחזור ולשלם לו ונ"ל לתרץ דהכא קאי תוס' להס"ד דמקשה הכא דפריך ממתני' דחנוני הרגיל וכו' אין כל הזן וכו' לא אם כן אם כל הזן וכו' חייב לשלם לו כ"ש בחנוני הרגיל וכו' דחייב לשלם לו אבל למסקנא דכל הזן וכו' עדיפא י"ל בחנוני הרגיל וכו' אין חייב לחזור ולשלם לו דא"כ היה