חידושי מהרי"א על כתובות צח

הוא וכו' ולא יפה הי' לו וכו' ונתנו לו שפחה לשמשו ואם כן מלאכות אלו אינם תחת מזונות ואם כן ליכא למימר כולל ממידי דרבנן על דאו' אבל איפכא שפיר קאמר כיון דלא חל על אלו הול"ל הותר קצתו הותר כולו, אמנם תוס' שלא תירצו כן לעיל נ"ט קושי' עכ"ל דס"ל ל"א בכה"ג הותר כולו כסברת הקול יעקב הנ"ל וא"כ קושית הגמ' הוא אף דמזונות דרבנן בנשואה נמי מ"מ אמאי חלה הנדר כמו דלא חל במ"י שהוא נמי דרבנן ועכ"ל דה"ט דת"ק דא"צ להפר משום דהותר מקצתו על מלאכות שמחויבת לו מה"ת הותר כולו ה"נ נימא כיון דכסות דאו' הוא א"נ לרש"י לטעמי' תשמיש דאו' הוא ולא חל עלי' נימא גם כן הותר כולו ומשני בהדירה כשהיא ארוסה דאזי כסות ותשמיש נמי דרבנן וחל שפיר משא"כ במ"י ה"ט דא"צ להפר משום הותר קצתו הותר כולו אבל תוס' לטעמם דף נ"ט דלטעמם הכא ל"ל כהרא"ה ולא כרש"י במתני' הק' ב' הקושיות ודוק. בד"א נ"ל דאזלי לטעמם דק"ל לשון רש"י במתני' והנאת מזונות בגמ' פריך וכו' הוא שפת יתר כמובן ונ"ל דהרי ממ"ד א"צ להפר ליכא להקשות אמתני' דדלמא מתניתן כרבנן ס"ל ועכ"ל דהא רבנן נמי ס"ל רק על העדפה או אחר שתתגרש חל הנדר משום דאלמוה רבנן לשעבודי' מקודם ועל זה ק' קושי' המפורשים מנ"ל להקשות דלמא דוקא לשעבוד' דבעל אלמוה אבל לא לשעבוד' דאשה וא"כ נ"ל דמזה הוכיח רש"י דבאמת לא פריך הש"ס כלל מקונם שא"ע לפיך דנקטינן כי קושי' ולא גרסינן כלל הכי בקושי' הגמ' אבל הקושי' הוא באמת מתשמיש וכדהקשו תוס' על רש"י במתני' הכי ס"ל לרש"י באמת ומזה גופא מוכח כדעתו דתשמיש נמי בכלל והן הן דברי רש"י במתני' שסיים ובגמ' פריך וכו' כנ"ל ור"ל לפרש כונת קושית הגמ' שהוא הוא מתשמיש וכנ"ל והיינו דרוצה לתרץ המשנה לכ"ע אף למ"ד מזונות דאו' וע"ז משני שפיר בהדירה בעודה ארוסה דלכ"ע מזונות דרבנן אבל תשמיש דאו' ואף דארוסה לאו בת תשמיש היא מ"מ הנדר לא חל עלי' כיון דאסור לבעלה קודם נשואין ונדר אין חל על דבר מצוה לקיים ולק"מ ב' קושי' התוס' אבל תוס' לטעמם דגרסי קושית הגמר' ממ"י ולא מתשמיש ע"כ מוכח דהמקשה אזיל נמי למ"ד מזונות דרבנן מדפריך רק מת"ק ולא מייתי אף מרבנן דפליגי היינו רק במ"י דרבנן וכנ"ל לכן הק' שפיר ב' הקושיות על רש"י כנ"ל. ודע דקושי' ב' שהק' תוס' על רש"י במתני' דלדידי' כי מוקי בגמ' שהדירה כשהיא ארוסה אם כן מתשמיש כמי חל נדר ולתני במתני' יוציא וכו' בשבת א' לב"ה וכו' והוא תמוה דאם כונתן אשינויי קמא הרי בעודה ארוסה אף הגיע זמן ולא נשאו אינו משועבד לה לתשמיש ואמאי יוציא ואי כונתן אשינוי' בתר' דמיירי בניסת הרי בלא"ה מקשה שפיר טפי דסברה וקיבלה וכן הקשה הגאון מג"ש ועי' בפ"י מזה ולענ"ד ברור אשינוי' בתרא קאי תוס' ור"ל לפי התי' דמשני על קושי' סברה וקיבלה די"ל סבור הייתי שאני יכולה לקבל וכו' ודחי זאת דלא אמרינן כן רק במומים אבל במזוני יודעת היא שא"א לה בלא מזונות כמ"ש רש"י אמנם על תשמיש א"ש תי' זה די"ל סבור הייתי שאני יכולה לקבל וכו' ועל זה הק' תוס' לפי' רש"י עדיפא ה"ל להקשות גם על תשמיש דהל"ל בשבת א' לב"ה וכו' ויוציא דהוא מפורש במשנה משא"כ הדיחוי דבגמ' אינו מפורש וגם לא קאי אתשמיש. תוס' ד"ה טפי לא וכו' וא"ת וכו' יתן לו לחבירו במתנה והלה יתן לה ולענ"ד י"ל לא ניחא לי' לקבל מתנות משום ושונא מתנות יחיה וכמ"ש בב"ב דף י"ג טעמ' דרשב"ג ועי' בסמ"ע חו"מ סי' קצ"ה סקי"א וי"ל תוס' מיאנו בזה דלפי' התוס' תלי' פלוגת' דהר"י ור"ח בתוס' לעיל אי כופין להוציא או לא בשני תי' הגמ' לתי' א' כופין כיון דזילא מלתא ולתירוץ ב' בהגיע זמן דיש תקנה שיתן לאחר במתנה רק שהוא ירא שיחזיק בהן המקבל ואין רגילות בזה אבל אם עושה כן אה"נ דמהני א"כ אין כופין להוציא אלא כופין לזונה באופן זה אבל לתי' שלי הנ"ל גם לתי' ב' ודאי פשיטא דכופין להוציא, אמנם כן ק' טפי על שיטת הר"י דכופין הרי לתי' ב' אין כופין לתי' התוס' עצמם הנ"ל וי"ל מה"ט לא נקט בהדיא במתני' כופין רק יוציא משום דכפי' לא פסיקא לי' רק באין עושה באופן הנ"ל, ועוד י"ל כיון דתנאי פליגי בסבר' זו בב"ב שם אם כן עדיין תקשה קושית תוס' לת"ק דהתם. בא"ד וא"ת ויפקיר כדלקמן וי"ל דהא ודאי לא שרי' אלא לבא בדרך הואיל ולא נכנסו המזונות לרשות אחרת משיצאו מיד המדיר דנראה כמו שהן עדיין ברשותו עכ"ל ופירוש לדבריהם נ"ל דר"ל משא"כ בא בדרך אם יש עמו אדם באמת אסור להפקיר נמי מה"ט דנר' כמו שהן עדיין ברשותו ומכ"ש אם יש עמו הרבה ב"א רק כשאין עמו אדם אז לפני מי נראה בדרך כמו שהן עדיין ברשותו כיון שאין אדם שם לכן שרי להפקיר ואפי' כשיש לו מה יאכל נמי לפמ"ש הפוסקים דא"ל מה יאכל דרישא הוא לאו דוקא והא דהפקר בעי' בפני ג' כבר הק' הש"ך הכי ביו"ד סי' רכ"א סקנ"ג עיי"ש הב"ח ותי' ג' תירוצים עיי"ש אמנם קושית תוס' הכא קאי ויפקיר בפני ג' ואם בא"ל מה יאכל א"צ ג' לתי' א' דב"ח וש"ך שם ולרמב"ן בפ' הריבית [שמובא לקמן בסמוך] עכצ"ל דגם הכא מה שאינה מספקת לדברים קטנים ה"ל אין לה מה לאכול כמ"ש המ"ל פ"ה ממלוה אם כן קאי קושית תוס' ה"נ דיפקיר בלא בפני ג' רק בינו לבינה ותי' דא"א אפי' בפני ג' נמי וכנ"ל, וראיתי בספר שמלת בנימין על דברי הש"ך בסי' רכ"א הנ"ל הבין כונת תוס' בע"א וצע"ג, ומ"ש תוס' דנראה כמו שהן עדיין ברשותו כיון שלא נכנסו לרשות אחרת משיצאו מיד המדיר כונתם נ"ל דבירושלמי פ' א"ב המודר פליגי ר"מ ור"י ר' יוסי סבר אין הפקר יוציא מתחת יד בעלים עד דאתי לרשות זוכה ור"מ אומר כיון שאדם מפקיר יצא דבר מרשותו ובגמ' דידן בנדרים מ"ג שם אתותב דעת מ"ד הפקר כמתנה עד דאתי לרשות זוכה ועי' בר"ן שם ואתי' שפיר מתני' דנדרים ודהכא