חידושי מהרי"א על כתובות ק

שלוחו דכיון דרגיל אצלו ואזיל וא"ל אבל באומר כל הזן וכו' שפיר אף אי חייב לשלם לו לא הוי שלוחו כיון שלא צוה לו לעצמו רק באומר יזון לשון צווי הוי שלוחו כמו בגט וא"כ הפוסקים הנ"ל התוס' ורא"ש והטור דמיירי בתקנתא דחנוני הרגיל וכו' דכתבו בהדיא שאין חייב לשלם לו דאם כן הוי שלוחו וכיון שאין חייב לחזור ולשלם לו לכן מותר אף כשיש לו לאכול אבל באומר כל הזן וכו' דחייב לשלם לו דהרי על דבורו שאמר שלא יפסיד סמך לכן שרי דוקא בא"ל מה יאכל אבל ביש לו אסור וכמו כן נדון דנמ"י בשם רמב"ן שם דמחויב לחזור ולשלם הריבית לזה שנתנו עבורו לכן אסור דהוי שלוחו וכ"ע מודים לו בזה ואין כאן מחלוקות וא"כ מה"ט נקט מתני' וא"ל מה יאכל משום תקנת' דכל הזן וכו' אף דלא קתני לה מ"מ הרי לא מבעי' קתני כדמסיק וא"כ באשתו שרוצה בקיומה ומחויב לחזור ולשלם תני טפי תקנת' זו דכל הזן וכו' ולא תקנה דחנוני דכיון שאין מחויב לשלם לו אף למ"ד יום לא יזונה כנ"ל ולק"מ קושי' מהרש"א ומצאתי און לי שכ"כ בהדיא הפרישה והב"ח והש"ך יו"ד סי' רל"ה סק"ח הסכים עמהם לחלק בזה בין חנוני הרגיל וכו' שאין מחויב לשלם ובין כל הזן וכו' שמחויב לשלם ונ"ל ראי' ג"כ לפמ"ש התוס' סוף ד"ה מפי וכו' הנ"ל דאמאי יוציא הל"ל תקנת' דחנוני ותי' דג"כ אין רגילות לזון טפי משלשים יום וקשה עדיין ילך אצל חנוני וכו' ויזונה מיהת שלשים יום אחרים מלבד שלשים יום שנתן לה פרנס דשמא ימצא פתח לנדרו וצ"ל אחר שכבר עברו ל' יום משאמר כל הזן וכו' שוב לא יזון אותה אדם אף חנוני הרגיל וכו' אבל קשה איפכא ילך תחלה אצל חנוני וכו' ואחר שלשים יום יעמיד פרנס שיאמר הזן אינו מפסיד ויזונה א' עוד שלשים יום ואמאי יוציא וכו' ולתי' א' בגמ' א"ש דזילא מלתא אחר למ"ד, אבל הרי ע"כ קושי' תוס' נמי רק לתי' ב' דגמ' הוא וא"כ הקושי' במק"ע כנ"ל ועכ"ל כמ"ש דחנוני אף ל' יום לא יזונה כיון שאין מחויב לחזור ולשלם לו משא"כ באומר כל הזן ותוס' רצו לתרץ אף להס"ד הכא דכל הזן גרע יותר לכן חיי דטפי מלמ"ד יום מיהת לא יעשה וכנ"ל. וממילא ממוצא דברינו תעלה ארוכה להשגת הט"ז סי' רכ"א סקל"ו על הפרישה הנ"ל מסוגי' דשמעתין דמסיק לא מבעי' קאמר ואם אית' הרי רבותא גדולה היא בכל הזן אינו מפסיד דצריך לשלם לו מה"ד ואפ"ה מותר ולמה עשה התלמוד ממנו לא מבעי' ע"ש ולק"מ דהרי נגד זה לומר כל הזן וכו' דוקא בא"ל מה יאכל שרי אבל בחנוני הרגיל אפי' י"ל לאכול הרבה שרי וה"ל שפיר לא מבעי' ומה שתמה עוד הט"ז כיון דע"כ לאו שלוחו הוא א"כ ה"ל פורע חובו של חבירו דפטור לענ"ד לק"מ דפורע חובו שלא מדעת חבירו אמרו דפטור שעמד מעצמו ועשה כן וה"ט דהפסיד מעותיו דהוי כמבריח ארי מנכסי חבירו דכיון דמבריח מדעתו אמדוהו רבנן דעתי' דמסתמ' לשם מצוה קעביד ודעתו לפוטרו ועי' תוס' פרק הכונס דף נ"ח וש"ך חו"מ קכ"ח סק"ח משא"כ באומר כל הזן אינו מפסיד מדעתו של חבירו מקרי וליכא אומדן דעתי' כלל שעשה כן לשם מצוה ולפוטרו לחבירו עכ"פ משום דינא דגרמי ודאי חייב לחזור לשלם לו כיון דעפ"י דיבורו עשה מעשה כנ"ל ברור בס"ד ועי' מ"ש הש"ך חו"מ סי' ש"ו סקי"ב דמוכר בהקפה ע"י שא"ל א' שזה הלוקח עשיר היכא דמוכחא מלתא דעלי' קסמך ונמצא עני חייב לשלם לו וכ"ה במחבר שם במראה דינר לשלחני מכ"ש הכא שאמר כל הזן אינו מפסיד ודאי עלי' סמך ואנן סהדי ע"ז ה"ל פורע חובו מדעתו ועכ"פ חייב מדינא דגרמי כנ"ל. שוב ראיתי בבעה"ת שער ס"ה שכתב בפשיטות באומר כל הזן וכו' אינו מחויב לשלם כמו פורע חוב חבירו שלא מדעתו וגם מדקאמר לא מבעי' וכו' וכדברי הט"ז והב"ש באה"ע סי' ע' סקכ"ו הביאו וכתב דאשתמיטתי' להאחרונים ביו"ד סי' רכ"א וסי' רל"ה דברי בעה"ת ע"ש ולי קשה אם כן על בעה"ת כנ"ל אמאי יוציא מיד אחר למ"ד ילך תחלה אצל חנוני הרגיל ויפרנס ל' יום ואח"כ יאמר כל הזן אינו מפסיד דשמא בתוך כך ימצא פתח לנדרו א"נ איפכא תחילה יעמיד פרנס ואח"כ ילך לחנוני וכו' וצ"ל לשמואל דחייש לכך שמא ימצא פתח וכו' ס"ל כתי' א' דטפי מל' יום זילא מלתא ולתי' ב' דגמ' דלא עביד שליח שליחותי' טפי י"ל ס"ל כרב דלא חייש להא דשמא ימצא פתח אם כן באמת מה"ט מסיק מחוורתא כדשנינן מעיקרא ומשמע תי' א' קאמר אע"ג דתי' ב' שהגיע זמן ולא נשאה נמי לא אתותב מ"מ קשי' עלי' כנ"ל, אבל הא ק' על בעה"ת וט"ז וכי גרע זה ממראה דינר לשולחני אע"ג דלאו שלוחו דשולחני הוא כיון דקסמיך עלי' חייב מדד"ג ה"נ ואפשר אפי' מדינא חייב וכנ"ל וצע"ג, ולי תימה על הב"ש גם כן שתפס להאחרונים ביו"ד שנעלם מהם דברי בעה"ת יותר ה"ל להשיגם מדברי הר"ן והרא"ה בסוגי' דשמעתין שכן כתבו בפשיטות כבעה"ת והט"ז, אמנם דעת הרמב"ן בפ' הריבית הנ"ל לענ"ד ס"ל כדעת הב"ח ופרישה והש"ך הנ"ל ואפשר דאף הר"ן ורא"ה ובעה"ת לא פטרו אלא מדינא אבל מדד"ג מודו דחייב רק לא מיירי בזה דאפשר לא פסיקא להו אי קיי"ל כר"מ דדאין דד"ג ומה"ט נ"ל נמי שלא הוזכר בפוסקים בחו"מ סי' קכ"ח גבי פורע חוב חבירו רבותא זו דאפי' אמר הלוה כל מי שפרע בשבילי אינו מפסיד נמי פטור וע"כ דבאמת חייב מדד"ג אליבא דכ"ע וכנ"ל, וע"ד תמי' התומים סי' קכ"ט על הש"ך סק"ו שם שסותר א"ע מהתם להכא ביו"ד ע"ש כבר תירצו יפה קצה"ח עש"ה ודוק. הב"ח בסי' רל"ה ביו"ד הניח בצ"ע על הטור מ"ט לא הביא הנך דינים דתרי שינוי' בתרייתא דבגמ' וכבר תפס עלי' בספר שמלת בנימין שנעלם ממנו דברי הר"ן שהק' כן על הרי"ף ותי' ע"ש, ולענ"ד י"ל לפמ"ש ק"ל לשנא דגמ' מחוורתא כדשנינן מעיקרא משמע תי' א' והרי גם תי' ב' לא אתותב וצ"ל לדעת הר"ן ורא"ה ובעה"ת וט"ז הנ"ל דפטור לשלם באומר כל הזן וכו' אם כן גם לשנוי' ב' קשה ה"ל להמתין עוד ל' יום ע"י חנוני וע"י פרנס וצ"ל