חידושי מהרי"א על כתובות צז

ר"י לטעמי' בהדי' פליג על ר"א ביבמות דף ס"א ב'. תוס' ד"ה נעשה וכו' הקשה והא לא אמר הכי כדפריך הש"ס דף נ"ח ונ"ל דהק' המפורשים לפמ"ש תוס' לעיל כ"ט להוכיח מכאן דאלמוה רבנן לשעבוד' דאשה כמו לשעבוד' דבעל והא גופא קשה מנ"ל להקשות דלמא באשה לא אלמוה ונ"ל באמת הכי מתורץ דהק' תוס' לרש"י במתני' דלהנות לו אף תשמיש קאמר אם כן לפרוך מגופא דמתני' כנ"ל ועי' מ"ש מהרש"א דליכא למילף מזונות דרבנן מתשמיש דאו' ועי' מ"ש לעיל ולענ"ד יפה הק' תוס' דהרי להמקשה לא הוי כא"ל צאי מ"י וכו' אלא הוי כא"ל עשה עמי ואיני זנך וכה"ג מזונות נמי דאו' הוא ק"ו מעבד עברי דאמר רחמנא וטוב לו עמך וכ"ש אשתו כדאיתא לעיל כ"ח א"כ הל"ל מתשמיש דלא חל ה"נ מזונות כה"ג לא חל נמי כיון דמשועבד לה מה"ת אבל השתא דמייתי מקונם שאיני עושה וכו' בהדרגה מייתי לה אם שעבוד דמ"י לבעלה שהוא דרבנן אלמוה לשעבודי' ק"ו מזונות בכה"ג דמשועבד לה מה"ת וטוב לו עמך כנ"ל אלמוה ודאי ומשני דנעשה כא"ל צאי מ"י וכו' ולא עשה עמי ואיני זנך וא"כ אין משועבד לה מה"ת ותו נקטינן כי קושי' לאמת דלא אלמוה לשעבוד' רק לבעל ולא לאשה ובמתני' ה"ט דקונם מפקיע מידי שעבוד ואם כן לעיל כ"ח גבי יכול לכופה למ"י שלא יכולה לומר א"נ וא"ע שהוא רק שעבוד דרבנן דמ"י שלו פריך שפיר והא לא אמר הכי ומהי תיתי לומר נעשה וכו' משא"כ הכא לומר עשה עמי וכו' דהוי שעבוד דאו' כנ"ל ודאי אין כונתו לעקור שעבוד דאו' אלא נעשה כא"ל צאי מ"י וכו' ואדעתא דהכי אדרה כנ"ל וכן מוכח בתוס' ד"ה שהגיע וכו' בתי' בתרא דלמסקנא מתני' קונם מפקיע מידי שעבוד ס"ל ולא כת"ק דס"ל אין צריך להפר וכנ"ל. אמנם כן קשה מאי פריך תו הש"ס אמאי א"צ להפר נימא נמי נעשה כא"ל א"נ וכו' הרי כתבו התוס' לעיל נ"ט. דלא שכיח שתאמר כן ואף דהא נמי לא שכיח שיאמר הוא צאי מ"י וכו' מ"מ כיון שמדירה שמפקיע שעבוד דאו' וטוב לו עמך כנ"ל אמרינן נעשה כא"ל וכו' משא"כ מ"י שלו רק שעבוד דרבנן הוא לא אמרינן נעשה כא"ל וכו' כיון דלא שכיח שתאמר כן אלא כונתה שתהא נזונת משלו ואוסר' עלי' מ"י ונ"ל דלפמ"ש לתרץ קושית מהרש"א אם כן ק' בלא"ה מ"ש דפריך הש"ס מת"ק דס"ל א"צ להפר ה"ל להקשות אף לר"ע וריב"נ דס"ל צריך להפר דלמה היינו רק לשעבודא דרבנן אבל כאן שעבודא דאו' כנ"ל לכ"ע לא חייל, ונ"ל כיון דהקושי' רק לשמואל כמ"ש תוס' ד"ה הכא וכו' אם כן דלמא שמואל ס"ל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה גבי איסור' וא"כ גבי ממונא עכ"פ כשל תורה ומכ"ש דסתם מתני' ר"מ היא דס"ל הכי בהדי' כמ"ש התוס' לעיל כ"ו:

ד"ה הא וכו' ולכן מקשה דוקא מת"ק דא"צ להפר וממילא בפשוט מתרצא קושית רש"א על תוס' דכונת תוס' להקשות על רש"י ממ"נ או דה"ל להקשות אף מרבנן דס"ל צריך להפר וכנ"ל ואי משום די"ל עשו חיזוק אם כן אף אי מזונות דרבנן ה"ל להקשות מגופא דמתני' וכמובן ואם כן מתרצא נמי קושיין הנ"ל דפריך תו שפיר דנימא התם נמי נעשה וכו' אף שהוא רק שעבוד דרבנן דהא ע"כ ס"ל עשו חיזוק וכו' מדלא פריך המקשה רק מת"ק וכנ"ל, ואם כן מתורץ תמיהת הר"ן על הרמב"ם שהשמיט תי' הגמ' דמיירי דוקא בא"ל צאי מ"י וכו' דהרמב"ם לטעמי' אזיל שפסק באיסור' עשו חיזוק כשל תורה וכמ"ש ה"ה והלח"מ פי"ב הל' ו' מאישות אם כן בממון לא עשו חיזוק כלל כמ"ש תוס' נ"ו הנ"ל ממילא לא ק' מידי קושי' הגמ' דנקטי' כי קושי' הנ"ל דהכא אמרינן נעשה וכו' משום שעבוד דאו' וטוב לו עמך משא"כ התם וכנ"ל ודוק. תוס' ד"ה שהגיע זמן וכו' וק' וכו' דהא קי"ל מזונות נשואה דרבנן וכו' ונ"ל דרש"י ותוס' לטעמם אזלי דהרמב"ן בפי' התורה כתב מזונות ומלבושי אשה דרבנן והב"י באה"ע רסי' ס"ט הניחו בתימה דהרי לכולהו תנאי כסות מה"ת הוא ולא פליגי אלא במזונות אבל בכסות לא מצינו בשום מקום תקנת חכמים בי' ע"ש והנה לפמ"ש לעיל בר"פ לתרץ קושי' רש"א על התוס' בפשוט נ"ל מכאן הוכיח הרמב"ן דעתו דס"ל כפי' רש"י דתשמיש בכלל מלהינות לו הוא וק"ל קושית התוס' אדפריך ממ"י ה"ל טפי למיפרך מגופא דמתני' מתשמיש וצ"ל כתירוץ מהרש"א הנ"ל מזונות דרבנן ואי סק"ד כסות לכ"ע דאו' אם כן על כסות ק' טפי קושי' הש"ס היכי מצי מדיר בה והדק"ל קושית תוס' דה"ל טפי להקשות מתשמיש על כסות, ועוד ק"ל אדפריך מת"ק גבי מ"י דא"צ להפר ואי סק"ד כסות לכ"ע דאו' בפשיטות טפי ה"ל למיפרך אפי' רבנן דהתם דצריך להפר דוקא במ"י דרבנן משא"כ בכסות דאו' מודו ועכ"ח סוגי' דהכא ס"ל למ"ד מזונות דרבנן הה"נ כסות והוא בכלל מזונות בכ"מ שדברו במזונות ואם כן לרש"י לטעמי' דתשמיש נמי בכלל והה"נ כסות א"כ בנשואה אף דמזונות הוא דרבנן מ"מ לא חל נדרא על כסות משא"כ בהגיע זמן ולא נשאת דאז ודאי כ"ע מודו כסות דרבנן כסותה ועונתה כתיב והיינו בנשואה ומשני שפיר אבל תוס' לטעמם הנאת מזונות לבד משמע ולא כסות הק' שפיר ואם כן גם קושי' ב' דתוס' לק"מ ואזלי גם כן רש"י ותוס' לטעמייהו לעיל דף נ"ט שהק' תוס' הרי בידה לומר א"כ וא"ע. והרא"ה וריטב"א תירץ כיון דמ"מ טוחנת ואופה ומבשלת לו וכי אמרה יקדשו ידי לעושיהן כיון דלא מצי להקדישן על אלו מלאכות ה"ל הותר מקצתו הותר כולו כנ"ל וטעמא דהריטב"א בזה דלכאורה הל"ל איפכא דחל גם על אלו המלאכות ע"י כולל ונ"ל דע"כ ה"ט דאי אמרה איני נזונית ואיני עושה מהני רק לעשי' בצמר ולא לשאר המלאכות משום דמ"י תקנו נגד מזונות היינו עשי' בצמר להרויח הוא דרבנן משא"כ שאר מלאכות לשמשו מה"ת משועבדת לו כשפחה זכר לדבר קרא כתיב אעשה לו עזר וכו' ועוד סמך לדבר מההוא אגדה דפ' אד"מ דא"ל כופר לר"ג אלקיכם גנב