חידושי מהרי"א על כתובות צו

המקומות הכא ודף נ"ט הנ"ל מוכח כדעת הקול יעקב ודוק. תוס' ד"ה יוציא נראה לר"י וכו' שכופין אותו כדאשכחן בהחולץ וכו' הואיל ועלי' מצוה רמי' וכו' והנה מזה אפשר לפרש כוונתם רק להביא ראי' על הלשון ולא על הדין אבל מדהק' בסה"ד מהתם על שיטת ר"ח והוצרכו לתרץ אליבי ע"כ כוונתם להביא ראי' על הדין שכופין אותו ואם כן תימה מאי ראי' התם דין דאו' הוא משא"כ הכא רק דרבנן וראיתי בפ"י שהרגיש בזה ח"ל ולא ידענא מאי קשי' להו דהתם פשיטא ממילא שמעינן דכופין כיון דחליצה ויבום מ"ע נינהו ורמי' עלי' דגדול א"כ לא גרע משאר מ"ע דכופין אותו ומכין עד שתצא נפשו משא"כ ההוא דהכא אפי' למ"ד מזונות דאו' אפ"ה לא שייך הכפיי' על הגט אלא לזון וכו' עכ"ל והוא תמוה טובא אם במ"ש אפי' למ"ד מזונות דאו' מ"מ נכפוה לזון עדיפא הל"ל כיון דבמספקת גם לדברים קטנים באמת אין הדין שיוציא כמ"ש הרא"ה ובהג"א בהדיא ואם כן אף למ"ד מזונות דאו' הרי הדברים קטנים ודאי לאו דאו' דמה"ת כבר מחלה לו ואם כן אף זה דאו' כיון דרגילה בהו ומחילה בטעות הוא מ"מ מה"ת יכול לעמוד פרנס רק דזילא מלתא והא ודאי לאו דאו' הוא וע"כ רק מדרבנן הוא דיוציא וכו' ואם במ"ש דחליצה ויבום מכין אותו עד שת"נ כמו בשאר מ"ע לענ"ד ז"א רק בגוף המצוה כמו דנקט בכ"מ סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל אבל לא בתנאי מתנאי המצוה כגון הכא שמצוה בגדול לייבם הרי זה לא נמנה למ"ע בפ"ע במנין התרי"ג והוא מוכח מדנקט בכ"מ מ"ע כגון סוכה ולולב וכיבוד ולא נקט רבותא טפי, וגדולה מזו כתב הח"ץ בתשוב' סי' א' דהכפי' על החליצה גופא שאנו כופין ע"כ לאו ה"ט משום דכופין על כל מ"ע דזהו דוקא במ"ע שא"א להפטר ממנה בשום ענין אבל במ"ע התלויה בידי אדם כגון חליצה שאם שניהם רוצים בעיגון אכן לא איכפת לן בכה"ג אין כופין עש"ה [איברא נעלם מהח"צ בזה תשובת מהר"ם בר ברוך סי' תצ"ב שכתב בהדיא ה"ט דכופים היבם לחלוץ או לייבם כמו על שאר מ"ע דמכין אותו וכו' וכן כתב הב"י אה"ע סי' קס"ה בד"ה מצאתי כתוב וכו'] ואף דק"ל עלי' חדא הרי אשה מצוה נמי על שבת עי' ב"ש באה"ע רסי' א' ולריב"ב אף פו"ר על שניהם הוא אומר והרי דעת הרא"ש מובא בטור ובמחבר באה"ע רסי' א' דכופין על מ"ע דפו"ר, ואם כן גם חליצה אין יכולים להפטר ממנה בשום ענין כגון ע"י שירצו שניהם שתתעגן, ועוד ק"ל עלי' מדעת הרא"ש וטור ומחבר הנ"ל דגם פו"ר כמו שאר מ"ע הוא וב"ד כופין עד שתצא נפשו והרי יכול להפטר ממנה ע"י שידבק בתורה תמיד כבן עזאי, ובתוי"ט בהקדמה לס' נשים כתב דבאמת הי"ט דהר"מ דפליג על הרא"ש וס"ל אין כופין על מ"ע דפו"ר משום דלא פסיקא לי' כפיי' זו דדלמא חשקה נפשו בתורה כב"ע ע"ש, ואף שי"ל לזה דבאופן זה בכל מ"ע יכול ליפטר ממנה כגון על ידי שיעסוק במצוה אחרת ועוסק במצוה פטור וכו' דע"כ ה"ט נמי דב"ע, מ"מ הח"צ עצמו חזר בו עש"ה אבל הא מיהת יש ללמוד דעכ"פ בתנאי מתנאי המצוה ליתא להא דמכין אותו וכו' [וכן מוכח בתשובת מהר"מ סי' תצ"ב דהא דכופים הגדול לאו ה"ט משום מכין אותו וכו' ככל מ"ע עש"ה] וצ"ע על הפ"י, אמנם מ"מ ק' הרי עכ"פ התם מצוה בגדול דאו' הוא משא"כ הך כפי' דגט דרבנן הוא כנ"ל. ולכאורה הי' מקום לומר הא דמצוה בגדול לייבם נמי רק דרבנן וקרא והי' הבכור רק אסמכתא הוא דהרי רק לכתחילה הוא דאם לא רצה מהלכין אצל כל האחין ובדאו' הרי אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד כמ"ש תוס' פסחים י"א עי' תוס' גיטין ג':

אבל באמת מוכח ביבמות כ"ד דדרש גמור הוא דומי' דאינך דדרש בבריית' שם מההוא קרא והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול אשר תלד פרט וכו' וע"כ דאו' הוא ואף דאין חילוק בדאוריית' בין לכחתילה לדיעבד מ"מ נ"ל דה"ט לפי דהוי רק סיפור דברים והי' הבכור ולא בלשון ציווי יהי' הבכור ועי' כה"ג בתוס' יבמות ק"ג ד"ה בין עומד וכו' ואם כן קשה כנ"ל, ונ"ל דויבמה והי' הבכור דרש זה סמוכים ור"י לא דרש סמוכים ואף דבמ"ת כ"ע דרשי סמוכים כבר כתבו תוס' יבמות ד' דדוקא היכא דמוכח או מופנה עש"ה והכא לא מוכח ולא מופנה איכא ומ"מ לא מצינו דפליג ר"י בזה דמצוה בגדול לייבם ואם לא רצה וכו' חוזרין אצל גדול וכופין אותו ולר"י ע"כ רק מדרבנן הוא וא"ש ראי' התוס' כנ"ל, ודע דרש"י שכתב במתני' בשביל תשמיש אין לנו ככופאו להוציא וכו' וכן בסיפא ד"ה עד שלשים יום וכו' אין כופין להוציא וכן בגמ' דף ע"א ד"ה במפרש וכו' כתב רש"י הוא דלא כפינן וכו' מוכח בהדי' דס"ל כדעת ר"י דיוציא כופין קאמר ובמרדכי ר"פ ראיתי שכתב על דעת הר"י וז"ל וכן פי' רש"י פ"ד דגיטין ואשקלה גיטא בע"כ כי הוא מהנך דיוציא ויתן כתובה וכו' עכ"ל ור"ל בגיטין דף ל"ד וברש"י שלפנינו ליתא כן וצ"ע עלי' שלא הי' צריך להביא ממרחק לחמו. ודע דק"ל לפמ"ש וגם הפ"י דע"כ הך כפי' להוציא הוא רק מדרבנן לא מבעי' למ"ד מזונות דרבנן אלא אפי' למ"ד מזונות דאו' כנ"ל וכן מוכח לשון רש"י ד"ה ובכהן וכו' יהבי כי' רבנן וכו' וקשה כיון דמה"ת הוא גט מעושה שלא כדין ופסול ואם כן מי איכא מידי דמה"ת לא הוי גיטא ומדרבנן הוי גט ושרינן אשת איש לעלמא וצ"ל דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כיון דפשע ועשה שלא כדין כמו גבי אין אונס בגיטין וגבי בטל מבוטל וכה"ג הרי דעת הר"ן שלהי נדרים ורשב"א ריש מכלתין דהיא למפרע פנוי' גמורה ולא נעשה זונה או גרושה לכהן אם כן מ"ט דר"י דאמר במתני' בכהן יהבו לי' זימנא טפי לפי שאין יכול להחזירה והרי יפול הוא כנ"ל וצ"ל כמ"ש רשב"א ריש כתובות דמ"מ מדרבנן מיהת אסורה גרושה כזו לכהן עיי"ש ועדיין קשה דה"ל תק' ת"ק ולא עבדינן לר"י לטעמי' בשבועות ונ"ו ואפי' במלתא דאסורה נמי כמ"ש הח"צ בתשו' וצ"ע ול"ל דר"י ס"ל ביאת פנוי' הוי זונה ואסורה לכהן ז"א דרש"י כתובות למ"ד כתב ליכא תנא דס"ל כר"א ועוד