חידושי מהרי"א על כתובות צב

מזוני דרבנן, ותי' משום דתלמודא ס"ל דמזוני דרבנן להכי לא בעי לאוקמי למלתי' דר"ה א"ר דלא כוותי' ועוד תי' דהאי סברא דקאמר מסקנא דמלתי' דר"ה הוא דמסיק לפרש דברי רב רבו כלומר כך קבלתי ממנו שהוא סובר דמזוני עיקר עכ"ל, והנה לפימ"ש אפי' אי מזוני דרבנן נמי לא לדחות דינא דרב פריך עלי' מברייתא אלא אטעמא דיהיב למלתי' פריך הא גופא מנ"ל ה"ט דרב הא ברייתא איפכא תני' כנ"ל ולא כדמשמע לתי' א' דהר"מ דקושי' קאי אדינא דרב א"כ לדידי' קשיא קושיותי הנ"ל, אמנם מדבריו למדנו תי' פשוט לקושייתי הנ"ל דמתני' וברייתא לא קשיא לי' להמקשה די"ל מתני' מזוני דאו' ס"ל ומכ"ש דר"מ איירי במתני' ואיהו ס"ל מזונות דאו' לעיל כ"ו במקדש ע"מ שא"ל עלי' שכו"ע ולכן י"ל איני ניזונת וא"ע ברייתא הא בהדיא תקנו מזונות תחת מ"י קאמר ובהא כבר אפלגו תנאי אבל על רב פריך שפיר כשני תירוצי הר"מ הנ"ל, והא ניחא לפי הס"ד הא דמתני' מחלק לר"מ בין מעשה ידיה למותר משום דמזונות דאו' ודאי יכולה לומר איני נזונת וא"ע, אבל מעה כסף לכ"ע דרבנן הוא ועיקר תקנתא הוא דמותר לבעלה מודה רב לר"ל דאינה יכולה לומר איני נותנת מותר וכו' וכדעת הרבינו יונה בטור סוף סי' פ' באמת הכי לכן ס"ל לר"מ הקדש ומחיים נמי להס"ד דבנזונת מיירי מתני' ה"נ ברוצה ליתן מעה כסף כנ"ל. מתוך שיכול לכופה מ"י וכו' וז"ל תוספת הרא"ש אלמא ס"ל דמ"י עיקר ותקנו מזונות תחת מ"י והקשה הרשב"א דהא לר"מ ע"כ מזונות דאו' כדתביא לעיל האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לי עליך שכו"ע תנאו בטל דהו"ל מתנה על מה שכתב בתורה, ותי' כיון דלא תקינו אלא מ"י והם היו נתקנה לבד לתקנת הבעל א"כ אינה יכולה לבטל תקנת חכמים ולא נהירא האי שינוי' דכי תיכי דאמרינן למ"ד מזוני עיקר ומ"י תקנו לבעל משום איבה הה"ד למאן דאית לי' מזוני דאו' דמ"י היתה לטובת האשה משום איבה, ונראה האי דכייל ר"מ לעיל שאר כסות ועונה לא משום דאית לי' שלשתן דאו' אלא עונה לכ"ע ושאר וכסות למ"ד דאית ליה וכו' עכ"ל מבואר דפליגי הרא"ש ס"ל למ"ד מזונות דאו' מודה ר"ל לרב דיכולה לומר איני נזונית וא"ע, והרשב"א ס"ל דר"ל אליבי' דכ"ע אמרה, והנה לקמן דף כ"ט סוף ע"א תוס' בד"ה הכא אין בידה לגרש א"ע, כתבו תימה דהא בידה לומר א"נ וא"ע וי"ל דרוצה ליישב גם אליבי' דר"ל עכ"ל ולשיטת הרא"ש דמודה ר"ל אליבי' דמ"ד מזונות דאו' הדק"ל גם לר"ל מאי קושי' דלמ' שמואל דאמר הלכה כריב"ן מזונות דאו' ס"ל ולא הוי גירושין לא בא לעולם כיון דבידה לאפקועי שעבודיה דבעל ממ"י באומרת איני ניזונית וכו' ובידה להקדישן, ומוכח דעת התוס' כהרשב"א הנ"ל דר"ל לכ"ע אמרה למילתי' אבל עדיין להרא"ש קשי' קושית התוס' דלקמן ומצאתי בתוס' הרא"ש עצמו לקמן הקשה תמיהת תוס' זו בעצמו ותי' משום דלא שכיח שתאמר כן וכדמוכח לעיל מדאמר ריב"ן שמא יגרשנה ולא אמר ה"ט שמא תאמר איני ניזונית וכו' וכמ"ש גם תוס' עצמם לקמן בד"ה שמא וכו' לא מקרי בידה עש"ה, ונ"ל ברור ה"ט דמיאון בתי' התוס' דלרא"ש לטעמיה ליתי' איברא אשכחינן פתרא עוד תי' לתמי' התוס' הנ"ל אליביה דהרא"ש כמבואר בר"ן בשמעתין דגם לרב יכולה לומר א"נ וא"ע דוקא במ"י אבל בשאר מלאכות' טוחנת ואופה ומבשלת לא כל הימנה להפקיע זכותו של בעל ובשביל אלו הוא דחייש ריב"ן שמא יגרשנה ותהא אסורה לו לפי שאי אפשר לו ליזהר מאלו וכו' ע"ש ותוס' לטעמייהו לקמן דף ס"ג. בד"ה ר"ה וכו' פליגי על הר"ן דגם על ז' מלאכות אלו מהני אמירתה איני ניזונית ואיני עושה הוצרכו לתירוצם הנ"ל כאן דלא כהר"ן אמנם גם הרא"ש לטעמיה לקמן דף ס"ג בפסקים סי' ל"א כתב כתוס' שם דלא כהר"ן לכן הוכרח לדחוק לתרץ כנ"ל דלא כתוס' ולא כהר"ן, ולענ"ד נר' עוד לתרץ על פי שיטת הר' יונה בטור ססי' פ' הנ"ל במותר גם רב מודה שא"י לומר איני נוטלת מעה כסף וכו' ואם כן פריך ש"ס שפיר הא אין בידה להקדיש השתא עכ"פ המותר ואי דמ"מ יפר משום עיקר מעשי ידיה קאמר שמואל הלכה כריב"ן, הא גם על תי' הר"ן הנ"ל קשי'. אמנם ריטב"א נשמר מקושי' זו שכתב כיון דלשאר מלאכות משועבדים ידיה לבעלה בע"כ שוב גם למעשה ידיה אין לה כח להקדישן ועי' בשער המלך הלכות נדרים מזה, וה"נ באמר לדידן אליבי' דר' יונה כנ"ל, ותוס' והרא"ש שלא תירצו כן עכ"ח ס"ל דלא כר' יונה אלא כרמ"ה וק"ק על הטור דמביא שני הדעות ולא הכריע בזה, אבל דעת רש"י נ"ל דס"ל ע"כ כהר' יונה דפי' לקמן בד"ה יקדשו ידי וכו' ומתני' באומר מעשה ידיך הקדש עכ"ל ותמוה הרי לדידן דקיי"ל כרב די"ל איני ניזונית ואיני עושה גם אם אומר יקדשו ידיך וכו' נמי לאו כלום הוא דידיה לא משעבדי ליה וכמ"ש הר"ן בהדי' ואם כן מתני' נמי שפיר מתוקם ביקדשו ידיך וכו' אלא התם באומרת היא חל הקדשה ומתני' באומר הבעל אינו חל, ואף שכתב תוס' דש"ס רוצה לאוקמי דשמואל גם אליביה דר"ל היינו לקמן מכח קושית הש"ס הנ"ל, אבל מעיקר' לא צריך לפרש שינוי' דש"ס שלא אליביה דהלכת', וכ"ש אי ס"ל לרש"י כתי' הר"ן הנ"ל לקושית תוס' וכדמשמע קצת מדבריו בד"ה ותהא אסורה וכו' וא"א לו ליזהר שלא תטחן ולא תאפה וכו' אם כן אין צריך לתי' התוס' כלל ודאי קשה פי' רש"י הנ"ל איברא לשון רשיי ריש שמעתין הכא שכתב וז"ל אינו נזונית משלך ואיני עושה לך כלום אלא לעצמי עכ"ל כלום דייקא וכן אלא לעצמי דייק' משמע דס"ל דלא כר"ן אלא כתוס' ורא"ש לקמן ס"ג דמכולן מפקעת עצמה אם אמרה כן, ומ"מ קשי' אע"כ רש"י ס"ל כר' יונה דבמותר מודה רב לר"ל אם כן שמואל דאמר הלכה כריה"ס במותר קאי אילו יקדשו ידיך וכו' קאמר ודאי מהני לכן פי' רש"י מתני' באומר מעשה ידיך הקדש לכן גם המותר חולין מתום דשלב"ל. דף נ"ט פירש"י בד"ה כי אמר וכו' המ"ל סוף