חידושי מהרי"א על כתובות צא

פ"ו הלכה ג' מתרומות שכתב הטעם למשנה אחרונה דקודם חופה לא אכלה שמא תאכיל וכו' והא אמרינן דלמשנה אחרונה לכ"ע הטעם משום סימפון והניח בצ"ע ע"ש ונ"ל דהא משמע לענין חיוב מזונות לא פליגי דגם למשנה אחרונה אוכלת משלו, וצריך להבין מ"ט ניחוש לסימפון ק"ו הוא ממון מאיסור דהא לרב אע"ג דבאי' קיי"ל רובא וחזקה רוב' עדיף והלך אחר הרוב מ"מ בממון לא הלך אחר הרוב וכיון דחיישינן לסימפון משום איסור תרומה ק"ו להוציא ממון דהו"ל למיחש לסימפון ונ"ל כיון דגם בלא בדיקה כלל איכא רוב נשים אין בהם מום תו על ידי בדיקת חוץ בהדה רוב הו"ל מיעוט מומים מיעוט' דמיעוט' ומודה רב גם בממון מהני רוב כה"ג, אבל קשה איפכ' מ"ט חיישינן לתרומה אחר בדיקת חוץ הא אפי' רוב לחוד מהני ומכ"ש כה"ג דהו"ל מיעוט' דמיעוט' חששא דסימפון כנ"ל, והכא ל"ל כתי' תוס' דקדושין דף י"א בשם הר"מ דהא למ"ד לא תקנו כלל משום שמא ימזגו וכו' גם למשנה ראשונה קיימי' אלא בסימפון פליגי בבדיקת חוץ ול"ל נמי ה"ט דסמוך מיעוט לחזקה וכו' כמו שדחיתי לעיל דהא לולי המיעוט מומים ליתא כלל לחזקת אי' דמעיקר' שכבר פסקה ע"י האירוסין, ועוד עכ"פ אחר בדיקת חוץ דהו"ל רק מיעוט' דמיעוט' שימצא מום ולא אשכחן כה"ג סמוך מיעוט' דמיעוט' לחזקה ועכצ"ל כתירוצי הנ"ל עפ"י סוגי' דחולין קל"ד דבאיסור מיתה כגון חלה ותרומה החמירו ולא סמכינן אחזקה ורובא, והא תינח בתרומה דאוריית' דאיכא איסור מיתה. אבל בתרומה בזה"ז למ"ד דרבנן הדק"ל ואם כן נ"ל לתרץ תמיהת התוס' לעיל דף מ"ח ריש ע"ב מאי קמ"ל לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה הא בהדי' קתני לה במתני' הכא ב"ד שלאחריהם אמרו אין אוכלת וכו' ונ"ל דהא קמ"ל כיון דלמשנה אחרונה לכ"ע הטעם משום סימפון הא רק בתרומה דאו' בלבד אבל תרומה דרבנן דליכא איסור מיתה לא חיישינן כלל כי קושי' הנ"ל לאמת קמ"ל מתני' לעולם דייקא אפי' בזה"ז דתרומה דרבנן נמי אינה אוכלת וכו' והא גופא קשי' מ"ט וע"כ צ"ל שמא תאכיל ותשקה לזרים אע"ג דמייחד לה דוכתא דהא גם במסר ס"ל לתוס' שמא תשקה לשלוחי הבעל, וסוגי' הכא אזלי למ"ד תרומה בזה"ז דאו' ורמב"ם לטעמי' ספ"א מתרומות פסק תרומה בזה"ז דרבנן ליכא למיחש לסימפון ע"כ העתיק טעם שמא תאכיל, וסוגי' הש"ס הכא אזלי למ"ד תרומה בזה"ז דאו' כנ"ל, ואמ"ו הגאון מו"ה פלק סודיטץ נ"י תירץ תמיהת הב"ש על הרמב"ם עפ"י תמיהת התוס' לקמן דף ע"ב:

בד"ה על מנת וכו' מאי ארי' על מנת הרי בסתם נמי חיישינן הכא לסימפון ע"ש, ותי' מורי על פי סוגי' דהתם באלו נדרים אמרו שי"ב עינוי נפש הוי בה ר"פ אי ארישא כיון דקפיד אפי' כל מילי נמי ומסיק אלא אסיפ' ר' אסי אמר לעולם אריש' ומידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיו קפידא, ולכאורה במומים נמי כל שאין פוסל בכהנים ואינו מאותן שהוסיפו עליהם בנשים דף ע"ה לקמן אם מהני התנאי עליהם לבטל הקדושין תלי' נמי בדר' פפא ור' אשי, אם כן לר"פ לק"מ קושית תוס' דע"מ בעי' על מומין כאלו דלא קפדו אינשי ואיהו כיון דקפיד כל מילי נמי והיינו שהתנה אבל בסתם לא, אבל לר' אשי קשה קושי' התוס' וצ"ל ר' אשי ס"ל באמת לא חיישינן לסימפון אא"כ התנה, וטעם איסור תרומה הוא כעולא שמא ימזגו לה וכו' גם למשנה אחרונה וא"כ סוגי' הש"ס הכא אזלי אליבי' דר"פ שפיר י"ל למשנה אחרונה לכ"ע משום סימפון הוא והרמב"ם לטעמי' בפ"ז מאישות דין ו' וז' פסק כר' אשי ע"כ ל"ל משום סימפון משום קושי' תוס' דלקמן אלו דברי מורי ודפח"ח וש"י. מתני' המקדיש מ"י אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר וכו' ריה"ס אומר חולין, הא דלא שנאן בחד כשנא רישא וסיפא נ"ל לרב ושמואל לקמן רמ"א הקדש לאחר מיתה ע"כ גם מעשה ידיה בלא המותר נמי קדוש אז כשיורשה לר"מ אלא דסתמא כיון דצריכה למזונות שיעור זה דמשקל חמש סלעים לא נשאר לאח"מ כיורשה ולכן רישא ל"ל חולין דז"א דמ"י נמי קדוש לאח"מ כמו המותר לר"מ אלא דמעשה ידיה ה"ז עושה ואוכלת והמותר תרתי משמע העדפה יותר על משקל ה' סלעים, והנותר ממ"י עצמה שלא אכלתן רמ"א הקדש ולריה"ס ל"ל ה"ז עושה ואוכלת דהא גם לר"מ דינא הכי ולא אמר הקדש אלא לאח"מ כשירשנה לכן ריה"ס אומר חולין גם כשירשנה לא חל הקדש כנ"ל, גם י"ל דיש לדקדק עוד מ"ש אוכלת דנקט מתני' בדידה הא קמ"ל דלא חל הקדישו והמ"ל נמי ואוכל לכן נ"ל הקדישו דוקא לא חל על דבר שאינו שלו, אבל סילוקא מיהא מהני אפי' שיתן לה אח"כ מזונות כבר סילק את עצמו ממ"י דנחלה הבאה לו מתנה עלי' שלא יירשנה לכן נקט מתני' ה"ז עושה ואוכלת ואין צריך ליתן כו מ"י כיון שהיא אינה רוצה כנ"ל. גמרא מיתבי תקנו מזונות תחת מ"י וכו' לימא מסייע לי' וכו' וקשה מתניתא אדרב קרמית רב תנא הוא ופליג עי' סנהדרין דף פ"ג ב' ואף למ"ש תוס' ריש מנחות ריש דף ה' דעל צד הדוחק משני כן ועי' במסכת גיטין ויבמות ק"ח ע"ב מכל מקום השתא נמי להגיה ברייתא דוחק גדול הוא, ועוד קשה להס"ד השתא טפי הי' לו להקשות רומיא ברייתא ומתני' אהדדי ונ"ל דגם אי מ"י עיקר תקנת' הוא ע"כ נמי לטובת האשה משום חינא ומשום איבה א"כ י"ל לא על דינא דר"ה איר פריך הש"ס אלא על טעמא דמפרש סתם גמ' קסבר מזוני עיקר וכו' והא ברייתא מ"י עיקר קתני ומ"מ רב דינא קאמר שפיר דיכולה לומר אינו נזונת וא"ע כנ"ל ולק"מ, שוב מצאתי בתוספת הרא"ש שכתב וז"ל קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר הקשה רבינו מאיר מדקאמר קסבר אלמא אין זה מדברי ר"ה אלא תלמודא הוא דמסיק הכי טעמא דר"ה ומנ"ל לתלמודא הכי דלמא קסבר ר"ה מזוני דאו' כתנאי דלעיל ב"פ נערה ולהכי יכולה לומר איני נזונת אבל מ"ד מזונות דרבנן לעולם איכא למימר מ"י עיקר ולא תקשי לי' ברייתא דבסמוך דקתני מזונות תחת מ"י תימא ההיא ברייתא כמ"ד