חידושי מהרי"א על כתובות צ

דרבנן אבל הכא דע"כ קאי הסוגי' אליבי' דרבה התם דגם בתרומה דאו' אוכלת כנ"ל לכן פי' רש"י שפיר דיבם אינו מאכיל בשום ענין אפי' אי יש זיקה מדרבנן הוא כנ"ל, וא"כ ממילא לק"מ קושי' תוס' על רש"י מהתוספת' די"ל כר"א ור"י אתי' דס"ל יש זיקה מדאו' ומיפר נדריה כנ"ל, רק לסברת אביי דמסיק התם נודרת ע"ד בעלה היא נודרת ס"ל לרש"י שפיר דזיקה דרבנן אע"ג דמיפר אבל לרבה דף ע"ג דלא ס"ל הכין למשוי כנשואה לענין זה מה"ט עי' בר"ן שם צ"ל ע"כ יש זיקה דאו' ס"ל. רב שמואל בר יהודה אמר משום סימפון וכו' וקשה הו"ל לאוקמה אחזקת הגוף שאין בה מומין דהא בליכא חזקה דממונ' גם ר' יהושע אזיל בתר חזקה דגופא לקמן דף ע"ה וחזקת גוף זה אתי' מכח רובא כמ"ש תוס' בקדושין י"א. בשם הר"מ הכי לאמת למשנה אחרונה אם כן למשנה ראשונה קשי' וי"ל בתרומה לזר דאיס' מיתה החמירו שלא סמכינן על חזקה כדאמרינן בחולין דף קל"ד. וברש"י שם, אמנם כן לרב בסנהדרין דף פ"ג:

דפליג אבריית' וס"ל תרומה לזר בלאו גרידא הוא ולא במיתה הדק"ל וצ"ל איהו כעולא ס"ל הטעם שמא ימזגו וכו' וז"א דלעיל דף מ"ח:

רב אמר מסירתה לכל חוץ מתרומה משום סימפון ס"ל כפי' רש"י שם אם כן הדק"ל מ"ט דרב, ונ"ל האיכא חזקה דמעיקר' עד שלא נתארסה בחזקת אסורה בתרומה הית' בודאי א"כ סמוך מיעוט דסימפון לחזקת איסור עכ"פ מדרבנן לשיטת ר"ת בתוס' ורא"ש יבמות קי"ט וחולין י"א, אלא דאם כן לר"מ מדאו' נמי ס"ל סמוך מיעוט וכו' הול"ל לר"מ ארוסה מדאו' לא אכלה וצ"ע, ולדידן נמי כיון דאיכא לברורי ע"י בדיקה הו"ל סמוך מיעוט לחזקה וכו' מדאו' ולזה י"ל כיון ע"י בדיקת חוץ אינו בירור גמור לא מקרי סמי' בידן לברורי אבל קמיית' קשי' מיהא כשיטת הר"ת אליבי' דר"מ הול"ל מדאו' לא אכלה וצ"ע, וכי פריך הש"ס נכנסה לחופה וכו' פי' רש"י וכ"ש דקשי' בהגיע זמן וכו' למשנה ראשונה וצ"ל תי' גמ' מבדק בדק לה ר"ל ע"י חיוב מזונות בהגעת זמן דלא שדי זוזי בכדי אבל למשנה אחרונה בדיקת חוץ לא מהני עד שתכנס לחופה ופירש רש"י לקמן סוף הסוגי' שמתייחד עמה ובודקה הוא עצמו והיינו אחר החופה, אבל הכא דמשני הש"ס מיבדק בדק לה והדר מעייל ר"ל מכניסה לחופה אם כן קודם החופה בדיק לה ולא הוא עצמו אלא על ידי קרובותיו משמע וכמ"ש רש"י בהדי' והו"ל בדיקת חוץ וקשה ממ"נ למשנה אחרונה הא לא הוי בדיקה קודם החופה ע"י אחרים. ולמשנה א' הא כבר בדק לה בהגעת זמן כבר קודם החופה ע"י חיוב מזונות ולמה לו למימר כלל והדר מעייל, וצ"ל שתי בדיקות חוץ גם בהגעת זמן וגם קודם החופה פעם שנית מהני טפי גם למשנה אחרונה ועי' מור"ם שיף. שוב ראיתי כיון דזולת המיעוט שי"ב מומין לית' כלל לחזקת איסור אכילת תרומה דמעיקר' שכבר פסקה ע"י הארוסין ובכה"ג ל"ל כלל סמוך מיעוט וכו' אם כן צ"ע. דף נ"ח פי' רש"י בד"ה מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה וכו' דליתנהו גבה וכו' ותמוה דבמתני' לעיל מ"ח:

תנן תרי גווני ומסר או האב או שלוחי האב וכו' וכן תרי גווני הלך האב או שלוחי האב וכו' ורש"י כאן חלקם מהדדי דמסר פי' האב לבד והלך פירש שלוחי האב לבד, ומ"ט לשינוי זה, ונ"ל דהא צריך להבין אמאי ליכא למיחש שמא תשקה לשלוחי הבעל וכמו שמפרשים תוס' לעיל מ"ח:

באמת בהיפוך מפי' רש"י מה"ט ע"ש, אמנם פשוט דעת רש"י ס"ל שמא תשקה לאחיה ולאחותיה קרובים דוקא חיישינן אבל לשאר בני אדם שאינם קרובי' סתמ' לא תשקם לא חיישינן לי' ואם כן ע"כ צריך לפרש הלך הלכו שלוחי האב עם וכו' אבל אם הלך האב עם וכו' הא שפיר חיישינן שמא תשקה לאביה וכמ"ש הרמב"ם בהדי' ריש פ"ו מתרומות הלכה ג' לאביה ולאחיותיה וכו' עש"ה, וגמ' דלא נקט לעיל טפי לאביה נ"ל כדי לכלול אפי' מי שאין לה אב חיישינן שמא לאחיה וכו' לכן שבק רש"י בהלך האב, אבל מסר ספיר י"ל האב עצמו או שלוחיו כיון שאין הולך עמה כנ"ל. והנה הרמב"ם פסק עד שתכנס לחופה ע"כ ס"ל מסר לא מהני לתרומה וכרב לעיל דף מ"ח:

והעתיק הטעם דשמא תאכיל וצ"ע וליכא למימר דרמב"ם ס"ל כפי' התוס' לעיל דף מ"ח הנ"ל איפכ' מפי' רש"י דבמסר איכא שמא תשקה לשלוחי הבעל, חדא דרמב"ם כתב שמא תאכיל לאביה ולאחיותיה משמע בהדי' דרק לקרוביה חיישינן בזה, ועוד תוס' העלו לעיל פירושם כך רק אליבי' דר' אסי' דקשה עלי' סתירת הסוגי' מהכא להתם אבל אליבי' דרב התם לכ"ע ה"ט משום סימפון וצ"ע, אבל אנחת כן חדא מיהת במאי ששינה הרמב"ם טעמו שמא תאכיל במקום תשקה די"ל שמא ימזגו לה כוס בבית אביה דייקא חיישינן וכפי' רש"י לעיל בב"א גרסינן, אבל בדרך הלוכה מסר והלך לא שכיח כלל אבל שמא תאכיל שייך דע"כ צריכה ליקח עמה מאכלה בדרך וכיון דרמב"ם ס"ל מסר לא אכלה הוצרך לה"ט, ודע דלכאורה פירש"י הכא מורווח טפי דלפי' התוס' לעיל דף מ"ח בתירוץ ראשון כתמיהתם בד"ה ר' אסי סברא הוא דלמשנה אחרונה חיישינן טפי לסימפון במסר אבל ר' אסי לעיל מתני' דוחקתי' וכו' ע"ש, תמוה אם כן מאי איכא בינייהו דהכא מסר היינו לפי הס"ד מסבר' הא מתני' מוכחא נגד הסבר' ואין נ"מ זה לפי האמת, אבל נ"ל אדרבה לדידהו א"ש טפי דקשה מסר והלך תרתי ל"ל, ונ"ל דהאי נ"מ הלך תמוה הא מתני' קתני לעיל מ"ח הלך וכו' היא ברשות האב, וצ"ל חוץ מתרומה קאמרה מתני' וא"כ עלה קתני סיפא מסר וכו' היא ברשות הבעל ע"כ גם לתרומה קתני מק"ו מהלך והיינו לר' אסי לעיל אם כן אתי שפיר דקאמר א"ב אליבי' דכ"ע מסר אליבי' דרב והלך אליבי' דר' אסי לעיל כנ"ל. ע"ב ומר סבר בדיקת חוץ ל"ש בדיקה מכאן תמה הב"ש סי' נ"ז סק"ב על הרמב"ם