חידושי מהרי"א על כתובות פט

דאו' בכל איסורים שלא במינו בעי' ס' ותירצו דהתם לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמ' ועי' תוס' ב"ב דף צ"ז. ואם כן ביין ממש דרך מזיגתו הוא על חד תלת אז הו"ל טעם יין ממש וטכ"ע דאו' הוא שפיר חיישינן שמא תשקה וכו' ובהא הרי פליגי אמוראי ותנאי טובא אי טכ"ע דאו' או לא ואם כן י"ל עולא ס"ל דאו' הוא לכן נקט האי חששא דשמא ימזגו וכו' ותשקה לאחיה וכו' לרבות' דאפי' משום הא חיישינן דטכ"ע דאו' אם כן מבואר דהרמב"ם לטעמי' דפוסק טכ"ע לאו דאו' לא חיישינן שמא תשקה כוס מזוג דהו"ל גזלג"ז כיון דמה"ת הוא בטל ברוב לכן נקט גזירה שמא תאכיל תרומה בעינ' כנ"ל ועוד בה שלישי די"ל לקושייתי דמה"ת בטל הוא ברוב אפי' למ"ד טע"כ לאו דאו' נמי א"ש למאי דקיי"ל בע"ז דף ע"ג המערה יי"נ וכו' קמא קמא בטל אם כן דרך מזיגה הוא ליתן המים לתוך היין, אם כן המים קמא קמא בטל והיין במק"ע אינו בטל ומדאור' הו"ל תרומה ושפיר גזרינן ואע"ג דדרך מזיגה היא מכוס לכוס ולא מצרצור קטן הרי ר' דימי ארי"ו התם ס"ל אפי' מחביות לבור אמרינן קמא קמא בטל ועולא נמי הכי ס"ל לכן נקט שפיר ה"ט שמא ימזגו וכו' לרבות' כנ"ל אבל הרמב"ם לטעמי' דפוסק בהלכות מאס"ו פט"ו כר' יצחק בר יוסף ארי"ו והתם דדוקא מצרצור קטן אמרנן קמא קמא בטל אבל מקלוח גדול לא א"כ דרך מזיגה לערות מכוס מים לכוס יין הוא נהפוך הוא היין בטל ברוב הוא ולא חיישינן רק לשמא תאכיל וכו' כנ"ל. ובאופן רביעי נ"ל לתרץ דק"ל עוד הרי סתם כוס הוא רביעית כמ"ש תוס' פרק ע"פ ודרך שתיי' הוא כך מכוס שהוא כרביעית א"כ לריש לקיש דס"ל ח"ש מותר מן התורה אמאי חיישינן שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאחיה ולאחותה וכו' והרי את"ל נמי דשמא תשקה לא יגיע לכל א' אלא ח"ש רביעית וליכא איסור תורה והו"ל גזלג"ז וצ"ל עולא כרי"ו דח"ש אסור מדאורייתא ס"ל ושפיר גזרינן, אמנם לפמ"ש מהרש"א בפסחים ריש דף מ"ד והר"ש פ"ב מטבול יום דע"י תערובות לכ"ע ח"ש לא אסור מה"ת הדק"ל גם לרי"ו למה ניחוש שמא תשקה וכו' הרי ע"י מזיגה ח"ש עי"ת מותר מה"ת וגזרה לגזרה הוא וצ"ע, ונ"ל לפימ"ש בירושלמי ריש פרק ו' דתרומות דבאיסור הנאה עם ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת ותרומה לזר אסור בהנאה של כלוי מדאו' א"כ נהי דע"י תערובות ח"ש מותר מה"ת כנ"ל מ"מ באסה"נ מדר"ל נשמע לדידן דקיי"ל כרי"ו בכ"מ ח"ש אסור מה"ת א"כ באסה"נ דגם ר"ל מודה בו גם לרי"ו חמיר טפי וגם עי"ת אסור מה"ת ועולא כרי"ו ס"ל וא"ש, והא מלתא אי הנאה של כלוי אסור מה"ת בתרומה לזרים או רק מדרבנן פליגי בה סוגי' הש"ס כמ"ש הר"ש סוף תרומות והמ"ל פ"ב דין י"ד ופי"א דין ח"י מהל' תרומות בארוכה עש"ה א"כ עולא ע"כ ס"ל כנ"ל הנאה של כלוי אסור מה"ת נקט גזרה שמא תשקה וכו' לרבותא דח"ש ע"י תערובות נמי אסור בי' מדאו' וגזרינן:

ורמב"ם לטעמי' שהעלה המ"ל שם כדעתו דס"ל הנאה של כלוי רק מדרבנן אסור בי' א"כ ח"ש עי"ת גם בשתי' לא אסור מדאו' ע"כ ליכא למיגזר שמא ימזגו וכו' ותשקה וכו' דהו"ל גזרה לגזרה לכן נקט גזרה שמא תאכיל בעינ' וגם כזית שלם ודוק. א"ה הגיע זמן ולא נשאו נמי וכו' וק"ל לאביי במסכת נדרים דף ע"ג ע"ב דמוקי משנה ראשונה גם לרבנן דר"א התם דס"ל אין מיפר נדרים דאו' עד שתכנס לחופה ומשנה ראשונה תרומה דרבנן קאמר וע"כ עד שלא הגיע זמן גם בתרומה דרבנן לא אכלה ארוסה משום לא פלוג ועשאו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמ"ש שם בפי' הר"ן הכי אליבי' דרבה א"כ מאי פריך הכא הגיע זמן נמי הרי לא התירו אז אלא תרומה דרבנן ולא תרומה דאו' והם אמרו והם אמרו, וצ"ל דקושי' ש"ס קאי הכא אליבי' דרבה התם דבתרומה דאו' נמי מוקי למתני' כנ"ל, ועפי"ז נ"ל כוונת רש"י דפי' במשנה הכא דיבם אינו מאכיל אפילו אם כבר אכלה בחיי הבעל ותוס' לקמן דף כ"ח. ד"ה ואפילו וכו' דשייך למתני' פליגי בשם ר"ת על רש"י וצל"ע דרש"י בנדרים דף ע"ג ע"ב פי' התם למתני' הכא דיבם כדעת הר"ת וסותר א"ע וכעת לא מצאתי מי שהרגיש בזה ולפימ"ש נ"ל דבפשוטו י"ל דלא פליגו כלל רש"י ור"ת אלא דפלוגתייהו תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי טובא ביבמות דף י"ז י"ח י"ט אי יש זיקה וזיקה ככנוסה דמיא או אין זיקה ואת"ל יש זיקה נמי לאו ככנוסה דמיא ואליבי' דמ"ד יש זיקה וככנוסה דמיא מודה רש"י דקנין כספו דיבם מקרי מדאו' אפי' יבמה מן הארוסין ולק"מ על רש"י שני קושי' התוס' מסדר המשנה דבירושלמי ומהתוספת' דהני אתיין כמ"ד יש זיקה ומודה רש"י לר"ת אליבייהו וה"ט דרש"י בנדרים שם דס"ל כן להלכה יש זיקה אלא הכא מפרש לסתם מתני' כר' מאיר אין זיקה ס"ל ור"ע איירי במתני' הכא ועי' תוס' יבמות דף כ"ז ע"ב בד"ה איתביה וכו' וממילא מתורץ נמי קושי' תוס' בד"ה ואפי' וכו' הנ"ל על הר"ת מיבמות דף ס"ז דהול"ל יבם פוסל משום דהא קנוי' וכו', ולפימ"ש למ"ד אין זיקה מודה ר"ת לרש"י דקנין אחיו הוא א"כ ניחא לי' טפי להש"ס למנקט טעם מספיק לכ"ע דיבם פוסל משום ושבה וכו' גם למ"ד אין זיקה כנ"ל, אמנם יותר נ"ל לתרץ סתירת דבורי רש"י הנ"ל עפימ"ש הב"ש סי' קע"ג סקט"ו בשם הש"ג דגם למ"ד יש זיקה מדרבנן הוא ולא מה"ת וכן הוכיח הרמב"ן מסוגי' דיבמות דף כ"ח ע"ב משום מצוה עביד רבנן ופי' רש"י דלא העמידן אי' זיקה שהוא דרבנן וכו', אבל בתוספת הרא"ש יבמות דף כ"ט ע"ב כתב דר"א ור"י בנדרים ע"ד דאמרי יש זיקה ומיפר ע"כ ס"ל זיקה ככנוסה היא מדאו' דאי מדרבנן לא הו' יכול להפר ע"ש וא"כ רש"י מיהת לטעמי' זיקה דרבנן ס"ל וע"כ לא להקל על ד"ת בתרומה דאוריית' אמרו והא תלי' בפלוגתא דרבה ואביי התם בנדרים ע"ג ב' התם אביי בהדיא מוקי למתני' דהכא לכ"ע גם לרבנן דר"א התם בתרומה דרבנן הוא דאוכלת במתני' הכא לכן פי' רש"י התם ביבם כר"ת דאם אכלה בחיי בעלה אכלה בפני יבם דיש זיקה מדרבנן ואוכלת תרומה