חידושי מהרי"א על כתובות ט

תקנה זו ובעי' למילפה מהאי עובדא דכבר נתקנה בימי שמואל אפי' את"ל שלא נתקנה עדיין בימי המשנה כנ"ל. ועוד עדיפא צ"ל שהוכיח כן רש"י מלבד משמעות לשון הגמרא במסקנא ומשמעות הפשט כנ"ל דלכאו' תמוה כי דחי הש"ס הראי' ממתני' ודלמא לאפוקי מרבותינו וכו' א"כ הרי שפיר י"ל דמרבותינו יליף לה רבא שהתירוה להינשא ע"כ אין אונס וכו' וכן הקשה הרשב"א, ונ"ל לתרץ דתוס' דף ג'. בד"ה וסברה דאניס כתבו וז"ל ומה"ד לית לן למיחש דלמא אניס הוא דרובן לא אניס ולהכי קרי להו צנועות שמחמירים על עצמם אע"ג דמצי לאנסובי וכו', ולפי"ז נ"ל הא דתוס' והרא"ש בחולין י"א:

וביבמות קי"ט. הוכיחו מלשנא דש"ס ולר"מ דחייש למיעוטא היכי אכלינן וכו' ע"כ דלא קיי"ל כר"מ, ולענ"ד גם מהכא מוכח לה מדנקט משום צנועות ע"כ קיי"ל דלא חיישינן למיעוט אונס דאילו לר"מ מן הדין אסורה להנשא מחשש אונס והל"ל משום כשירות דמעגנא ויתבה ומה"ט גופא מהדר הש"ס מנ"ל לרבא הא כיון דרובא דעלמא כשירות הן ולא צנועות ולא פרוצות מנ"ל לעקור קדושין למפרע משום מיעוט. אבל קשה א"כ מאי מייתי ש"ס ממתני' מוכח לה דחלה ה"ז גט דלמא סתם מתני' ר"מ ולטעמי' אזיל דחייש למיעוט לכן תקנו לעקור הקדושין משום רוב נשים כשירות דמעגנה ויתבה אבל אנן דקיי"ל כרבנן מנ"ל, ונ"ל דעדיפא דחי לה הש"ס דאינו מוכח כלל ממתני' א"כ מרבותינו שהתירוה אין ראיה די"ל אינהו כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא והתקנה משום רוב נשים כשירות ועדיין קשיא לדידן דקיי"ל כרבנן מנ"ל לרבא הא כנ"ל ולק"מ קושי' רשב"א, אבל עדיין קשה דלמא רבא נמי כר"מ ס"ל ויליף לה מרבותינו אמנם לפימ"ש א"ש דהא רבא משום צנועות קאמר ולא נקט כשירות ע"כ כרבנן ס"ל וכנ"ל והוכיח רש"י שפיר דגם מעיקרא ע"כ ידע ה"ט דרבא דמפרש לקמי' ולכן פריך שפיר מנ"ל לרבא הא דליכא למילפה מרבותינו כנ"ל. גמרא אלא מהא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ומת תוך יב"ח וכו' הא חלה ה"ז גט וכו' וק"ל דלמא התם דוקא ה"ט משום שהקדים מעשה לתנאי דתנאי בטל ומעשה קיים הוא, ואין לומר א"כ מת נמי להוי גט דכיון דתנאי בטל א"כ לא הוי גט לאח"מ, ז"א דהר"ן פרק האומר בקדושין דף ס"א העלה דלכ"ע גם לרבנן דר"מ בעינן תנאי קודם למעשה, והקשה על זה ממשנה פרק מי שאחזו ע"ו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי וכו' דמעשה קודם לתנאי ואפ"ה תנאו קיים ותי' דמתני עם שליח שאני דכל תנאי מהני ביה לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו וסיים הר"ן וז"ל ומ"מ צ"ל דהא דתנן התם הרי זה גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וניחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים שהמשנה שנוי' שלא בדקדוק וכו' דאי לא ה"ל מעשה בתחילתו ותנאו בטל עכ"ל ותמוה למה הוצרך הר"ן לראי' דהתנאי קיים אם התנה עמה נמי מקושי' הגמ' דפריך עלה ניחוש שמא בא ות"ל הא מגופה דמתני' מוכח לה דבהדי' קתני דינא ומת בתוך יב"ח אינו גט ואם התנאי בטל הרי מגורשת מיד ואין זה גט לאחר מיתה ולמה אינו גט וצ"ל כונת הר"ן הוא דא"נ אין התנאי קיים לפי שהקדים המעשה לתנאי היינו דאפילו אם בא תוך יב"ח נמי מעשה קיים והוי גט אבל כיון דלא אמר מעכשיו וגם לא אמרינן זמנו מוכיח עליו א"כ דוקא אחר יב"ח חל הגט אפילו בא תוך יב"ח לכן כיון שמת תוך יב"ח אין גט לאחר מיתה לכן הוכיח הר"ן דהתנאי קיים רק מקושי' הגמ' וניחוש שמא בא דר"ל ואם בא תוך יב"ח הגט בטל כנ"ל וא"כ קשה דלמא משו"ה חלה ה"ז גט משום דתנאי בטל ומעשה קיים כנ"ל. אמנם הרי כ' הר"ן הנ"ל וב"י באה"ע סימן כ"ח דע"כ המשנה זו שנויה שלא בדקדוק מה"ט, וא"כ נ"ל דמלבד קושי' הגמ' וניחוש שמא בא נמי ה"ל להר"ן להוכיח דע"כ תנאו קיים ומתני' לאו דוקא מקושי' ש"ס הכא כנ"ל, וזה נ"ל כונת רש"י הכא בד"ה ולענין גיטין וכו' וז"ל אם נתן גט לאשתו ע"מ אם לא אבוא עד זמן פלוני יהא גט ונאנס ולא בא ה"ז גט וכו' דייק בלשונו היפוך לשנא דמתני' ה"ז גיטך אם לא אבוא אלא אם לא אבוא יהא גט ונקט נמי נותן גט לאשתו דייקא דאילו מתנה עם השליח גם מעשה קודם לתנאי מהני, אבל עדיין קשה הא גופא מנ"ל להוכיח ממתניתין דינא דאין אונס בגיטין והיינו אי מתניתין לאו דוקא קתני דלמא מתני' דוקא נקט מעשה קודם לתנאי דהכי ניחא טפי ומשו"ה חלה ה"ז גט אע"ג דיש אונס בגיטין משום דתנאו בטל ואפילו בא תוך יב"ח כמי ה"ז גט אחר יב"ח מה"ט ודוקא מת אין גט לאח"מ כנ"ל וכן הא גופא קשה מנ"ל להקשות וניחוש שמא בא דלמא באמת אפילו בא נמי ה"ז גט ומשום דתנאי בטל דטפי אית לן לומר דמשנתינו בדקדוק קתני, לכן נ"ל דמשני סוגיות אלו הוכיח הרמב"ם דעתו דמייתי ליה הר"ן בקדושין שם בסיום דבריו הנ"ל דדוקא במעשה בפועל קודם התנאי הוא דתנאי בטל אבל באמירה לא ומתני' באמירה בלבד מיירי בסתמא ודייק מינה שפיר כנ"ל ודוק. אבל קשה לי לקמן כי בעינן למילף מהא דההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא ואמר שמואל לא שמי' מתי' אלמא אין אונס בגיטין, וקשה לפמ"ש תוס' בקדושין דף ס"ב בד"ה בשלמא וכו' דמה שהוא רוצה חשוב הן ע"ש וגם בהקדמת הט"ז ליו"ד א"כ כיון דאתי ואמר חזו דאתאי הרי גילה דעתו לקיומי תנאי' ולבטולי גט וא"כ הא ודאי כיון דכפלי' לתנאי כדינו מסתמ' ש"ס מייתי תחיל' התנאי ולא סוף התנאי והא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא תחילת התנאי היא, ולתוס' כיון שאין רוצה בכך ה"כ לאו א"כ עובדא הוי לאו קודם להן ודלמא ה"ט דשמואל התם אע"ג דיש אונס בגיטין ס"ל לא שמי' מתי' משום דתנאי בטל ומעשה קיים כנ"ל. ונ"ל דז"ל הרשב"א בתשו' סי' תתקי"ז ותדע לך מההוא דאתי ופסקי' מברא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמי' מתיא ואתי למידק מינה בגיטין דף ל"ד פרק השולח דגילוי מלתא בגיטין לא כלום הוא וכדאית' התם אטו לבטולי