חידושי מהרי"א על כתובות פז

בבתולה כא בעינן חופה דחזי' לביאה באלמנה מהני חופה ובעי' חזי' לביאה ואם כן כי פשטי' מבריית' דחיבת חופה סגי מוקמינן לה במסתבר דוקא בבתולה אבל באלמנה לא סגי בחיבת חופה כלל ומוכח הכא דאל"כ קשה מ"ש דמתני' נקט ע"מ לכונסה ור' יוסף תני בריית' ע"מ חיבת לילה ראשונה רבי לא שנה ר"ח מנ"ל לשנות ועכ"ח ה"ט במתני' נקט בתולה ואלמנה לא מצי תני ע"מ חיבת לילה ראשונה דהיינו חיבת חופה דבאלמנה חיבת ביאה בעינן לכן נקט על מנת לכונסה ור"ל הא כדאית' והא כדאית' אבל בריית' באמת רק בבתולה מיירי לכן נקט ע"מ חיבת לילה ראשונה ואם כן אתי שפיר דברי רש"י דקאי אמתני' דמיירי אף באלמנה ובאלמנה חיבת ביאה בעינן, ועוד נ"ל כיון דלא איפשט בעי' אי פירסה נדה ונקטינן דבעינן חזי' לביאה דוקא לענין תוספת ולכן נקט רס"י חיבת ביאה ור"ל חיבת חופה דחזי' לביאה. דף נ"ו פירש"י ופירסה נדה ופירש ממנה ומת עכ"ל ותמוה מאי פירש ממנה שייך כיון שעדיין לא בא עליה כלל ועוד מ"ש ומת דנקט ובמתניתן קתני נתארמלה או נתגרשה ונ"ל דהרא"ש פי' האבעי' דוקא אם פירסה נדה קודם חופה אבל תוך חופתה לא מבעי' פי' דתחילת חופה קונה ואז הי' חזי' לביאה אבל המרדכי פליג וס"ל בתוך חופתה מבע"ל ועי' ב"ש וח"מ רסי' ס"א מזה. וי"ל דתלי' פלוגת' זו באידך פלוגת' דהר"ם פסק דבעינן חזי' לביאה ואי לא לא קנה כלל אף ליורשה ולטמא ותמה עליו הרא"ש דהא קיי"ל יש חופה לפסולות לכן ס"ל דאבעי' רק לענין תוס' כתובה לבד ועי' בש"ע רסי' ס"א ונ"ל הר"מ ס"ל כפי' המרדכי הנ"ל וס"ל דאבעי' דוקא בפירסה נדה תוך חופתה אבל קודם חופה ודאי מהני דהא יש חופה לפסולות אבל כיון דקודם חופה כשירה היתה וסוף חופה קונה הו"ל כמו חופה בטעות אבל הרא"ש לטעמי' דאבעי בנדה קודם חופה הקשה יפה על הר"מ ודעת רש"י י"ל דס"ל בהא כהמרדכי דאבעי' הוא בפירסה תוך חופתה כזה כתב ופירש ממנה כיון דחופה היינו יחוד ובתוך חופה פירש ממנה כיון דעדיין לא בעל אסור לייחד עמה, אבל בהא ס"ל לרש"י כהרא"ש דהאבעי' לענין תוס' בלבד הוא לזה כ' רש"י ומת דייקא ר"ל לענין אי מת הוא מבע"ל ולענין תוספת אבל לא לענין אם מתה היא ליורשה ולטמא לה משום דיש חופה לפסולות שוב ראיתי בב"ש סי' ס"א הוכיח בהדי' דהר"מ על כרחך כהמרדכי הנ"ל ס"ל ואם כן אזלו הרא"ש והר"מ לטעמם כנ"ל. הח"מ רסי' ס"א שם מביא דעת המרדכי דס"ל דוקא בשעת וסתה בעינן חופה דחזי' לביאה אבל שלא בשעת וסתה מצית אמרה נסתחפה שדהו ותמה עליו הרי גם במזונות מסקנ' דגמ' ריש מכלתין שלא מצית אמרה הכי ומפסדת בפירסה נדה רק בדרך את"ל בחלה היא מציא אמרה מבעי' לי' התם בפירסה נדה ע"ש ולענ"ד י"ל כיון דמכלתין לא פשטי' דמפסדת מזונות רק שדחי הש"ס דליכא למיפשט איפכ' ואם כן עלה בתיקו התם מספק מפסדת מזונות דספק ממונא לקולא, ואם כן י"ל המרדכי ס"ל כהתוס' לעיל דף ט':

דע"י ס"ס מוציאין ממון וכיון דאבעי' הכא נמי לא איפשט א"כ בפירסה נדה שלא בשעת וסתה איכא ס"ס שמא מצי' אמרה נסתחפה שדהו ואת"ל לא מצי' אמרה הכי דלמא לא בעי' כלל חזי' לביאה ולכן פריך שפיר, שוב מצאתי שכונתי בזה להגאון בעל ס' המקנה בחידושי הלכות קדושין שלו סי' ס"א שתי' כן קושית הח"מ והנאני. כששוברתה מתוכה וק"ל א"כ התם נמי אמאי יחליף יכתוב שובר מתוכו שלא לגרע נמי כח המלוה ונ"ל דא"כ יהי' צריך שבועה מדין פוגם שטרו מה שאין כן בכתובה ממ"נ אי באלמנה בלא"ה נמי צריכה שבועה דוקא לגבות מיתומים ואי בגרושה אף בפוגמת ע"י השובר שכתוב בתוכה א"צ שבועה משום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דדוקא באלמנה חיישינן לצררי טפי משום שלא תתבזה אשתו בב"ד כמ"ש תוס' גיטין ל"ג והרא"ש בר"פ לעיל משא"כ בגרושה מסתמ' שונא אותה כמ"ש אם שנא שלח ורוצה הוא שתתבזה ואפי' לשיטת ר"ה גאון בה"ה פי"ד ממלוה דבפוגם אף תו"ז צריך שבועה משום דאתרע החזקה נ"ל היינו דוקא בשט"ח דהחוב ברור משא"כ בחוב כתובה שאין כ"כ ברור שאם תמות היא ירשנה בעלה אף בפוגם איכא חזקה וכו' עי' תוס' ב"ב ה' וכמ"ש לעיל. והנה לכאורה אף הרא"ש דפליג על הרמב"ם דדוקא לענין תוס' בעי' חזי' לביאה אבל ליורשה ולטמא ל"צ דחזי' לביאה היינו בחופה שאחר הקדושין אבל בחופה שקודם הקדושין אף להפוסקים דמהני מ"מ בעינן חזי' לביאה אף ליורשה ולטמא לה וכו' אפי' להרא"ש, אמנם כן לא הוי מקשה על הר"מ כלל דהא שפיר י"ל אבעי' הוא אף לענין יורשה ומטמא לה ודוקא בחופה שקודם הקדושין והא דיש חופה לפסולות בחופה שאחר הקדושין ועכ"ל דהרא"ש גם בחופה קודם קדושין ס"ל דלא צריך חזי' לביאה רק לענין תוספת, וא"כ י"ל איפכ' דהאי דינא חופה שקודם קדושין אי מהני או לא עי' במ"ל רפ"י מאישות ולענ"ד תלי' בפלוגת' דהר"מ והרא"ש ור"ן בסוגי' להר"מ דחופה שאחר קדושין ופירסה נדה לא מהני כלל דבעי' חזי' לביאה אם כן כל חופה שקודם קדושין חופה דלא חזי' לביאה הוא דקודם קדושין הרי אסור לבוא עליה, ולהרא"ש ור"ן דחופת נדה קונה דלא בעי דחזי' לביאה ה"ה נמי קונה חופה שקודם קדושין ואפי' פירסה נדה נמי רק לענין תוס' לא מהני חופה שקודם קדושין אפי' לא פרסה נדה כיון דבעי' חזי' לביאה, אמנם כן קשה טובא מ"ש דמבעי' לי' בפרסה נדה הו"ל למבעי' בלא פרסה נדה בחופה שקודם קדושין אי קני' כיון דלא חזי' לביאה ונ"ל איפכ' דכה"ג מקרי שפיר חזי' לביאה כיון דמיד אחר שקדשה אחר החופה תהי' חזי' לביאה ומהני לכ"ע ואפשר אף לענין התוספת, ועוד נ"ל להמרדכי דשלא בשעת וסתה מציא אמרה נסתפחה שדהו והב"ש הקשה עלי' כנ"ל ותרצתי דה"ט דמרדכי למסקנ' בשעת וסתה מבעי' ומשום דמצי' אמרה נסתחפה שדהו אבל בשעת וסתה ל"צ חזי' לביאה וא"כ ה"ה נמי בחופה קודם קדושין בלא פרסה נדה אף אי