חידושי מהרי"א על כתובות פה

מודה ת"ק אבל ז"א דא"כ בנתארמלה נטענן אנן ליתומים כל מאי דמצי טען אבהוון ומ"מ פליגי וע"כ ז"א אבל קמייתא א"ש. נ"מ למוכרת ולמוחלת פי' רש"י מוכרת או מוחלת כתובתה מכרה את הכל וכו' וקשה טובא הדמים מודיעים אם התוספת בכלל המכירה דהרי משמע אפי' אם התוספת כפלי כפלים וכן תמה הפלא"ה ע"ש שיישב בדוחק ונ"ל לענ"ד דכל היכא דמצינו כן שהדמים מודיעים היינו דוקא במוכר חפיצו שהן ממונו דטרח בי' משא"כ כתובה ותוס' כתובה ממון דלא טרחה בי' אין הדמים ראי' ועי' בהמקבל קי"א ותוס' ר"פ איזהו נשך ודוק, ועוד הקשה הפלאה אם אין הדמים ראי' א"כ מקח טעות הוא ואף שאין אונאה לשטרות להרא"ש יש אונאה ביתר מפלגא עי"ש ולענ"ד במכירה שט"ח שלו שהוא מכירה בהחלט הוא דס"ל להרא"ש דיש אונאה ביתר מפלגא משא"כ מכירת כתובה ותוס' שהוא רק על הספק שאם תמות היא ירשנה בעלה ויפסיד הלוקח הדמים שנתן וא"כ בההוא הנאה שהוא נותן ממונו על הספק שאם תמות יפסיד ממונו גם היא גמרה ומקנה ומחלה לגמרי ללוקח ביתר מפלגא נמי אין אונאה ועיין רמ"א ססי' ר"ט בחו"מ כה"ג בדבר שלא בא לעולם היכא דרוצה לקנות מקנה ג"כ בההוא הנאה וכו' ע"ש ועוד י"ל הא משכחת לה בהתנה ע"מ שא"ל בו אונאה דמהני לשמואל ואפילו לרב נמי מסיק הש"ס בב"מ נ"א שם משום דלא ידע דמחל אבל בכתובה דידעה ומחלה גם לרב מהני תנאי בדבר שבממון ואפי' לר"מ דס"ל מתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל כבר כתבו הפוסקים היינו דוקא באומר ע"מ שאין לך עלי דין אונאה אבל ע"מ שאין כאן אונאה לר"מ נמי מהני דלא הוי כה"ג מתנה על מה שכ' בתורה וכדמחלק הש"ס הכי ריש מסי מכות גבי ע"מ שאין שביעית משמטת ואם כן מוכרת בכה"ג מיירי במתנה וא"ב משום אונאה אמנם לולי דברי רש"י הי' נ"ל לפרש למוכרת ומוחלת בהדדי ור"ל מוחלת כתובה ודאי תוס' בכלל אלא אפילו להפסיד לקוחות כגון שמכרה כתובתה וגם התוס' בהדי' ואח"כ מחלה סתם כתובתה וקיי"ל מוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחל אמרינן נמי דתוספת בכלל המחילה. ולפוגמת פי' רש"י דאם פגמה התוס' מהני להשביע' כאילו פגמה הכתובה והקשה מהרש"א הרי בשט"ח נמי מהני פוגם שטרו להשביעו ונ"ל לתרץ לדעת ר"ה גאון מובא בה"ה פי"ד ממלוה דפוגם תו"ז נמי חייב שבועה דאתרע חזקה דא"א פורע תו"ז ע"ש ותוס' ב"ב ה':

הקשה לאו"ר ממתני' דפדיון הבן ותי' בחוב שאינו ברור מודו דחזקה אין פורע תו"ז ונ"ל ה"נ לדידן ובפוגם דאתרע חזקה היינו דוקא בחוב ברור אבל בחוב שאינו ברור גם בפוגם איתא לחזקה זו וכתובה הו"ל כמו חוב שאינו ברור שאם תמות היא ירשנה בעלה וא"כ להכי אמר תוס' כתובה ככתובה לפוגמת ר"ל דבתו"ז א"צ לישבע, ואין סותר לתי' הרא"ש על קושית תוס' על רש"י בפי' לשבועה דנ"מ דבשט"ח אפי' לפרע מיתומים א"צ שבועה תו"ז אבל כתובה חיישינן טפי לצררי שלא תתבזה אשתו בב"ד ועי' הפלא"ה דזה הוא באלמנה אבל פוגמת ר"ב בגרושה רוצה הוא שתתבזה ושייך חזקה הנ"ל טפי וגם להר"מ וסייעתי' החולקים על ר"ה גאון נמי י"ל ר' ינאי כאו"ר ס"ל דל"ל חזקה הנ"ל אבל בכתובה שאין החוב ברור מודו ונ"מ לפוגמת תו"ז דא"צ לשבע וכנ"ל. דף כ"ה תוס' ד"ה ולשבח וכו' בע"ח דגבי אפי' משבח שהשביחו יתומים וכו' וכ"מ בפ' יש בכור וכו' והתם בשבח יתומים איירי מדקתני ולא הבנות וכו' וק"ל דלמא התם בשבח דממיל' דוקא הוא דגבי בע"ח אבל כתובה ומזונות אפי' שבח דממיל' נמי לא גבי ועדיין שבח שע"י הוצאה מנ"ל דבע"ח גובה מיתומים ועוד הקשה הפלא"ה להיפוך אמאי לא מייתי תוס' בקיצור דאי לא גבי בע"ח מיתומים א"כ מ"פ התם כלל משמואל אכתובה ולוקמי מתני' בשבח של יתומים ולמה להו לתוס' להביא רק מדומי' דמזונות הבנות ה"נ כתובה ע"ש, ונ"ל מתורץ בירך חברתה דודאי אין זה קושי' אמאי לא מוקי הש"ס מתני' דהתם בתרי גווני דוקא ר"כ בשל יתומים דוקא ובשבח שע"י הוצאה דוקא דמתני' סתמא קתני רק בחדא גוונא מוקמי' כלה וא"כ בלא דומי' דמזונות אין ראי' מקושי' הגמ' כדהקשה הפלא"ה דנקטי' קושי' שלי לאמת דעדיין שבח שע"י הוצאה מנ"ל דל"ל נמי א"כ לוקמי מתני' בשבח שע"י הוצאה שזה דוחק לאוקמי סתם מתני' בתרי גווני בשבח יתומי' דוק' וע"י הוצא' דוק' לכן מייתו תוס' מדומי' דמזונות דע"כ בשל יתומים דוקא מיירי מתני' מ"מ גם בלא קושית הש"ס ותו ממילא מוכח דב"ח גובה אפי' שבח שע"י הוצאה דאל"כ כי קושי' הנ"ל תו נקטינן כקושי' הפלא"ה לאמת מ"פ כלל התם ולוקמי מתני' בע"י הוצאה ודוק. ולגבות מן הקרקע, וקשה לר"מ דס"ל מטלטלי משתעבדי לכתובה אם כן אין נ"מ בזה ונ"ל עפ"י קו' תוס' לעיל דף יו"ד למ"ד כתובה דאורייתא אמאי לא גבי' ממטלטלי ומן העדיות דנילוף תחת נתינה ותי' ע"ש ונ"ל א"כ טעמא דר"מ דס"ל נגבית ממטלטלין משום דס"ל כתובה דאו' ונקט כי קושי' תוס' לאמת והפלאה לעיל מ"ג ודף כ"א ובריש פרק מאן כתב דארוסה לכ"ע כתובה דרבנן ואף נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ל"ב כתובה מה"ת ע"ש וא"כ מודה ר"מ דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ושפיר נ"מ בהא דת"כ ככתובה לגבות מן הקרקע אף לר"מ בארוסה ואף לראב"ע במתני' דארוסה כ"ל תוס' מ"מ נ"מ בנכנסה לחופה ולא נבעלה דמודה ראב"ע די"ל תוס' שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה קאמר משמע לכנוס לחופה ועוד ת"כ דמזונות בהגיע זמנן ולא נשאו י"ל מזונות ולכ"ע נגבית מן הקרקע ככתובה מן הארוסין אף לר"מ ועי' ברשב"א משמע באמת דאליבי' דר"מ אין נ"מ בזה לגבות מקרקע ע"ש ולענ"ד י"ל כמ"ש ודוק. דף נ"ד ע"ב תוס' ד"ה ולעוברת ע"ד וכו' מתנה דעלמא מחמת חיבת לילה הראשונה