חידושי מהרי"א על כתובות פג

וחל על איסור נדר כנ"ל, שוב ראיתי בהפלא"ה שכתב נמי באופן כה"ג עפימ"ש הב"ש סי' מ"ח דאשת כהן שנשבית וזינתה ברצון לרבא אינו חייב לפדותה כיון דאיסור ד"א גרם לה ואם כן אזלי או"ר לטעמם ודחק את עצמו לתרץ ולחלק בהא דבשבוי' הקילו היינו באשת ישראל לענין אי' וממילא דחייב לפדותה דקרינן ואותבינך לי לאנתי משא"כ באשת כהן דבל"ז אסורה חיישינן לסופה ברצון לענין ממון לפדותה ושוב דחה זה דע"כ לומר לענין ממון הו"ל א"י אם פרעתיך והכריח כן דאל"כ תקשה אשת כהן שנאנסה תפסיד כתובתה לאבוה דשמואל משום דסופה ברצון עש"ה בדבריו כי נעמו, ולענ"ד אף שהוא כמסתפק בזה לענ"ד הכרח הוא לומר כן דאל"כ תקשה לפימ"ש הפלא"ה הנ"ל על דברי רש"י בשבוי' הקילו שלא ראינוה שנבעלה דר"ל וגם אינה אומרת שנבעלה שאילו אמרה כן אף שי"ל מיגו מ"מ כיון דרובן סופן ברצון הו"ל מיגו במקום רוב ול"א דאל"כ מאי פריך כפל מאונס דקרא לימא בכה"ג, שהיא אמרה נאנסתי ע"ש וא"כ אבוה דשמואל איך יתרץ מתני' בפ"ק דמכלתין דף י"ב היא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' ופליגי ר"ג ור"י מי מהימן אבל לכ"ע י"ל כתובה ואמאי הרי חיישינן שמא סופה ברצון ובלא דברי הפלא"ה הנ"ל נמי הרי התם ודאי ל"ל מיגו דהרי ודאי נבעלה בטענת דמים או פ"פ שטוען הבעל עד שלא ארסתיך ואם כן חיישינן כנ"ל ועכ"ח דלא חיישינן לענין ממון הכתובה שמא סופה ברצון. איברא לפימ"ש לעיל לתרץ קושי' המפורשים האיכא חזקת היתר וחזקת כשרות דנגד זה איכא תרי מיעוטי מיעוט ממזרת והיינו לענין איסור אבל לענין כתובה הרי חייבי לאוין וממזרת י"ל כתובה וליכא תרי מיעוטי ודאי לא חיישינן לסופה ברצון משום קושי' חזקות כשרות ודוק, וע"ד הפלאה שכתב דהו"ל א"י אם פרעתיך כנ"ל תמה אני הרי הסכים עם הפנ"י דרובן סופן ברצון ולכן אפילו במיגו אינה נאמנת כנ"ל וא"כ הרי להחזיק הולכין בממון אחר הרוב כמ"ש תוס' ספ"ק דמכלתין וב"ב כ"ג ע"ב ורובן סופן ברצון ותפסיד כתובתה אבל לפימ"ש א"ש דאצ"ל רובן סופן ברצון רק משום תרי מיעוטי כנ"ל ודו"ק, איברא לפימ"ש הפלאה דאבוה דשמואל כאביי אליבי' דר"י בפסחים כ"ו ס"ל ולא עבדה איסור בסופה ברצון א"כ לר"ש דגם אביי מודה דלא אפסר וקמכוין אסור י"ל א"כ ר"ג ור"א ור"י במתני' פ"ק דף י"ב כולהי כר"ש ס"ל דשא"מ מותר וא"כ לכ"ע לא חיישינן לסופה ברצון משום חזקת כשרות, אמנם כן גם הש"ס הוי מצי לתרץ הכי אמתני' דאותבינך לי לאנתו וכמ"ש לעיל וצ"ע על ההפלאה טובא וגם לפימ"ש א"ש בלא"ה לחלק הא דבשבוי' הקילו היינו שלא ראינוה שנבעלה כנ"ל וזהו באשת ישראל אבל באשת כהן י"ל עדים מקרי דכולנו עדים שנבעלה כמ"ש בגמ' ורש"י י"ג הנ"ל ותוס' ל"ו ע"ב ד"ה ואלו ובגמ' כ"ז בעי' דר"א וכו' וכנ"ל, וגם תמה אני לפימ"ש על הב"ש הנ"ל סי' ע"ח שכתב לרבא אשת כהן שנפדית וזינתה ברצון הו"ל איסור דבר אחר גרם לה וא"ח לפדותה ולפמ"ש טעמא דרבא משום דין אחע"א אבל זינתה ברצון הרי אי נמי חל על שבוי' משום מוסיף או כולל כנ"ל, מכל מקום הרי איסור שבויה קדים ומ"מ נתקיים מדרש כתובה כמובן וצ"ע, ודע דהא דפשיטא לי' להפלאה דמיגו נגד רוב לא אמרינן ע"כ ה"ט משום דרובא עדיף מחזקה ומיגו במקום חזקה נמי אבעי' כן, אמנם לענ"ד ז"א דק"ל מאי מבעי' כן כלל בב"ב שם ות"ל כיון דחזקה בעינן למילף מקרא כמ"ש בש"ס חולין יו"ד אבל מיגו אמרינן כתובות כ"ב סברא הוא וא"צ קרא כלל א"כ ודאי מיגו עדיף מחזקה ונ"ל דהרי הקשה מהרי"ט אמאי מפקינן ממונא על פי חזקה א"א פורע תו"ז הרי רובא עדיף מחזקה ומ"מ אין הולכין בממון אחר הרוב ותי' דחזקה דאתיא מכח סברא עדיפא מרוב והו"ל כאנן סהדי וא"כ בכה"ג חזקה הוא דמבעי' לן שפיר דכיון דסברא הוא הא נמי לא צריך לקרא על חזקה כזו כמו מיגו ומבעי' לן כיון דמיגו במקום עדים לא אמרינן. א"כ עדים עדיפא ממיגו אם חזקה מסברא הו"ל אנן סהדי כעדים ממש ועדיפא מרוב ומיגו במ"ע ל"א או דלמא לאו כעדים ממש הוא ומהני מיגו אבל חזקה דלא מסברא דצריך למילפה מקרא פשיטא ודאי דמיגו עדיפא כיון דסברא הוא וחזקה צריך קרא וא"כ רובא נמי כיון דא"ה אחר הרוב הרי דלא הוי רוב כאנן סהדי והיינו טעמא דהא צריך נמי למילף רוב מקרא ולא מסברא א"כ כמי מיגו עדיפא ואמרינן מיגו במקום רוב והדק"ל א"כ מאי פריך הש"ס מאונס דקרא דלמא באמרה נאנסתי. איברא לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב א"כ רוב הו"ל נמי כמו חזקה מסברא שמוציאין ממון עפ"ח ול"א מיגו במקום רוב כמו במק"ח וי"ל מה"ט לא פריך תחלה מקרא משום דשמואל לטעמי' ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ומהני מיגו נמי נגד הרוב אם כן י"ל באומרת נאנסתי מיירי אונס דקרא אבל בתר דאמר רב דהול"ל הקילו בשבוי' א"כ נמי ס"ל לרב כותי' ורב לטעמי' הרי ס"ל הולכין בממון אחר הרוב א"כ ל"א מיגו נגד רוב הקשה שפיר, ומ"מ לשון הגמרא קשה דנקט בהדיא ולאבוה דשמואל אונס דשרי רחמנא וכו' ודלמא כברי' ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמרינן מיגו והדק"ל קושי' הפלאה וע"כ צ"ל כתירוצי לעיל ע"ז אונס דשריא בארוסה איך משכחת לה דהתם ל"ל מיגו כיון שיתברר דבעולה היא וא"כ ניחא נמי לשנא דש"ס ולאבוה דשמואל דנקט אבל א"ש דר"ל השתא אף דרב נמי כוותי' ס"ל מ"מ לרב לא תקשה מאונס דקרא משום דרב מוכח דס"ל כשמואל רק בנשואה דמתני' בשבוי' בנשואה מיירי וי"ל א"כ משכחת באמרה נאנסתי וע"י מיגו אבל שמואל סתמא קאמר אף בארוסה קשה שפיר שוב ראיתי דז"ל הח"מ סי' קט"ו ס"ק כ"ד אבל אם נאנסה אפי' שסוף הביאה ברצון לא נאסרה לבעלה באשת ישראל ולא אבדה כתובתה באשת כהן עכ"ל משמע דאי נאסרה באשת ישראל כגון לאבוה דשמואל אבדה נמי כתובתה באשת כהן וזה דלא כהפלאה אמנם זהו אי ידעינן שסופה ברצון וכ"מ לשנא