חידושי מהרי"א על כתובות פ

כה"ג כנ"ל קמ"ל מתני' דמ"מ גובה בתנאי ב"ד משום דרק לשופרא דשטרא כתב הכי ולא רק אדעת' שיהי' לה מה"ת ונ"ל דהרי מתני' נקט נמי ואלמנה מנה ול"ל דכתב לה דחזי ליכי מדאו' דהרי ודאי לכ"ע כתובתה דרבנן ועכ"ל דלא כתב לה ממש קאמר ומחילה לא מהני ופריך שפיר רישא ר"מ וכו' וע"ד תי' ג' הנ"ל שדחיתי משום דלר"מ מוקמי' סיפא דמתני' בב"ח והה"נ רישא דמ"ש נ"ל דמ"מ א"ש דודאי שני ושני לפימ"ש הרא"ש פ' חזקת הבתים בשם ה"ר יונה דמ"ד אחריות לט"ס הוא דוקא בשטר דלא פי' בו אחריות אבל בעדים לכ"ע אנ"ס ומובא דעת זו בש"ך ח"מ סי' רכ"ה ולפי טעמו אף בתנאי ב"ד שהוא בכ"מ כשטר לענין זה דאנ"ס הוא הו"ל כמו בעדים בלא שטר כמובן ואם כן רישא דלא כתב לה גם לר"מ אט"ס הוא ואפי' ממשעבדי גובה ושל"ד לז"א שהוא תנאי ב"ד כנ"ל אבל סיפא דכתב לה דוקא חייב מן המחוררין לר"מ דאחריות לאו ט"ס הוא כמובן ודוק. רש"י דיה הכא לא כתבה לי' וכו' משמע מדבריו דאם ידענו שמחלה מועיל אלא דל"ח לריצוי והקשה הפלא"ה וז"ל ומיהו קשה ע"ז דהא כתבו התוס' דמצי להקשות מסיפא עצמה והרי חזינן בסיפא דאפי' אם אנו יודעים שנתרצה דהא כתב לה שוה מנה במאתים ואפי' הכא לא מהני ע"ש מ"ש ונ"ל רש"י ס"ל כדעת בעה"ת ורשב"ם נכדו דס"ל אחריות ט"ס דוקא בשטר ולא בעדים כמ"ש הש"ך סי' רכ"ה שם ואם כן בסיפא נמי אין ראי' שנתרצה רק למחול האחריות דעל שוה מנה סמכה דאנ"ס שכתב לה ועל מנה שני' מחלה האחריות ולא מיניה לגמרי ואם כן כמו לתי' ב' דמתני' ר"מ חייב דקתני מן המחוררין היינו כל הק"ק ה"נ לתי' א' דר"י היא ואט"ס וגובה אף ממשעבדי היינו השוה מנה שכתב לה אבל מנה שני' רק מב"ח דלא אמרינן אט"ס בלא שטר ולק"מ על רש"י ואדרבה עפי"ז נ"ל לתרץ קושי' תוס' הא דלא מקשה מסיפא די"ל כנ"ל אף דר"י היא דמצית מחיל מ"מ חייב דלא מחלה רק האחריות וחייב מנה ממשעבדי ומנה מב"ח אבל מרישא פריך שפיר דס"ל גובה אף ממשעבדי דומיא דסיפא ולר"י הרי עכ"פ כיון דלא כתב לה לא אמרינן אחריות אט"ס ומחלה האחריות כנ"ל ודוק. גמרא ומי שאני לי' וכו' מאן שמעת לי' דאמר אחריות לטו"ס ר"מ וקתני כתובת אשה וכו' וק"ל להפוסקים דלא אמרינן אחריות ט"ס בדאיקני א"כ דלמא ר"מ שאני לי' בין שטר חוב לכתובת אשה ובריית' כר"י ואין בו אחריות דקתני ר"ל אחריות דאקני ולר"י שוין שט"ח וכתובה ונ"ל מזה ראיה להש"ך בחו"מ סוף סי' קט"ו דבכתובה דאיקני לא משתעבד כלל ואם כן מן המחוררין נמי לא גבי אם אין בו אחריות דאקני וע"כ דמיירי באחריות דקנה ופריך שפיר, וכה"ג ק"ל לתי' הגמ' דמתני' ר"מ וחייב מן המחוררין א"כ אמאי נקט מתני' דלא כתב לה כל נכסי דאית לי וכו' הול"ל נמי דאית לי ודעתיד אנא למקני וכו' חייב מן המחוררין אפי' מן דאיקני בשלמא אי מתני' ר"י וחייב אף ממשעבדי קאמר משום דאט"ס א"ש דדוקא מנכסי דאית לי אמרינן אט"ס אבל דאקני לא אמרינן אט"ס ואין חייב ממשעבדי אבל אי חייב מב"ח קאמר קשה דהול"ל נמי דאקני ועכ"ל כהש"ך הנ"ל דבכתובה לא אשתעבד דאיקני ואפי' מב"ח כא גבי אם לא כתב לה ואם כתב לה גובה מב"ח וכמ"ש הש"ך סקל"ב שם. אמר אבוה דשמואל א"י שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון והקשה הפ"י ונוקמה אחזקת היתר לבעלה ותירץ דרובן סופן ברצון ורובא עדיף מחזקה והקשה הפלא"ה עדיין איכא חזקת כשרות שהוא חזקה על פי הרוב ותי' הוא לאביי בפסחים כ"ו דס"ל אליבי' דר"י דלא אזיל בתר כונה אם כן לא אפשר וקמכוין שרי לכתחילה וא"כ איהי לא עבדה איסורא אף שסופה ברצון ונשארה בחזקת כשרות שלה ומ"מ אסורה לבעלה כמו אומרת מותר לדעת מהרי"ק מובא בשו"ע קע"ח ע"ש ותמי' לי עלי' הרי קאמר התם בפסחים אליבי' דר"ש דאזיל בתר כונה כ"ע לא פליגי דאסור לא אפשר וקמכוין ע"ש ובריש מכלתין כתובות וי"ו שמואל אמר הלכה כר"ש וסתמא שמואל כאבוה ס"ל והכא אבוה דשמואל הוא מרי' דשמעתי' והדק"ל האיכא חזקת כשרות וצלע"ג עלי', ולענ"ד נר' לתרץ דק"ל אמאי נקט רק אסורה לבעלה ושבק איסור לבועל והול"ל לבעל ולבועל ועי' ב"ש סי' י"א דתלי' בשני תי' תוס' אם נאסרה אנוסה לבועל משום דהוא בא עלי' ברצון ואי נאסרה א"ש דלבועל א"צ לחששא דסופה ברצון דגם באונס נאסרה לו ואי מותרת לו נמי י"ל דלבועל הרי ליכא חזקת היתר ואדרבה אשת איש היא לו וא"כ פשיט' דחיישינן שמא סופה ברצון דהו"ל חזקת איסור אי מחזיקין מאיסור לאיסור אבל לבעלה הו"א דשרי כי קושי' משום חזקת היתר לבעלה קמ"ל דמ"מ אסורה, ועוד נ"ל לפימ"ש תוס' ריש מכלתין דף ג':

דפליגי ר"ת וריב"ם אי נאסרה ע"י ביאת גוי או לא ואם כן לדידן דנקטינן שנאסרה כהריב"ם י"ל אבוה דשמואל שנאנסה לגוי קאמר דומי' דמתני' אשתבאי אפרקינך וכו' דמקשה עלי' מינה ולכן לא נקט איסורא לבועל דבלא"ה אסורה לו כיון שעכו"ם הוא ואם כן נהי דאנן קיי"ל כהריב"ם מ"מ נ"ל איהי טועה בכך וסבורה כר"ת דביאת נכרי כבהמה הוא ואין זכות לבהמה לכן חייש לסופה ברצון אף דכשירה היא אמנם גם זה אינו דאם כן מאי פריך אונס דשרי' רחמנא מא"ל דלמא בנאנסה מישראל ועכ"ח קרא בישראל מיירי מדכתיב ונטמאה ב"פ א' לבעל וא' לבועל ובישראל י"ל חזקת כשרות ולא חיישינן אע"כ דמ"מ חיישינן לדידי' אף בישראל והדק"ל אמאי והא י"ל חזקת כשרות [ועל שיטת הר"ת הנ"ל בתוס' דף ג' ק"ל מאי פריך הכא ממתני' אשתבאי אהדרינך וכו' הרי אבוה דשמואל דוקא בנאנסה לישראל קאמר אבל מתני' אשתבאי ביד עכו"ם קאמר ואפי' כולה ביאה ברצון לא נאסרה וצ"ע] ועוד ק"ל לפימ"ש הפלאה בקו"א סי' ס"ז ס"ד וז"ל מיהא נר' דאם נבעלה מרצונה לקטן כשהיא ארוסה אף דאם נעשית