חידושי מהרי"א על כתובות עט

לדעת הרא"ש ז"ל דהאי לחזור על הפתחים אינו אלא בביטול מלאכתו שע"י כן יצטרך לחזור על הפתחים מ"מ הא ס"ל לרא"ש ז"ל דמה שחייב ליתן לאב באין לו לאב ויש לו לבן הוא מדין צדקה א"כ אין זה ענין לכיבוד המקום. עכ"ל ולענ"ד נעלמו ממנו לפי שעה במח"כ דברי הר"ש ריש פאה הנ"ל שפי' נמי דברי הירושלמי כהרא"ש ודעתו נמי כהרא"ש דמשום צדקה הוא דחייב לאביו באין לו לאב ומהא גופא מוכח לה דאל"כ המ"ל ברייתא דגז"ש מיירי באין לו וע"כ דמשום דין צדקה הוא כה"ג וממילא ל"ל אף כיבוד בחסרון כיס מיירי בא"ל לאב דא"כ אין זה כיבוד אב אלא כיבוד המקום הוא וכמ"ש הר"ש שם בהדיא מקודם בפי' הירושלמי מהונך מפריש לקט שכחה וכו' מעשר עני וחלה וכו' מאכל את הרעבים ומשקה הצמאים אם יש לך אתה חייב בכל אלו וכו' עש"ה הרי בצדקה כיבוד המקום מקרי, והמקנה לפי דעתו הנ"ל סיים להרא"ש שהוא מדין צדקה א"כ אין זה ענין לכיבוד המקום כנ"ל ודבריו תמוהים דודאי זהו כבוד המקום ואיפכא הול"ל אין זה ענין לכיבוד אב וכמובן. תוס' ד"ה א"ל זילו אהדרו וכו' טועין בד"מ חשיב להו וכו' וקשה הרי באמת פליגי בי' אמוראי דר"י בר יוסף ס"ל תקנת עלי' וכה"ג לא הוי טועה בד"מ אלא בשיקול הדעת דסוגי' דעלמא אזלי כאידך כמ"ש בסנהדרין ל"ג שם ונ"ל מזה דבר חדש דדוקא אי פליגי אמוראי בעיקר הדין הוא דהוי רק טועה בשקה"ד דמצי אמר איהו קים לי כהאי מ"ד אף אי מספקא לי' אבל פלוגתא בתקנה וקיי"ל ספק בתקנה אוקמינן אדינא וא"כ אי מספקא לי' לא מצי אמר קים לי כמ"ד דאית לי' תקנת' דכיון דמאן דאית לי' נמי לאו דינא הוא רק תקנה הו"ל כה"ג שפיר טועה בד"מ כנ"ל, ודוגמא לזה כתב מהרי"ט בתשובות גבי תפיסה בפלוגתא דרבוות' אף אי מהני מכל מקום אי פלוגתא הוא בהא גופא אי מהני תפיסה או לא ודאי לא מהני תפיסה עש"ה ודו"ק. דף נ"א מתני' לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד והקשו המפורשים לאוקימתי' דמתני' רבי מאיר היא ור"מ ס"ל כתובה דאורייתא ואיך קתני שהוא תנאי ב"ד ונ"ל לתרץ א' לפימ"ש הריב"ש סי' ס"ו בסם הרמב"ן דאף למ"ד כתובה דאו' היינו רק שיש לאשה מוהר מה"ת אבל אינו קצוב בתורה כמה הוא המוהר אלא כל מוהר שיכתוב האיש לאשתו בין רב בין למעט יהיה דינו מה"ת אבל אין הסך קצוב מה"ת וחז"ל תקנו שלא לפחות לבתולה מר' וכו' עש"ה א"כ א"ש מתני' דתני בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה אף דלא כתב לה והסך לכ"ע רק דרבנן בלא כתב לה מכל מקום גובה מפני שהוא תנאי ב"ד, ב' כיון דכתובה דאורייתא ילפינן מכמוהר בתולות דכ' גבי מפתה הרי במפתה גופא אם מחלה הקנס כגון יתומה מצי מחלה כמ"ש תוס' ר"פ אלו נערות ואף לירושלמי שהביאו תוס' שם דא"י למחול היינו דוק' קנס ומשום דאילו מוד' מיפטר הו"ל דשלב"ל וא"א מוחל דשלב"ל משא"כ חוב ממון וא"כ לר"מ נמי דס"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל אף בדבר שבממון היינו דוקא כגון ע"מ שא"ל עלי' שכו"ע וטעמא משום דכונתו שא"ל עלי' דין שכו"ע לכן תנאו בטל משא"כ מחילה בפי' ודאי מהני ואילו התנה עמה שלא יהיה לה כתובה והיא מחלה בפי' ודאי מהני מחילתה כמו בקנס דמפתה ועי' ב"י וטור א"ה סי' ס"ט וב"ש סי' ס"ו באורך מזה והא דס"ל לר"מ דכל הפוחת וכו' בעילתו ב"ז ולא מהני מחילתה היינו ע"כ רק מדרבנן ואם כן שפיר קתני מתני' דגובה אעפ"י שמחלה לו לר"מ מפני שהוא תנאי בית דין אבל מה"ת מהני מחילה, ג' למ"ד כתובה מה"ת נ"ל דהיינו מב"ח דוקא ולא ממשעבדי לא מבעי' למ"ד של"ד אפי' בשט"ח מכ"ש בכתובה אלא אפי' למ"ד בשט"ח ש"ד בכתובה מודה של"ד משום דהרי לא נתנה לו כלום ואם כן מתני' גובה קתני משמע אפילו ממשעבדי ואף בלא כתב לה משום דתנאי ב"ד הו"ל כשטר שפיר קתני אף לר"מ דס"ל כתובה דאו' מפני שהוא תנאי ב"ד, איברא ז"א דהא לר"מ אחריות לאו ט"ס ובסיפא נמי רק חייב מן המוחררין קתני והה"נ ברישא דמ"ש. ד') נ"ל לפימ"ש בפ"ק דף י"א מלשון רש"י במתני' שם להוכיח דר"מ מודה במ"ע או ע"י ביאת קטן אף דכתובה ר' ס"ל מ"מ כתובה דרבנן עש"ה וטעמ' כיון דילפינן מכמוהר הבתולות דמפתה ואילו כה"ג במפתה נמי ליכא קנס דלאו בתולה היא דנשרו בתוליה ואם כן לר"מ קאמרה מתני' אף שלא כתב לה בתולה גובה ר' אפי' מו"ע או ביאת קטן מפני שהוא תנאי ב"ד, ולכל אלו התירוצים נ"ל נמי לתרץ תמיהת הרי"ף על רש"י בתוס' סנהדרין א' לר"מ דס"ל כתובה דאוריית' הרי אין נאמן להפסידה ולק"מ א' די"ל בלא כתב לה מיירי וגם לר"מ כתובה דרבנן לפי שמה"ת אינו קצוב ונאמן שפיר להפסידה, ב' אם מודה שמחלה לו ומדרבנן לא מהני מחילה לר"מ ונאמן להפסידה, ג' נאמן להפסידה שלא לטרוף ממשעבדי שהוא רק מדרבנן בכתובה אף לר"מ כנ"ל, ד' נ"ל דמיירי באומרת מנו"ע אני או קטן בא עלי וס"ל לר"מ כר' יהושע במתני' י"ג דא"נ ולדבריה גם כן כתובתה דרבנן אף לר"מ ונאמן להפסידה ודוק, ודע שכתב עוד הריב"ש שם סי' ס"ו בשם הרמב"ן וז"ל דקיי"ל כתובה דרבנן ואותן שכותבין בכתובה דחזי ליכי מדאו' טעות הוא בידם ומחמת לשון זה אינה גובה כלום אלא שעדיין גובה בתק"ח כאילו לא כתב לה כלום עכ"ל וכונתו מבוארת כיון דכתובה דרבנן אם כן אם כותב לה דחזי ליכי מדאו' הול"ל שאינה גובה כלום דאיהו לא כתב לה אלא אדעת' דחזי לה מדאו' לזה כ' רמב"ן דמ"מ גובה בתק"ח דהא לא גרע מאילו לא כתב לה כלום דמתני' היא דמ"מ גובה וק"ל מאי פריך כלל ופשיטא לי' לש"ס הכא דרישא ע"כ ר"מ היא דלר"י מהני מחילה ודלמא ר"י היא ואי לא כתב לה כלום באמת מהני מחילה אבל לא כתב לה דמתני' ה"פ כא כתב לה כדינו לכתוב לר"י דס"ל כתובה דרבנן אלא כתב לה דחזי ליכי מדאו' והו"א דלא גבתה כלל