חידושי מהרי"א על כתובות עח

המעשר ת"ל מידי דהוי אלוקח הה"נ הזוכה מן ההפקר עש"ה וא"כ איך אפשר לומר שאברהם עישר מכל הרכוש, ועוד ק"ל אם כן כי אמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו' הול"ל נמי בלעדי רק אשר נתן מעשר למלכי צדק לכן נ"ל מעשר מכל ר"ל מכל אשר היה לו ואי קשה איך השהה מעשרותיו בתוך ביתו, נ"ל לפי שלא ידע אברהם מקודם שיש איזה כהן לאל עליון באותו דור באותו זמן עד אותו זמן נודע לו ממלכי צדק וכו' והוא כהן וכו' ויברכהו וכו' בכן ויתן כו מעשר מכל כנ"ל ודוק, ועוד כתב הפלא"ה לפי שאין יאוש בקרקע ואדם הוקש לקרקע לזה אמר מלך סדום תן לי הנפש אבל הרכוש קח לך שזכית בו על ידי יאוש ע"ש והוא תמוה דבהדי' מוכח בגיטין כ"ז דבמלחמה יש יאוש בעבד ואפי' בקרקע נמי משום חזקת מלחמה כמ"ש רשב"א שם ובש"ך חו"מ סי' שס"ג סק"ג באורך מזה עש"ה, ועוד נעלם מההפלאה במח"כ דברי מהרש"א פרק כיסוי הדם בח"א דהקשה כן באמת הרי מלך סדום לא הי' יכול להציל ובכה"ג אמרינן בהגוזל בתרא אפי' לא אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו אלא שאברהם ממידת חסידות לא רצה ליהנות ואם כן איך קאמר התם קשה גזל הנאכל וע"ש מה שתירץ וגם הפלא"ה כתב כן בשם המדרש ולא מצאתי מאמר זה במדרש רק בגמ' חולין שם כנ"ל וצ"ע טובא על ההפלאה בכל הנ"ל, ודע דז"ל הספורני ס"פ ראה איש כמתנת ידו כא שיתן כל אשר לו ויצטרך הוא לבריות כמחשבות פתאי האומות כמאמרם ז"ל כתובות פרק נערה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש עכ"ל ואני כתבתי על הגליון שם ואעתיקנו פה וז"ל אילו ראה דברי הר"ש ריש פ"ק דפיאה ופי' הרא"ש שם ותוי"ט שם דמה"ת אין לו שיעור רק תקנת אושא הוא עש"ה כא הי' קורא לזה מחשבות פתאי אומות העולם וכן מוכח גם כן קצת בשבועות כ"ה דפריך שם מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנ' נתן תתן לו וכו' ואמאי לא משני שכבר נתן הרבה ועכ"ל משום נתן תתן אפי' מאה פעמים דרשינן והיינו אין לו שיעור מה"ת איברא לפי הירושלמי שהביאו תוס' בקדושין דף כ"א שהקפיד ד' בכבוד אב ואם יותר מכבודו וכו' י"ל או"א דברי א"ח הם והספורני אכבוד המקום קאי אקרא איש כמתנת ידו לא יראה פני ריקם אבל עדיין קשה דזהו מחסדי השי"ת נגד מה שמחייב השכל אנושי מפזר יותר משום כבוד ד' והוא יתברך מוחל על כבודו ואם כן אין ראוי לומר ע"ז מחשבת פתאי האומות וצ"ע עכ"ל שם על הגליון ודוק. תוס' ד"ה הבעל וכו' אי נמי כגון שנותן מתנה לאשתו שקנתה ואין הבעל אוכל פירות וכו' עכ"ל והנה במרדכי פ"ק דקדושין סי' תצ"ג כתב בשם ר"י בפשיטות דהבעל אוכל פירות ממתנה שנתנו לה אחרים ודעת הר"י מקורביל דאפי' הגוף שלו הוא עש"ה וכן כתבו תוספות בקדושין כ"ד. שם עש"ה ואם כן קשה ונ"ל מזה ראיה למ"ש הב"ש סי' פ"ה ס"ק י"ב בשם בעה"ת דפירות של מתנה זו אין ב"ח שלו יכול לגבות משום רווח בית ואם כן י"ל קנין פירות כה"ג לאו כקנין הגוף דמי אלא פירות שגם ב"ח שלו יכול לגבותם דוקא הוי כקנין הגוף ושפיר הוצרכו לתקנה דאושא דהוי מ"מ לוקח ראשון ועוד י"ל כוונת תוס' אינו במתנה סתם אלא בפירוש ע"מ שאין לבעלה רשות או שתעשה בהם כך וכך לכ"א כדס"ל וכמ"ש בשו"ע אהע"ז סי' פ"ה ס"א ובאחרונים שם ודוק, ודע דהמרדכי שם הנ"ל מייתי ראיה דמתנה סתם אין הגוף שלו ממתני' מ"ו לעיל נשאת יתר עלי' הבעל שאוכל פירות בחייה והול"ל נמי שמתנה שנותנים לה הוא שלו לגמרי ע"ש והקשה באבני מילואים באהע"ז סי' ל"ז על דברי הב"ש וכו' שהוכיח מתוס' דמתנת הבת לאביה מה"ת א"כ לא מצי אמר כלל נשאת יתר עלי' הבעל וכו' ע"ש ונ"ל דלכאורה כיון דמתנה כמכר הוא בכ"מ ומטעמ' דאי לא דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב כי' ואם כן אין ראית הב"ש ראי' מתני' לעיל מ"ו דהא מתנה נמי י"ל דטרח' בי' וליכא למילפה מקדושין כמו מציאה, אמנם בזה איכא פלוגת' במס' מגילה ס"פ בני העיר ר' אחא ורבינא אי מתנה כמכר ומסבר' הנ"ל ואם כן למאן דלית לי' סבר' זו א"ש ראית הב"ש מתוס' אבל ראי' המרדכי הוא למ"ד דס"ל סברא הנ"ל ואם כן במתנת הבת אינה לאביה מה"ת ואפשר אפי' מדרבנן לא ולק"מ ועוד נ"ל אף להב"ש היינו מתנת בריא דוקא אבל מתנת שכיב מרע שהוא רק דרבנן ודאי ל"ל דנילוף מקדושין שיהי' של אביה ואם כן א"ש ראית המרדכי דהול"ל נשאת יתר עלי' הבעל שהגוף שלו במתנת שכ"מ נמי משא"כ האב שזכה רק במתנת בריא של בתו ולא במתנת שכיב מרע אלא על כרחך דבעל אין זוכה בגוף בשום מתנה כנ"ל ברור ודוק. ע"ב תוס' ד"ה יתיב וכו' משמע דר"י היה קטן מר"ה וכו' וצ"ל דתרי ר"ה הוי וק' הול"ל תרי ר"י הוי וי"ל כיון דסתם ר"י דכולי' הש"ס הוא ר"י בר חייא כמ"ש בגמ' ורש"י חולין י"ח:

אם כן ס"ל ר"י דהכא הוא נמי סתם ר"י חבירו של ר"ח, אבל לענ"ד נ"ל דהרי ר"י חלה ושכח תלמודו ותמיד התלמידים היו מזכירים אותו על הלכ' שלמד להם כמ"ש רש"י ריש כתובות ופסחים י"ג ע"ש אם כן נ"ל התם בקדושין עובדא הוי קודם שחלה היה גדול טפי מר"ה וכאן אחר שחלה ושכח תלמודו היה קטן ממנו וישב לפניו ללמוד ממנו, ועוד י"כ דאית' בסוף מס' סוטה א"ר יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא ואם כן הרי מהכא מוכרע דר"י גדול היה ממה שר"ה קרא לו מר וא"ל מר דגברא רבה הוא ואיך אומרים בפניו של אדם רק מקצת שבחו רק משום ענוה ויתירה שהיה בו ישב לפני ר"ה כתלמיד לפני רבו ללמוד ממנו על דרך שאמרו רז"ל איזו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כנ"ל וק"ל. ודע דהמקנה בקדושין כ"ב שם כתב ע"ד הריטב"א הנ"ל שמביא וז"ל ולענ"ד נראה לולי דבריו ז"ל לק"מ דאי מיירי באין לו לאב לא שייך למילף בג"ש דהא אמרינן בירושלמי דבא"ר כאב חייב לחזור על הפתחים משום כיבוד אב מה שאינו חייב בכיבוד המקום ואפי