חידושי מהרי"א על כתובות עז

לזונו משלו ולא הוצרך לתקנה, אבל אין לומר דעיקר התקנה הי' רק על אשתו ואף למ"ד משל בן היינו דוקא לאביו ולאמו ממש דכתיבי בקרא בהדיא אבל אשת אביהם דילפינן רק מריבוי דקרא את אמך לרבות אשת אביך דכ"ע אינו משל בן והוצרכו לתקנה זו ז"א דא"כ כי פריך אלמנתו נזונות הוא ואשתו מבעי' לא הול"ל הוא דהרי עליו לא תקנו רק אשתו מבעי' הול"ל כנ"ל, שוב אחר כתבי זאת מצאתי בספר המקנה על קדושין שהקשה כן על תוס' דף ל"ב שם מהכא כנ"ל ותי' שם בדוחק ולענ"ד נראה ברור כמ"ש לחלק בין היכא דמצי טרח או דצריך לחזור על הפתחים, שוב ראיתי דקושי' מעיקרא ליתא דז"ל הר"ש בפ"א דפאה סוף משנה א' ואין לומר דמ"ד משל אב מודה דאי לית לי' לאב חייב הבן משל עצמו דא"כ כי פריך בספ"ק דקדושין כבד את ד' מהונך בחסרון כיס אף כבד את אביך בח"כ לוקמ' בדלית לאב אלא ודאי למ"ד משל אב אי לית לי' לא הוי אלא כשאר עניי דעלמא עכ"ל וגם לשון התוס' דקדושין שם ד"ה אורו וכו' הכי הוא דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה מ"ט ע"ב דרבא אכפי' להאי גברא וכו' א"כ מדין כיבוד אינו חייב ותקנת אושא הי' דבכה"ג מדין כיבוד חייבים בניו לזונו ממתנה זו אמנם המקנה שם מביא דברי הריטב"א ע"ד התוס' שכתב דה"ה דהוי מצי לשנוי דהא דאמר אף כאן בחסרון כיס היינו באין לו לאב א"כ ס"ל ע"כ מדין כיבוד הוא וע"ז שפיר הקשה המקנה אבל מה שייחס שם המקנה דעת זו לתוס' שם לענ"ד ז"א אלא תוס' ס"ל כהר"ש והרא"ש שם כנ"ל וצ"ע. דף נו"ן המבזבז וכו' עשר אעשרנו לך וכו' ועי' הפלא"ה שהעתיק ממ"ש בחי' תורה שלו פ' לך לך על פסוק ויתן לו מעשר מכל דל"ל מכל אשר הי' לו דאיך הי' משהה מעשרותיו בתוך ביתו עד כאן אלא ר"ל מכל הרכוש שהציל דמכיון שזכה בו מדין יאוש כדין המציל מזוטו של ים דהוא שלו נתחייב במעשר ואף שנתן הרכוש למלך סדום מ"מ אין רשאי להוציא מת"י דבר שאין מתוקן להאכיל לע"ה שאינו מעושר ותו הקשה על זה דאם זכה בו איך הי' רשאי ליתנם למלך סדום והאיכא משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ועוד אית' במדרש רק אשר אכלו הנערים וכו' קשה גזל הנאכל וכו' הרי דגזל היה לכן חזר ופי' דר"ל מכל שהיה לו מלפנים ואף שכבר עישרם מקודם מ"מ לפי שאילו לא נעשה לו נס הי' כל נכסיו שהניח בביתו בחזקת אבוד אם כן זכה בהם אח"כ מחדש והוצרך לעשרם שנית ע"ש ודפח"ח, אבל ק"ל הא גופא כיון דבאמת זכה ברכוש שהציל מדין יאוש אם כן איך היה גזל מה שאכלו הנערים:

וגם איך היה רשאי ליתנם למלך סדום וי"ל למ"ד במדרש ע"פ הרימותי וכו' אם אקח מכל וכו' משום דאסור ליהנות ממעשה נסים ודבר האסור בהנאה הו"ל אין לו בעלים כמ"ש רש"י ב"ק דף מ"ה ותוס' ריש פרק התערובות בזבחים ע"ש ושפיר הוי אכילת הנערים גזל וגם כן לא עבר על לא תחנם ועוד נ"ל דהפקר כמי הרי בעינן דוקא שיתכוין לזכות בו עי' במ"ל פרק ב' מזכי' הלכה ט' א"כ אברהם מיד בהצלתו לא נתכוין לזכות בו לעצמו אלא אדרבה נתכוין להשיבו לבעליו וכדמוכח קרא שא"ל אם אקח מכל אשר לך וכו' הרי דאם לא היה נותנם בחזרה למלך סדום היה קורא לזה שהי' מעכבם לעצמו כאילו עתה לקחם משל מלך סדום וע"כ כנ"ל משום דלא זכה עדיין בהם כי היה דעתו לזכות בהם למלך סדום ואין לומר כיון דזכיה משום שליחות הוא ואין שליחות לנכרי ואם כן מ"מ זכה בהם אברהם ולא מלך סדום ז"א דמ"מ הרי בפירוש נתכוין אברהם שלא לזכות בהם וא"א שיזכה בהם בע"כ, ועוד כיון שמלך סדום א"ל תחילה תן לי הנפש והרכוש קח כך הרי גלי דעתיה דעד עכשיו גם הרכוש שלו היה ועכשיו הוא נותנו לאברהם כטעם קח לך וע"כ משום דלא אייאש עדיין מהם ואם כן עדיין לא זכו בהם כלל גם המלכים שנצחם אברהם כיון דלא קנאם לא ביאוש ולא בשינוי וכל היכא דאית' ברשותי' דמריה אית' לכן לא היה אברהם יכול לזכות בהם, וא"כ מובן היטב לענ"ד המשך מקראי קדש בפרשת לך לך שם גם תשובת אברהם ולא תאמר אני העשרתי וכו' איך ס"ד שיעלה על לבו לומר כן, וגם תחילה אמר ויצא מלך סדום לקראתו והו"ל לסיים כל ענין מלך סדום עם אברהם ודבורו עמו ואח"כ הול"ל ומלכי צדק וכו' הוציא לחם וכו' ויתן לו מעשר וכו' ולמה הפסיק ביניהם ונ"ל דה"פ ויצא מלך סדום לקראתו וכו' ולא אמר לו כלום מענין הרכוש לפי שבאמת נתייאש כבר ממנו דהרי גם נפשו ע"י נס ניצל ואברהם ידע והבין זאת ונתכוין לזכות בהם לכן ומלכי צדק וכו' ויתן לו מעשר מכל ר"ל מכל הרכוש שזכה בו מן ההפקר וכשראה מלך סדום זה שאברהם מעשר נכסים אלו בחזקת שהם שלו היה עינו רעה בשל אחרים משלו לז"א תן לי הנפש והרכוש קח לך דייקא רמז לו שעתה יקחם והוא הנותנם לו משלו לפי שלא נתייאש עדיין מהם ולא זכה בהם אדם וכדי שאברהם יחזיק לו טובה עבור זה וגם מלכי צדק לכן אמר כן ואברהם הרגיש בדבריו אלו וידע גם כן כי פיו דיבר שוא בזה והבין כונתו לזה אמר אם אקח דייק' מכר אשר לך דייק' ולא תאמר אני העשרתי וכו' כדי להחזיק לך טובה אבל קודם שאמר לו מלך סדום הרכוש קח לך הי' אברהם מחזיקן בחזקת שלו ולא חשש שיאמר אני העשרתי לכן נתן מהם מעשר ולכן עכשיו א"ל שפיר נמי דלמפרע מה שאכלו הנערים גזל היה וקשה גזל הנאכל דאף שעתה ברצונו אמר מלך סדום הרכוש קח לך מ"מ כיון שגילה דעתו דלא אייאש עד עתה אם כן הו"ל יאוש שלא מדעת דקיי"ל לא הוי יאוש לז"א קשה גזל הנאכל ודוק. אבל הא יק"ל ע"ד הנ"ל ועל ההפלאה הנ"ל הרי לקוח פטור מן המעשר כדילפינן מקרא תבועת זרעך והה"נ אם זוכה מן ההפקר דמ"ש וכן מצאתי בהדי' בפ"א משנה וי"ו ממס' פאה הקשה הר"ש ל"ל קרא לפטור הפקר מן