חידושי מהרי"א על כתובות עו

הנ"ל ואם כן דברי רש"י קאי על המפורש בגמ' בקושי' נכנסה לחופה וכו' והיינו מסרה לשלוחיו ואפי' לרב דס"ל מסירתה באמת לא מהני לתרומה מ"מ בנכנסה לחופה א"צ בדיקת עצמו גם למשנה אחרונה אלא ע"י קרובותיו מהני בדיקה משום דליתנהו להני שני טעמים דאמרן ואם כן א"ש דברי רש"י לקמן על נכנסה לחופה ממש דנקט הש"ס דא"צ שיבדוק הוא עצמו דוקא וכמובן כנ"ל. דף מ"ט תוס' ד"ה ואימא וכו' דנשואין משוי לה כבעולה לכל דבר וכו' והקשה שעה"מ בחופת חתנים שלו דאם כן מאי מקשה תוס' לעיל ריש פרק אלו נערות דלתני התם מחזיר גרושתו מן הנשואין ומאי קושי' לפי מ"ש כאן הרי נשואין ונשוי לה כבעולה לכל דבר והניח בצ"ע ולענ"ד נ"ל לתרץ דק"ל מ"ש שהקשה תוס' שם מן הנשואין דוקא ולא מן הארוסין ופירש מהרש"א שם היינו לר"י בן קיפר ביבמות י"א דלא אסר אלא משניסת וכו' ע"ש ועדיין כיון דמסירתה לכל הו"ל לתוס' להקשות דלתני מחזיר גרושה משמסרה לשלוחי הבעל אף לר"י בן קיפר ונ"ל באמת כיון דמסירתה היינו כניסתה לחופה כדמשני הכא לר' אסי אם כן באמת הא דנקטו תוס' בלשונם משניסת ר"ל ע"י מסיר' לשלוחיו ומסירה לא משוי לה כבעולה מקרא רק מסברא א"כ לענין קנס דחידוש הוא "ל מסירה לא משוי לה כבעולה והקשו תוס' שפיר דהרי לרש"י והר"מ בענין דוקא השרת בתילים לענין קנס וגם לתוס' דכא בהשרת בתולים מיהת אתעבד מעשה בגופה בעינן אבל במסיר' לשלוחי הבעל אינה כבעולה כנ"ל. תוס' ד"ה האיך וכו' פירש הקונטרס וכו' וקשה לר"י דהא מלזנות ב"א נפקא וגמרינן נדרים מהתם וכו' ונ"ל דאזלי רש"י ותוס' לטעמייהו לעיל דף מ"ח ע"ב ד"ה ושמואל וכו' דתוס' ס"ל מדאפק' מסקילה לחנק ילפינן מיני' לכל מילי ורש"י ד"ה ליורשה פליג וטעמי' דרש"י נ"ל דס"ל כיון דמוציא שם רע חידוש הוא ולא ילפינן מיני' וכמו שאיתא בגמ' לעיל מ"ה כנ"ל, אב"א ר"מ וכו' והא דקתני בתו דאפי' בתו וכו' מצוה איכא וק"ל הרי א"נ תני בנו נמי ידעינן דאף בתו איכא מצוה משום דאל"כ מתני' דלא כמאן ונ"ל דנ"מ בין טעם הבנים דעסקי בתורה ובין טעמא הבנות דאיכא זילותא אף דשניהם מצוה נ"מ טובא אילו מחלו בהדיא לאביהם המזונות אי משום זילותא דידהו מצו מחלי על כבודם ואי משום דעסקי בתורה א"י למחול וא"כ אף דהוי ידעינן דבתו נמי איכא מצוה אבל הו"א אי מחלי תו ליכא מצוה משא"כ בבנו לא מהני מחילה כלל להכי תני בתו דאפילו בתו נמי דוקא חוב הוא דליכא אבל מצוה איכא כמו בבנו דאפילו מחילה לא מהני כל שהוא פחות מחובה דלא כפינן לי' איכא מצוה כ"כ כמו בבנו כנ"ל וכן לתי' אב"א ר"י וכו' והא דקתני בתו וכו' דאפילו בתו חובה ליכא ק"ל אף אי תני בנו הוי מוכח דאפי' בתו ליכא חובה דאל"כ מתני' דלא כמאן ונ"ל דצריך להבין לר"מ ולר"י מאי קאמרי כל א' לטעם חברו ונ"ל פשוט ר"מ ס"ל אי משום זילותא דבנות היינו לחזור על הפתחים נגד זה איכא בבנים קשה טלטולא דגברי מדאיתתא ואיכא נמי דעסקי בתורה לכן בנים ק"ו הוא מבנות ור"י ס"ל בבנות נמי עסקי בתורה כבן עזאי בירושלמי שהביאו תוס' בחגיגה דף ג' ואיכא נמי משום זילותא לכן בנות ק"ו הוא מבנים ועוד נ"ל לר"י ס"ל בנות פטורים מת"ת כגמרן בכ"מ אבל ס"ל כיון דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה בלאו דלא תסור ה"נ עדיף טפי זילותא דבנות מעסקות תורה דבנים קטנים שהם פטורים מה"ת מכל המצות וגם מת"ת וא"כ א"ש אף דהוי ידעינן דבתו נמי ליכא חובה הו"א דוקא משום דלא עסקי בתורה אבל לבן עזאי דס"ל נשים חייבות בת"ת ואיכא בבנות תרתי הו"א דחובה נמי איכא משום זילותא וביטול תורה להכי תני בתו דאף לכ"ע ליכא חובה אף בבתו. תוס' ד"ה הוא וכו' ואי גבי ממתנה אמאי יחזיר אלא ודאי דלא גבי וכו' וק"ל הרי ממתנת שכ"מ ודאי גבי מק"ו מירושה דאו' כמו מזונות אלמנה בב"ב קל"ג דמייתי התוס' וחם כן עדיין קשה אמאי יחזיר ודלמא גבי ממתנת שכ"מ וניחוש לקנוניא ונ"ל דלכאורה אמאי חיישינן כלל לקנוניא והרי אחזוקי אינשי בגנבא ובגזלנא לא מחזקינן וי"ל כיון דאיתרע השטר בנפילה חיישינן. איברא לענין לגבות ממתנה בלא"ה א"ש די"ל מורי התירא כיון דבמתנה נתן לו הוא בעצמו אמנם אי אמרינן מתנה כמכר דודאי עביד לי' נייח נפשי' ל"ל מורי התירא וצ"ל כנ"ל משום ריעותא דנפילה אבל במתנת שכ"מ שהוא דרבנן ולא מן התורה משום שמא תטרף דעתו עליו כמ"ש בש"ס ב"ב קמ"ז א"כ ל"ל אי לא דעבד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' כיון. וא"כ הדרינן נמי חשש קנוניא טפי דודאי מורי התירא כיון דמה"ת אינה מתנה כלל וקשה טפי ניחוש לקנוניא לכך נ"ל איפכא דדוקא לגבות ממשעבדי דאו' חיישינן לקנוניא אבל מתנת שכ"מ דרבנן לא איכפת לן כ"כ כיון דמה"ת עדיין ב"ח הן ושפיר עושין קנוניא וחשש קנוניא גופא מטעמים הנ"ל רק מדרבנן הוא ולכן על מתנה דרבנן לח חששו לקנוניא כנ"ל ודוק, ועדיפא נ"ל משום חזקת ממון דאיכא נגד חזקת כשרות חיישינן לקנוניא ולא אמרינן אחזוקי בגזלנא לא מחזקינן משא"כ במתנת שכ"מ דמן התורה ליכא חזקת ממון כנ"ל ודוק, ודע דתקנה זו דאושא אתיא ע"כ כמ"ד כיבוד משל אב וכדקיי"ל ואע"ג שכ' תוס' בקדושין ל"ב דאף למ"ד משל אב היינו לאפוקי רק היכא דלית לי' נמי כבן א"צ לחזור על הפתחים אבל אית לי' כבן ולית לי' לאב לכ"ע חייב הבן לזון את אביו ע"ש נ"ל היינו דוקא היכא שהאב הי' צריך לחזור על הפתחים דאיכא זילותא חייב הבן לכבדו ולזונו אבל היכא דאפשר לי' למטרח לטרח ואין חייב הבן לזונו מה"ד למ"ד משל אב רק מתקנה זו דאושא חייב מכל מקום לזונו אבל למ"ד משל בן הרי גם מדינא חייב וגם אפילו לא נתן האב כלום מנכסיו ואם נתן לו אפילו אם כבר ניזן מהם עד שכלו חייב תו