חידושי מהרי"א על כתובות עה

נ"מ לטמא לה אף אי מה"ת לאו שארו מקרי ע"י מסר מ"מ מטמא לה משום כיון דיורשה מה"ת תו הו"ל מת מצוה כי קושי' ובזה ניחא נמי דק"ל לכאורה כמו דחייש רב לסמפון בתרומה ניחוש נמי לסמפון ולא לטמא לה ולפימ"ש א"ש דכיון דיורשה הו"ל מת מצוה ומ"מ מטמא לה, איברא דבלא"ה כמי הא לק"מ דלכאורה קשה אמאי חייש כלל לסמפון ונוקמה אחזקת הגוף שנולדה בלא מומין כמ"ש רש"י לקמן ע"ה ובגמ' שם מסקינן דאף ר"י אזל בתר חזקת הגוף היאך דליכא חזקה דממונא ונ"ל דה"ט דהיכא דאפשר לברר לא סמכינן אחזקה כמ"ש הר"ן ריש פסחים דף ד' וה"נ שמא ימצא מום ויתברר שאכלה תרומה באיסור לא סמכינן אחזקה כה"ג וזהו בתרומה דוקא משא"כ בטומאה שאין עומד להתברר שכבר מתה ואפשר דאסור נמי לבודקה ולברר משום ניוול סמכינן שפיר אחזקת הגוף כנ"ל, ועפי"ז ניחא לי נמי קושית תוס' יבמות פ"ט שם שהקשה למ"ד ירושת הבעל דאוריי' ל"ל קרא דמטמא לאשתו ות"ל שהיא מת מצוה ע"ש וקשה דלמא בנשואה דוקא ס"ל למ"ד ירושת בעל דאו' אבל במסירה לשלוחי הבעל אז לכ"ע ירושה דרבנן ואיצטרך קרא לכה"ג שמוסרה ומ"מ נקראת שארו, אמנם לפימ"ש ע"כ מוכח למ"ד ירושה דאו' אף במסירה הוי דאו' כנ"ל וכ"מ בהדי' מדברי תוס' הכא ד"ה ושמואל וכו' שכתב דהוי ס"ד כיון דירושת הבעל תקנה דרבנן הוא במסר לא תקון משמע דלמ"ד דאו' הוא פשיט' דאין לחלק וגם במסר הו"ל דאו' והקשה תוס' שפיר ביבמות שם. ודע דהא דלא תירצו תוס' יבמות פ"ט שם קושייתם למ"ד ירושה דאוריי' ל"ל קרא דמטמא לאשתו דנ"מ כגון שהתנה בשעה שהיתה ארוסה אין לי דין ודברים בנכסייך בחייך ובמותך דתנאו קיים למ"ד בדבר שבממון תנאו קיים במתנה עמש"ב ואיצטרך קרא לכה"ג, זה אינו דלרשב"ג תקשה דס"ל ר"פ הכותב דלא מהני תנאי, שוב ראיתי דרב לטעמיה ס"ל בריש פרק הכותב שם ירושת הבעל דרבנן ואם כן ל"ל כתי' הנ"ל והדק"ל ונ"ל דהא מסיק ריש פרק הכותב סם לריב"ב מודה רב ירושת בעל דאו' ואם כן גם לר"נ הכי ס"ל ובארוסה רק מדרבנן כנ"ל אבל רב לטעמיה דס"ל ירושה דרבנן ס"ל בארוסה לא תקנו כסברת תוס' ד"ה ושמואל וכו' וכמ"ש לעיל מ"ז מזה ואם כן אף דאמר רב אין הלכה כראב"ע מ"מ לא ס"ל כר"נ אלא כת"ק דידיה וכמובן ולק"מ ודוק. תוס' ד"ה ר' אסי וכו' וע"כ ר"א איירי אף לפי משנה אחרונה וכו' וק"ל הוי ליה להוכיח כן בקיצור דלמשנה ראשונה גם רב לא פליג כיון דבהגיע זמן אוכלת משום דמייחד מזונות ובדק לה כיון שנזונות משלו א"כ במסר כמי לא מבעי' מסר בהגעת זמן אלא אפילו קודם הזמן נמי כיון דאמר מסירתה לכל א"כ אוכלת משלו וממילא בדק לה כמו בהגיע זמן ואוכלת בתרומה דבדיקת חוץ שמה בדיקה ולפי מ"ש תוס' בסוף די"ל שמא תשקה לשלוחי הבעל איכא במסר א"ש אבל משמע דמעיקר' לא ס"ל לתוס' הכי אלא כרש"י ס"ל דבמסר ליכא שמא תשקה ונ"ל מ"מ אף דלא ס"ל מעיקר' כן לאמת מ"מ הוכחה נמי ליכא למימר מה"ט איך דפליגי די"ל דלמא שייך שמא תקשה ופלוגתייהו למשנה ראשונה ועכצ"ל כן דהא לקמן כ"ז הקשה למ"ד שמא תשקה הגיע זמנן ולא נשאו ממני והיינו למשנה ראשונה ומשני מיחד לה דוכת' וק"ל עדיין מסר מ"ט אוכלת למשנה ראשונה אליבי' דכ"ע כנ"ל משום דאכלה משלו שמא תשקה לשלוחי הבעל ועכ"ל דהא לא קשה משום דר"א לית ליה טעמ' דשמא תשקה ורב באמת ס"ל חוץ מתרומה וי"ל אף למשנה ראשונה ומשום שמא תשקה לשלוחי הבעל כנ"ל ודוק, וע"ד קושי' תוס' בסתירת הסוגי' בסברות הפוכות נ"ל לתרץ דהא דבדיקת חוץ לא מהני במשנה אחרונה טעמ' הוא דשמא הקרובים לא דקדקו כ"כ לבדוק אחר מומין ושמא יש בה מום שלא מצאו הקרובים שלו וי"ל אם כן לחלק דוקא בהגיע זמן ולא נשאו אין מדקדקים כ"כ מתרי טעמ' חדא כיון דיש שהות עדיין בין בדיקה לנשואין שמא יגרשה עוד קודם הנשואין ועוד אינהו לא מחזי כמשקרים אף אי ימצא מום דשמא אחר בדיקתם נולד בה המום אבל אם מסר האב לשלוחי הבעל לשם נשואין דליכא הני טעמי ודאי מדקדקים הקרובים היטב וגם למשנה אחרונה בדיקת חוץ הוי בדיקה וזהו אי מסרה לשם נשואין קודם שהגיע הזמן אבל אם מסרה לשלוחיו של בעל שלא לשם נשואין קודם הגיע זמן הנשואין אז בדיקת חוץ לא הוי בדיקה ואם כן הכא מיירי ר' אסי במסר בהגעת הזמן דאז ודאי לשם נשואין היה ובדיקת חוץ מהני גם למשנה אחרונה דמדקדקים היטב ולקמן מיירי מסר א"ב ר"ל קודם שהגיע הזמן וסתמ' לא לשם נשואין מסרה ואינה אוכלת משלו ואיכא משום סמפון אבל הגיע זמן דאוכלת משלו בדיקת חוץ מהני למשנה ראשונה כנ"ל. ועפי"ז ניחא לי דברי רש"י לקמן כ"ז:

כי משני על קושית נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ניחוש לסמפון ומשני מבדק בדק לה פי' רש"י ביד קרובותיו עכ"ל והוא תמוה דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה למשנה אחרונה נמי אוכלת אף דס"ל בדיקת חוץ ל"ש בדיקה ועכ"ל דבדיקת פנים הוי כמ"ש רש"י בהדי' דף כ"ח:

שם עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה עכ"ל והיינו כניסה לחופה הייחוד וצ"ל כונת רש"י נגד מה שכתב רש"י בקושי' הש"ס שם דנקט נכנסה לחופה כדי להקשות גם על משנה אחרונה ומכ"ש דקשה למשנה ראשונה מהגיע זמן וקשה איך מתורץ זה בתי' הש"ס ועכ"ל ע"ז כונת הש"ס דבדק לה ע"י קרובותיו וכן מצאתי במור"ם שיף שהקשה ותי' כן דברי רש"י ע"ש אמנם לפימ"ש א"צ לזה וא"ש כפשוטו דק"ל אף למשנה אחרונה מ"ש דנקט הקושי' רק מנכנסה לחופה הול"ל טפי מסרה לשלוחי הבעל נמי ניחוש וצ"ל ע"כ דזהו באמת נכלל בקושי' נכנסה לחופה ולא נבעלה כמו דמשני הכא מסירתה זו היא כניסתה לחופה לר' אסי וכי משני לקמן דבדק לא במסירתה לשלוחיו ע"כ ר"ל ע"י קרובותיו ובדיקת חוץ שמה בדיקה אף למשנה אחרונה במסר לנשואין מטעם