חידושי מהרי"א על כתובות עג

זו אמתני' כדי לתרץ קושי' תוי"ט הנ"ל, ועדיפא נ"ל דהנה במהרי"ק שורש צ"א כתב וז"ל ומאחר שזכתה הבת באשר פסק לה אביה א"כ גם הבעל י"ל לזכות דמה שקנתה אשה קנה בעלה כמו שתירץ ר"ת עצמו ההוא שמסר האב לשלוחי הבעל אעפ"י שכתובתה בב"א וכו' עכ"ל, וראיתי בספר המקנה בק"א להל' קדושין ססי' נ"ג הביא דברי מהרי"ק וכתב עלי' ז"ל ונראה מדבריו דר"ת תי' דהא דקאמר שכתובתה בב"א לאו שנתחייב האב ליתן לה אלא כגון שיש לה משל עצמה והוא עדיין בב"א דבזה לא אמרינן אומדנא שתהנה היא, אלא מה שקנת' אשה קנה בעלה ול"א אומדנ' זו אלא בחוב אביה ואף שלא מצינו זו שתי' בתוס' וברא"ש שם וכתב עוד המקנה שם עפי"ז דלא מצינו אומדנא דר"ת אלא באב המתחייב כדאיתא בברייתא כתב לה כסות פירות וכו' אבל אם היא פסקה על עצמה ונשאת לו לא אמרינן אומדנא זו אלא דכוונתה הי' בשביל חיבת נשואין כדאמרינן באומדנא דראב"ע עכ"ל עש"ה וא"כ לשיטת ר"ת נקט ברייתא כתב לה אביה בדוקא משום ת"ק כנ"ל גם לשיטת רש"י י"ל נקט הכי לרבותא דר"נ דהו"א דוקא בפסקה על עצמה הוא דס"ל לר"נ זכה אף בארוסין אבל פסק לה אביה מודה ר"נ והי' ארווח לן בזה ב' ברייתות דארוסה אינו יורשה מצי אתיא שפיר כר"נ רק דמיירי בפסק לה אביה ולא כמ"ש תוס'. לרש"י דצ"ל דאתיא כרבנן קמ"ל ברייתא אפי' בכה"ג זכה הבעל לר"נ אף בארוסין וא"כ נמי לת"ק בדוקא בכה"ג ס"ל לא זכה מן הארוסין ומשום דודאי לא פסק האב אלא ע"מ לקונסה אבל בפסקה על עצמה גם ת"ק מודה דמשום אקרובי דעת' פסקה וזוכה אף מן הארוסין וא"כ מתני' דתני נשאת וכו' לא תני נמי יורשה דמשמע מן הארוסין אינו יורשה ולאו מלתא דפסיקא הוא דבפסקה על עצמה לכ"ע יורשה אף בארוסה וא"כ מה"ט גופא קבעה לברייתא זו אמתני' כדי לתרץ קושי' תוי"ט אמתני' והיינו מדנקט ברייתא כתב לה אביה וכנ"ל ומתורץ קושי' תוס' ודוק. ודע אף שלא תי' התוס' והרא"ש בשם ר"ת הקושי' מבריית' כמ"ש מהרי"ק בשמו כנ"ל מ"מ ס"ל נמי כמהרי"ק בזה והא דלא תירצו הקושי' בכך לחלק בין פסק עליה אביה לפסקה על עצמה היינו טעמ' דהפ"י והפלא"ה תמהו מ"ש דנקט בריית' פירות כסות וכלים הול"ל מעות ע"ש, ונ"ל לשיטת תוס' א"ש לפי מ"ש ביבמות ר"פ אלמנה פלוגת' שם שהכניסה בבית בעלה אי אמרה כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן ר"י אמר שומעין לה משום שבח ב"א ומסיק התם כוותיה דר"י מסתבר' ואם כן אי נקט מעות הו"א בהא ל"ל לר"נ אומדנא דלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו דהרי אפשר שיפסידם במו"מ אבל בכסות וכלים דלא מצי מפסידם ולא למוכרם דהרי גם כשיוצאת יכולה לומר כליי אני נוטלת הו"א דמודה ר"נ לאומדנ' דת"ק קמ"ל רבות' אפי' בהא פליג ר"נ ואם כן י"ל דת"ק דוקא בהא פליג וס"ל אומדנ' דמצות לתבוע הכלים בחזרה אבל במעות מודה, אמנם ז"א דאם כן איך מדמי הש"ס לפלוגת' דלקמן דת"ק כראב"ע דוקא אתי' גם למסקנ' והרי התם במעות פליגי וכה"ג מודה הת"ק וגם כרבנן דראב"ע מצי ס"ל וע"כ ת"ק במעות נמי פליג אמנם בריית' נקט שפיר כסות וכלים לרבותי דר"נ כנ"ל, אבל הא דדייקי' מבריית' דדוקא פסק אביה אבל פסקה על עצמה גם ת"ק מודה דל"א אומדנ' היינו דוקא במעות אבל כסות וכלים כיון דיכולה ליטלם מ"מ כנ"ל אפי' בפסקה ע"ע נמי ס"ל אומדנ' ואם כן לכך לא תירצו תוס' והרא"ש ע"ש ר"ת דבריית' לקמן פסקה ע"י עצמה מיירי דאם כן דוקא במעות מיירי וסתמ' קתני משמע כסות וכלים נמי וכן פירש רש"י בהדי' לקמן מ"ח:

שכתובה בבית בעלה מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה לכן תירצו דאתי' כר"נ אף דס"ל נמי חילוק דמהרי"ק הנ"ל, וקושי' הנ"ל דפנ"י והפלאה גם לשיטת רש"י נ"ל לתרץ מה"ט כיון דיכולה לומר כליי אני נוטל א"כ אילו נקט מעות הו"א בהא ס"ל לר"נ אף באירוסין יורשה משא"כ בכסות וכלים מודה דודאי לא כתבה לו אלא על מנת לכונסה ולא מן הארוסין משום שבח בית אביה קמ"ל רבות' דאפי' בהא פליג ר"נ ולס"ד הנ"ל היה ארווח לן לתרץ הברייתות דתני ארוסה אינו יורשה היינו בכסות וכלים ואתיא אף כר"נ קמ"ל ברייתא רבותא ודוק:

שוב ראיתי בספר הרא"ה ז"ל וז"ל ומסתברא דהא דפי' רש"י ז"ל בדכתב לי' אבוה דכלה לחתן בכתובה ה"ה להיכא דלית כלה אב וכתבה לי' איהי בכתובה וכו' עכ"ל משמע בהדיא לפי' רש"י דוקא אבל לר"ת יש חילוק עיין שם. הר"מ פרק כ"א מהל' איסורי ביאה השמיט הא דבית אפל מותר לשמש ביום והרגיש ה"ה דמאי טעמו בזה, ונ"ל לתרץ דהנה תוס' הקשה כאן דף מ"ז ד"ה דזכי וכו' דכתיב את בתי נתתי וכו' ודלמא ה"מ קטנה ותירץ דרש"י לטעמיה לעיל מ"ה ע"כ חופה בנערות הוא וכו' וק"ל עדיין לשיטת הר"ש בתוס' לעיל מ"ה והר"מ פ"ג מא"ב דס"ל זינתה אחר חופה כמי בסקילה והדק"ל, ונ"ל דס"ל דלא כפי' רש"י שכתב דילפינן חופה מאת בתי אלא חופה ילפי' מקדושין ור"ל מקדושי ביאה לא מבעי אי ביאה נשואין עושה וגלי לן קרא והיתה דאתקוש הויות להדדי וה"ה נמי חופה דמ"ש ואי ביאה ארוסין עושה אדרבה ק"ו הוא חופה מקדושין כיון דחופה לגמרי מפקעה לה מרשות אביה בעינן דעתו ובידו למוסרה לחופה, אמנם כן ק"ל טובא מ"ש דנקט הש"ס הראיה מדזכה ליה קרא למוסרה לחופה דליכא קרא מפורש רק אתי' מקדושי ביאה הל"ל בהדי' מסתבר' מדזכה ליה למוסרה לקדושי ביאה בע"כ והא קמבטל לה עי"ז ממ"י ונ"ל כיון דישראל קדושים הם ואין משמשים מטותיהם ביום וסתם קדושי ביאה בלילה דלאו זמן מלאכה הוא אסיק הש"ס התי' דמסר לה בלילה לכן מייתי מחופה ומשניו נ"מ דלמא דמסר לה בלילה אבל קשה הרי בית אפל מותר ותו כיון דליכא איסור מצד אחר ודאי ילפינן קדושי ביאה דאף ביום יכול למוסרה בע"כ מהיקש והיתה דאתקוש הויות להדדי ואין היקש למחצה כמו בכסף שטר בין ביום בין בלילה ה"נ קדושי ביאה ואם כן טפי הול"ל מסתבר' מקדושי