חידושי מהרי"א על כתובות עב

ע"י טרחתה בהגבהה תו שפיר י"ל דילפינן לה מקדושין כה"ג שזרק לה קדושיה ומה"ת הוא שלו וא"כ מאי קשיא לי' להמקנה לרש"י ל"ל פרכא א' דתוס' דטרחה במציאה דהא הטרחא נמי שלו במזונות שנותן לה וא"כ הדק"ל נילף מקדושין ולפימ"ש הרי באמת זהו גופא תי' הגמ' משום איבה דמזונות וכיון דנזונות א"כ נהנית בטרחתה ושפיר הטרחא שלו דילפינן מקדושין כנ"ל וא"כ ה"ה ומכ"ש מתנה דלא שייך איבה דמזונות ולא נהנית אם יהיה שלו ודאי ילפינן מקדושין וכהב"ש ודוק אבל לענ"ד נ"ל דצריך להבין תי' התוס' מציאה טרחה להגביה, והאיכא מציאה דלא טרחה להגביה כגון הבטה בהפקר למ"ד דקני, בשלמא לתוס' ריש מציאה בהבטה נמי מעשה כ"ד בעי' לקנות איכא נמי טירחה, אבל לרמבן באס"ז שם ורש"י שלהי מציאה דף קי"ח ע"א הבטה בשמירה לבד קני א"כ קשה מציאה כה"ג דליכא טרחה נילף מקדושין דלאביה הוא מדאו', ונ"ל אע"ג דאי' בב"מ לשמואל משמר לאו כעושה מעשה דמי אבל משמר לשם קנין טרחה מקרי כיון דמעשה קנין וה"נ מתנה כיון דע"כ המקבל צריך להגביה ג"ט קנין הגבהה מקרי טרחא ואיכא פרכא כמו במציאה וליתא לראי' הב"ש. דף מ"ז תוס' ד"ה כתב לה וכו' הקשה על רש"י אי מיירי בארוסין למה קבעה אמתני' דהכא דמיירי בנשואין ע"ש, וראיתי להרא"ה שתי' וז"ל משום דשייכא בה במתני' דאלו במתני' משמע דבעל לא זכי אלא בנשואין ואליבי' דר"נ ודאי דאמר זכי הבעל בדברים הללו כיון שהוא יורשה נראין דברים אף שהוא אוכל פירות בארוסין והא מתני' דלא כר"נ אלא כרבנן דפליגי עלי' וכו' עכ"ל וק"ל ע"ז א"כ מאי פריך הש"ס בגיטין כ"ו אמתני' דכותב טופסי גיטין משייר מקום הזמן קפסק ותני ל"ש מן הארוסין וכו' למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ודלמא מ"ד משום פירי מוקים למתני' כר"נ ונ"ל לס"ד דגמ' דהני תנאי כהני תנאי ור"נ כת"ק כראב"ע פי' רש"י כיון דאיהי גובה אוספת איהו נמי גבי נדוניא שאף היא בתוך השטר נכתבה דהכי כתבי' דא נדוניא דנהנעלת לי' וכו' ואוסיף לה וכו' עכ"ל א"כ זהו טעמא רק על ירושת הנדוניא אבל פירות נכסי מלוג לא שייך ה"ט שיהי' שלו בארוסין וע"כ ל"ל כהרא"ה רק דברי הרא"ה א"ש למסקנא דמשום אחתוני אפי' ראב"ע מודה וע"כ אינו משום שנדוניא נכתב בשטר התוספת דהרי לראב"ע היא אינה גובה ומ"מ הוא יורש נדוניא לר"נ משום אחתוני ונ"ל כמי דה"ה פירות נכסי מלוג ואם כן הרי כתבו תוס' דלא קיי"ל כתי' הגמ' דהוא רק דיחוי אלא נקטינן ר"נ כת"ק דראב"ע ופריך התם שפיר ארוסה מי אית לה פירי אמנם כן הדק"ל איך מתרץ הרא"ה קושי' תוס' על רש"י להס"ד כיון דעכ"ל במסקנא נקטי' כהס"ד כנ"ל וי"ל, אבל ק"ל הרי עד"ז עדיפא הול"ל להרא"ה לתרץ קושי' תוס' והוא דע"כ הא דאיתא לקמן נ"ג בארוסה אין לה קבורה לפי' רש"י, דהכא זהו דוקא לת"ק דר"נ אבל לר"נ דס"ל יורשה בארוסין ע"כ אית לה נמי קבורה דהרי תקנו קבורתה תחת כתובתה היינו נדונייתה כמ"ש תוס' וא"כ כיון דבמתני' תני נשאת וכו' וחייב וכו' בקבורתה משמע דמן הארוסין לא וע"כ מתני' דלא כר"נ דלדידי' אף מן הארוסין חייב ומתורץ קושי' תוס' על דברי הרא"ה בע"א, ודע דק"ל טובא שיטת רש"י דלקמן דף כ"ג כי מייתי ברייתא דאשתו ארוסה ז"ל רש"י אינו יורשה נדוניא בית אביה דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחי' מת הוא בחייה גובה כתובתה מנה ומאתים ותוספת אם כתב לה עכ"ל ותמוה טובא דהא לשיטת רש"י הכא עכ"ל ברייתא דאשתו ארוסה אינו יורשה כרבנן דר"נ אתי' א"כ אינו יורשה על נכסי מלוג קאמר ורבנן דר"נ בין לס"ד בין למסקנא לא מתוקמא אלא כראב"ע וכיון דפי' רש"י אינו יורשה נדוניא ע"כ כרבנן דר"נ אתיא ואיך פי' א"כ גובה כתובתה ק' ור' ותוספת שזה רק לת"ק ולא כראב"ע ולת"ק דראב"ע עכ"ל כר"נ ואינו יורשה דברייתא צ"ל בנ"מ קאמר וצע"ג, ונ"ל דס"ל לרש"י הא דר"כ ס"ל יורשה בארוסין היינו דוקא אי ירושת הבעל דאו' אבל אי ירושת הבעל דרבנן מודה ר"נ דדוקא בנשואה תקנו רבנן ולא בארוסה וא"כ לקמן פי' רש"י בהדיא אינו יורשה נדוניא ב"א דלא תקון ירושת הבעל וכו' הרי למ"ד ירושה תקנת חכמים הוא איירי וי"ל שפיר אפי' רבנן דראב"ע דוקא בתוספת שהוא דאו' דהא מתנה יהיב לה ס"ל גובה הכל אבל ירושת הבעל דרבנן מודו דאינו יורש בארוסין דהם אמרו והם אמרו ועי' תוס' לקמן מ"ח ע"ב ד"ה שמואל סברא זו וא"ש דברי רש"י וא"כ אצ"כ כמ"ש תוס' אליבי' דרש"י לתרץ הברייתא דלקמן מ"ח הלכו שלוחי האב וכו' אביה יורשה דאתיא כרבנן אלא כר"נ נמי אתיא רק דס"ל ירושת הבעל דרבנן וא"כ מתרצה נמי קושיין לשיטת הרא"ה הנ"ל מאי פריך הש"ס בגיטין כ"ו, ונ"ל דק"ק מאי טעמא נקט התם הש"ס בקושי' למ"ד משום ב"א למ"ד משום פירי וכו' וכי סני' לי' להזכיר שמות המ"ד ולומר דבר בשם אומרו והו"ל בשלמא לר' יוחנן דאמר משום זנות וכו' אלא לר"ל דאמר משום פירי וכו' ונ"ל משום דבמסקנא איפוך ופליגי הפוסקים איזו מהם איפוך אי קמייתא או בתרייתא וי"ל הש"ס גם כן לא פסיקא לי' לכן נקט רק למ"ד אמנם לשיטת רש"י ורא"ה הנ"ל אליביי' אתי שפיר דעל רבי יוחנן או ר"ל דס"ל משום פירי לק"מ די"ל מתני' כר' נחמן מוקמי לה כי קושי' הנ"ל אבל קושי' הגמ' הוא לרב דס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ לדידי' לכ"ע ארוסה אינו יורשה ול"ל פירי וא"כ אי סבר רב נמי כמ"ד משום פירי תקשה לי' מתני' להכי נקט אלא למ"ד ור"ל לרב אי ס"ל כמ"ד משום פירי כנ"ל ודוק. ועוד נ"ל לתרץ קושי' תוס' על רש"י דהתוי"ט הקשה מאי טעמא שייר במתני' שזוכה הבעל בירושתה ע"ש ונ"ל דלק"מ בפשוט לשיטת רש"י דבאירוסין פליגי א"כ מתני' דנקט ניסת יתר עלי' הבעל וכו' ואי הוה נקט נמי יורשה הו"א דוקא ניסת אבל בארוסין לא ולא כר"נ דס"ל אף בארוסין וא"כ י"ל בפלוגתי' לא מיירי מתני' וא"כ היינו טעמא דקבע הש"ס ברייתא