חידושי מהרי"א על כתובות עא

קאמר הש"ס ונילף מיניה הרי א"כ תקשי לאמה ל"ל ולק"מ לפימ"ש לעיל דמהדר הש"ס רק על קדושין שניים משום ב' קושיות תוס' ד"ה ואימא וד"ה ואימא ה"מ וכו' ופריך שפיר לאמה ל"ל אלא בהפרת נדרים הוא דכתיב ור"ל וא"כ גם קדושין שניים מנ"ל וקאמר וכ"ת נילף מינה ר"ל נילף קדושין שניים ממ"י גופא כיון דכתיב לאמה אפי' בנתארסה ונתגרשה ממונא מאי' ל"י ור"ל והה"נ איפכא אי' קדושין מממון דמ"י לא ילפינן דמאי שנא אי' מממון או ממון מאיסור אמנם כן תקשה על הש"ס דקדושין ד' שם דעבד צריכותא ביך קדושין למ"י ות"ל דממון מ"י מאי' קדושין וכן איפכא ל"י ועכ"ל משום ויצאה חנם אתי דממון קדושין דאביה הוא והו"ל ממונא מממונ' ואם כן ל"ל כנ"ל ונ"ל א"כ רש"י הוכיח משום ב' קושית תוס' הנ"ל כמ"ש דבש"ס מהדר רק על קדושין שניים ומ"מ לא ילפינן לה ומ"י כנ"ל לכן כתב רש"י דף ל"ח הנ"ל כנ"ל. איברא דרש"י ע"כ לא ס"ל כמ"ש לפרש דמהדר הש"ס הכא רק על קדושין שניים דאם כן הול"ל כמ"ש רש"י הנ"ל דשמעינן קדושין שניים מדלא כתיב מעוטא דאשר לא אורסה בקדושין כמו בקנס ונ"ל דכי קאמר הש"ס ונילף מקנסא ר"ל באמת הכי והיינו דלכאורה דברי רש"י סותרית א"ע שפי' דף ל"ט טעמא דבגרות מוציא מרשות אב משום דלא מצינו שזפתה לו תורה בבגרת ואנן מה"ת לן לזכותו בשלה ע"ש ובדף כ"ח פי' משום דלא כתיב מיעוט' דאשר לא אורסה גבי קדושין למעט ארוסה ונתגרשה ותמוה דמ"מ לא כתיב קרא נמי לרבות ואנן מה"ת לן לזכותו בשלה נ"ל ברור דכונת רש"י הכי דמוכח כן מדאיצטרך מיעוט' בקנס אלמא דבלא"ה הו"א אף כה"ג הקנס שלו ואם כן בקדושין דליכא מיעוט' נקטי' דשלו הוי אבל א"כ ק"ל טובא על רש"י הרי ממונ' מקנס' ל"י ואיך יליף ליה רש"י מדאיצטרך וצ"ל דבריית' דר"ע שם דף ל"ח הרי יליף נמי קנס מכסף קדושין אף דהוי קנס מממון ועיין פ"י שם שתמה באמת כן על הש"ס ואם כן נ"ל מיהת הכא ה"פ בגמר' וכ"ת נילף מקנס' ר"ל מדאיצטרך מיעוט גבי קנס' נילף בקדושין דליכא מיעוט' אף בקדושין שניים של אביה הוא כפי' רש"י הנ"ל ופריך ע"ז כי קושי' שלי הנ"ל על רש"י ממונ' מקנס' ל"י, איברא דלשון רש"י הוא נילף מקנס' שזיכתה תורה לאב עכ"ל ע"כ לא מפרש רש"י כנ"ל ומ"מ הא ק"ל על רש"י דף ל"ח הנ"ל דלא מבעי' ללימוד מבנעוריה ב"א ודאי שמעינן אפי' נתארסה ונתגרשה דגם באודה ארוסה לא נפקא מרשותו וכו' כמ"ש דף ל"ט שם ומכ"ש אחר שנתגרשה נתרוקנה לרשות אביה לגמרי להפרת נדריה וכו' לכל שבח נעורים כסף קדושין וכו' ואף ללימוד מויצאה חנם וכו' כיון דיציאה דכוותה ממעט ובאמה מיירי קרא אף כשייעדה לבנו שמעינן נמי דיש כסף לאדון אחר אף אחר שנתארסה ונתגרשה, וגם איכא למילף קדושין שניים מקדושין ראשונים וממעשה ידיה כנ"ל ולמה לו לרש"י לדחוק מדלא כתיב מיעוט' כנ"ל וצ"ע. תוס' ד"ה זכאי וכו' אבל מציאתה קטרחא להגביה וכו' הנה תוס' הוסיפו תיבת כלל דשאני קדושין דלא קטרחא בהו כלל וה"ט דבגמר קדושין ד' במ"י דטרחה מרובה הוא משא"כ במציאה רק טרחה דהגבהה הוא לזה כתבו דמ"מ טפי איכא טרחה כמו בקדושין דהתם לא קטרחה כלל אבל ק"ל נילף מקדושי ביאה שיכול למוסרה בע"כ ובאונס הרי איכא צער פיסוק רגלים ואפי' מדעתה במפותה נמי איכא צער זה עכ"פ כמיא חמימא על רישא דקרחא כמ"ש לעיל ל"ט וצער זה ודאי לא גריע' מטרחה דהגבהת מציאה ומ"מ הנאת קדושי ביאה לאביה כמ"ש תוס' קדושין ד' בשם ירושלמי, אמנם גם על הגמר' יקשה כן בקדושין דעביד צריכותי ואכתי נילף מ"י מקדושי ביאה בע"כ די"ל צער כנ"ל ונ"ל דהא דירושלמי דהנאת קדושי ביאה לאביה היינו להאמת דמ"י כתיב קרא אע"ג דטרחה אבל בלא קרא הו"א מ"י דטרחה וה"ה קדושי ביאה די"ל צער דידה הוי וגם לתוס' לק"מ. תוס' ד"ה זכאי וכו' מדאו' ליכא למילף וכו' אבל מציאתה דקטרחא להגביה וכו' מכאן למד הב"ש רסי' ל"ז דמתנה דליכא טרחא שפיר נקטינן כקושי' תוס' לאמת דילפינן מקדושין דלאביה כיון דליכא פרכא והקשה ע"ז האיכא עוד פרכא שכתב התוס' לבסוף מה לקדושין שכן נפסד ע"י ותי' שזהו רק פרכא כ"ד ודוקא על חדא מתרתי נקטו לי' התוס' לפרכא ולא על חדא מחדא ע"ש והנה ראיתי בספר המקנה בק"א להל' קדושין כתב על דברי הב"ש הנ"ל וז"ל צ"ע דנראה דהתוס' לא פ"כ אלא לפי שיטתם דמיירי אפי' באינה נזונת אבל לפי פי' רש"י דהא דקאמר משום איבה היינו איבה דמזונות א"כ ע"כ מיירי בנזונות ממנו וכיון דבנזונות ממנו ממילא דמ"י שלו לא שייך פרכא דטרחא להגביה שהרי הוא בכלל מ"י כדאיתא בב"מ דף י"ב א"כ הרי טורח הוא שלו אפילו במגביה מציאה עם מלאכתה הא אפילו העדפה ע"י הדחק הוא דאב ע"כ צ"ל משום פרכא שהוא נפסד ע"י עכ"ל ואני בעניי לא זכיתי להבין הרי גם בנזונות דמ"י לאביה אפי' העדפה ע"י הדחק היינו משום דכתיב קרא לאמה דמ"י לאביה אבל אי לא הוי כתיב קרא מהי תיתי דלהוי העדפה דאב מה"ת אף בנזונות וא"כ אי מציאתה נמי עודף משיעור מזונותיה עכ"ל דנילף דאביה הוא כמו העדפה דמ"י מקרא דלאמה והיינו קושי' ב' דתוס' נילף מציאה מתרתי מקדושין ומ"י וע"ז שפיר אמרינן פרכא כ"ד שכן נפסד ע"י אבל הב"ש קאמר מתנה איכא למילף מקדושין לחוד ול"א פרכא כ"ד דגם לרש"י י"ל לקושי' תוס' דנילף מציאה מקדושין לחוד כתי' התוס' דמציאה טרחה דאי קשיא הרי מ"י נמי שלו אפי' העדפה היינו א"כ חדא מתרתי וכמובן, ועוד נ"ל דלכאורה הרי גם בזרק לה קדושיה נמי הוי דאב אע"ג דטרחה בהגבהה וא"כ מאי תירצו כלל התוס' עדיין נילף מקדושין כה"ג, ונ"ל דמ"מ איכא פרכא דהתם מיהת נהנית ע"י טרחתה בהגבהה זו דטוב למיתב טן דו וכו' משא"כ במציאה אי נימא דאביה הוא א"כ טרחה בחנם בהגבהה ואם כן כי קאמרינן משום איבה א"כ גם במציאה נהנית