חידושי מהרי"א על כתובות ע

אבל הנאה משטר וביאה אינו של אביה ולאפוקי מהירושלמי ולק"מ תמיהת התוס' ואם כן כיון שדרך רש"י לפרש בכ"מ המשנה לפי הס"ד דגמ' ה"נ לפי הס"ד ק"ל תמיהת תוס' ועכ"ל לאפוקי מירושלמי כנ"ל אבל למסקנ' דילפינן שטר וביאה מהיקש מודה רש"י נמי להירושלמי ולכן לא מייתי תוס' קדושין ג'. דרש"י מפרש בענין אחר כנ"ל ברור ודוק. בד"א נ"ל לתרץ תמיהת תוס' ד"ה השתא וכו' בצירוף גם כן תמיהת תוס' ד"ה ואימא וכו' שהקשה על המקשן כה"ג ונקדים דלכאורה ק"ל מאי פריך על רב לאמה ל"ל ודלמא אי מבנעוריה בית אביה לא ידעינן בנתארסה ונתגרשה. ואדרבה הרי ארוסה יצאה במקצת מרשות אביה דאביה ובעלה מפירין נדרה. ולאפוקה מרשות אב הרי ילפינן ממון מאיסור' כמ"ש תוס' לעיל ל"ט ד"ה הואיל וכו' והו"א בכה"ג מ"י שלה לכן צריך קרא לאמה ובהדי' כתבו תו"י לקמן מ"ז בתוס' ד"ה השתא וכו' לתרץ דלאמה אתי לנתארסה ונתגרשה לסד"א ע"ש ונ"ל דתוי"ט הקשה במתניתן מ"ש דלא תני נמי כתובת ארוסין לאביה ע"ש שנדחק לתרץ ולענ"ד לק"מ מלבד דכבר תנא ליה לעיל במתני' דף מ"ג:

ולמה לו לחזור ולשנותה, ועוד נ"ל לפימ"ש לעיל ל"ח בר"ע דבריית' דפשיטא ליה כסף קדושיה אעפ"י שנתארסה ונתגרשה לאביה וע"ש רש"י אם כן ע"כ בכסף קדושיה דמתני' ר"ל אף כסף קדושין שניים של אביה וק"ו כתובתה מן הארוסין שגובה קודם קדושין שניים כמובן ול"צ למתני' וא"כ עכ"ל מבנעוריה בית אביה אפי' כה"ג ילפינן ומוכח משום קושי' תוי"ט הנ"ל ופריך שפיר לאמה ל"ל אמנם התינח אי ילפינן מבנעוריה כל שבח נעורים אבל אי ילפינן מויצאה חנם וכו' שמעינן רק פ"א קדושין ראשונים אבל שניים בנתארסה ונתגרשה עדיין תקשה מנ"ל, ונ"ל באמת זהו קושי' הש"ס ואימא לדידה ועל קדושין ראשונים לק"מ דודאי מוכח דשל אביה מדאיצטרך תרי קראי כמ"ש תוס' ד"ה ואימא אבל קושית הש"ס הוא על קדושין שניים ואימא לדידה, ואם כן כי משני מקרא את בתי וכו' ר"ל ומש"ר מיירי אף בכה"ג אחר שנתארסה ונתגרשה וכתיב את בתי נתתי וכו' ומתורץ אם כן קושית תוס' ד"ה ואימא ה"מ קטנה וכו' דלקטנה קרא ל"ל השתא זבוני מזבין וכו' ולק"מ דכל השקלא וטרי' דש"ס מהדר רק על קדושין השניים וכי פריך אימא ה"מ קטנה ר"ל נמי ע"כ רק קדושין השניים דאילו ראשונים גם בנערה פשיט' לן מדאיצטרך תרי קראי כקושית תוס' ד"ה ואימא הנ"ל ואם כן לכה"ג שפיר איצטרך קרא לקטנה למ"ד אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות ליכא ק"ו השתא זבוני מזבין, ועפי"ז יש לתרץ הרמב"ם פ"ג מאישות שהעתיק קרא את בתי נתתי וכו' דכסף קדושין לאביה והלח"מ תמה עלי' דהא איפרך בגמר' אימא ה"מ קטנה וכו' ומסקינן מקרא ויצאה חנם ולפימ"ש א"ש דקושית הגמ' הוא רק למ"ד אין אדם מוכר בתו לשא"א אבל הר"מ פסק מוכר וכו' ולק"מ קושית הש"ס כלל משום קושי' תוס' דקטנה ק"ו הוא ול"צ קרא ושפיר ילפי כן מאת בתי וכו' קדושין שניים נמי אבל מויצאה חנם וכו' ליכא למילף אף למסקנ' יציאה דכוותה ממעט רק קדושין ראשונים כנ"ל ודוק, ואם כן מהא נמי מוכח דע"כ מהדר למילף על קדושין שניים מבנעוריה וכו' משום קושית תוס' ד"ה ואימא לדידה וקושית תוס' ד"ה ואימא ה"מ ופריך תו שפיר על רב לאמה ל"ל, ועפי"ז מתורץ נמי קושית המפורשים דמאי קאמר הש"ס וכ"ת נילף מינה דהרי אם כן תקשה לאמה ל"ל ולק"מ דה"ק וכ"ת נילף מיניה רק קדושין ראשונים ומשום דגם לענין הפרת נדרים הרי יצאה מרשותו בנתארסה שאין האב לבד יכול להפר וממילא קרא בנעוריה ב"א קודם ארוסה מיירי ומ"מ שמעינן קדושין שניים נמי לאביה כיון דקדושין ראשונים ילפינן מהפרת נדרים א"כ תו ויצאה חנם וכו' ל"ל וע"כ לקדושין שניים וממילא לק"מ לאמה ל"ל דנקטינן כי קושי' הנ"ל לנתארסה ונתגרשה דקדושין ילפינן אף כה"ג מויצאה חנם וכו' כנ"ל ודוק. והנה תוס' ד"ה ממונא וכו' הקשה נילוף אי' מאי' דמקבל קדושיה וממילא שלו הוי מסבר' ותי' אי דאית ביה ממונ' כמי לא ילפי' וכו' וק"ל עדיין נילף אי' מאי' דיכול לקבל קדושיה ע"י שטר וביאה כשם שמיפר נדריה ותו ילפינן קדושי כסף גם כן דאביה יכול לקדשה מדאתקוש הויות להדדי וממילא הכסף שלו מסבר' וע"ז ל"ל תי' התוס' ואפי' להירושלמי שפירש בשטר וביאה איכא נמי זכות ממון היינו אם נותנין לו כסף שימסרנה לקדושי ביאה וכן אם השטר ש"פ אבל נילף מאי' דהפרת נדרים דיכול האב לקדשה ע"י ביאה בלא בצע כסף וע"י שטר אף שאינו ש"פ ונ"ל דב"ש וח"מ סי' ל"ז פשיט' להו דכסף קדושיה לאביה אף המותר מש"פ שהוא שיעור של הקדושין ומתנה הוא דיהיב לה ע"ש ואם כן סבר' זו דהשת' אביה מקבל קדושיה איהי שקלא כספא א"ש על שיעור הקדושין שהוא ש"פ אבל היותר ע"ז מתנה הוא אין זה מסבר' שיהיה של אביה ואם כן ליכא למילף לה כה"ג, וממילא גם קושי' תוס' מתרצה בזה כמובן ואם כן י"ל דכי פריך מעיקר' ואימא לדידה פריך רק על המותר משיעור קדושין ולק"מ תמיהת א' דתוס' בד"ה ואימא וכו' דצריכות' דקרא אתי על שיעור קדושין שהוא ש"פ וע"ז משני הש"ס מקרא את בתי וכו' השת' וכו' איהי שקלא כספא ור"ל ואם כן שיעור קדושין בש"פ מהתם שמעינן לה ואם כן ויצאה חנם וכו' ל"ל וע"כ ליותר משיעור קדושין ולק"מ תמי' ב' דתוס' ד"ה השת' וכו' ודוק, ודע דרש"י לעיל ל"ח כתב בטעם דכסף קדושין אף אחר שנתארסת ונתגרשה דאביה הוא משום דלא כתיב ביה מיעוט דאשר לא אורסה ע"ש, ולענ"ד נ"ל דילפינן לה ממ"י דגם קדושין ראשונים הוי ילפינן ממ"י אי לאו דאיכא למיפרך מ"י משום דמתזנא מיניה אבל קדושין מעלמא אתי לה כמ"ש בקדושין ד' דעביד הש"ס צריכות' ע"ש. ואם כן כיון דגלי קרא אף קדושין דמעלמ' אתי לה הוי דאביה מקרא ויצאה חנם וכו' תו ילפינן קדושין שניים ממ"י ומקדושין ראשונים ואם כן יש לתרץ קושי' הנ"ל דמפורשים איך