חידושי מהרי"א על כתובות סט

מבעי' לן לקמן שכרן בקרקע מהו ובכה"ג הרי ליכא נתינה לידם ולא הוי מעשה ועוד א"נ שכרם ונתן לידם השכר מ"מ כיון שיכול לעבור הלאו בלא מעשה כגון לשכור בקרקע אף אי עבר ע"י מעשה נמי הו"ל לאו שא"ב מעשה כמ"ש החינוך מובא במ"ל פ"ז מהל' מלוה ולק"מ קושי' רש"א ודוק. ועוד נ"ל ע"ד קושי' מהרש"א לפימ"ש הרא"ש בקדושין ר"פ האומר שם דבחזר הוא מודה ר"ל דדוקא בחזרת האשה קאמר משום דנתינת המעות לידה הוי כמעשה וז"ל הפלאה שם וצריך להבין דבריו דלמא גבי דידי' נמי הוי נתינת מעות מעשה כמו גבי דידה ונראה להבין על פי מ"ש דף זיי"ן אמר רבא הילך מנה והתקדש לפ' מקודשת מדין עבד דלא בעי' נתינת הבעל כלל הרי דבדידי' עיקר הקדושין במה שאמר הרי את מקודשת לי ולא הנתינה שאפילו אם אדם אחר נותן סגי אבל אצלה א"צ אמירה אבל צריכה שתקבל או כסף או הנאת כסף וה"ט דגבי בעל אין נתינת הבעל ענין למעשה קדושין דאין הקדושין תולין אלא באמירה דידי' אבל בדידה דהעיקר הקדושין תלוי בקבלת המעות שפיר הוי נתינת המעות לידה מעשה וכו' עכ"ל וא"כ הרי דעת כל הפוסקים דלא כרש"י שכתב בשמו המרדכי דריבית ע"י שליח שרי דבעי' דוקא מיד הלוה למלוה ודחו דבריו אלא ע"י שליח נמי אסור וכיון דילפינן לר"י דבעינן שישכור עדים מגז"ש שימה שימה מריבית וא"כ אפילו אם אחר שכר העדים שיעידו לו לבעל שזינתה נמי מהני ובכה"ג לא הוי מעשה כסברת הרא"ש אפילו שכרן בעצמו ודוק אמנם מהרש"א הקשה על רש"י לטעמי'. תוס' ד"ה רי"א וכו' פ"ה וכו' וא"נ לר"ת דלקמן וכו' משמע דלא מהני אלא לאזהרה וכו' ולענ"ד נ"ל בפשוט לקמן לת"ק דר"י קאי דס"ל אין לוקין על לאו שא"ב מעשה ומה שהקשה עוד כל המחרף אשתו מזנות ילקה צ"ל ממעשים בכל יום מקשים וגם שהוא נגד הסברא ונ"ל לשיטת הלח"מ וסייעתו ס"ל גם במלקות בעינן שיתיר עצמו למלקות א"כ לק"מ דאם התיר עצמו למלקות באמת לוקה ומה שהקשה עוד ויסרו ל"ל נ"ל מל"ת רכיל הו"א דאפילו התראה א"צ משום דחידוש שכן לוקה ומשלם לכן כתיב ויסרו וילפינן ויסרו מויסר, וכו' מבן הכות הרשע והתם דוקא בהתראה קאמר. ת"ר נערה וכו' עיר שרובה נכרים וכו' ומסיק דילפינן מע"א מגז"ש וק"ל עדיין הא דשעריך ולא שערי נכרים דוקא בע"א אבל במאורסה דמגז"ש פתח מפתח וכו' ילפינן רק שער ולא שעריך ומכל מקום ילפינן גז"ש דזו היא שיבה זוהי ביאה אבל שעריך מיהא לא כתיב ומנ"ל למדרש הכי במאורסה וצ"ל דס"ל ברייתא דון מינה ומינה והר"מ פסק כן דליכא הכא מאן דפליג וה"ט דהר"מ בפ"ב מא"ב דין ז' שפסק כמ"ד דון מינה ומינה ועיין בה"ה ובמ"ל שם כנ"ל ודוק. דף מ"ו:

מתני' האב זכאי וכו' וכתבו תוס' קדושין ג':

בשם ירושלמי שי"ל זכות בביאה שנותנין לו שכר לקדש בביאה עכ"ל והמפרש בירושלמי כתב וז"ל אבל רש"י פי' דרשאי למוסרה לביאה לשם קדושין זהו זכותו עכ"ל ותוי"ט כ' עליו דטעה בתרתי ע"ש ומסיק דרש"י לא נתכוין אלא לפרש ביאה דקתני גבי אביה מאי היא וקאמר למוסרה וכו' אבל על לשון וזכאי מעולם לא נתכוין בזה ומייתי ראיה לזה מלשון רש"י ס"פ אלו נערות גבי בושת ופגם דפי' אי בעי נטל ממון ומוסרה למנוול וכו' לקדשה בביאה ע"ש ואני תמה עליו בזה דהו"ל להביא ממקומו הכא בשמעתין כי משני שאני בו"פ דאביה נמי שייך ביה פי' רש"י בידו ליטול ממון וכביישה בבושת זה למוסרה בביאת קדושין למנוול ומ"ש עכ"ל והן הן נמי דברי רש"י לעיל ס"פ אלו נערות דף מ':

וכן פי' רש"י בקדושין ג' שם ועוד מייתי תוי"ט ראיה דלא כמפרש מתוס' קדושין הנ"ל שהביאו הירושלמי ולא הזכירו שרש"י מפרש בע"א עי"ש, והנה לענ"ד הדין עם המפרש ועדיפא מיניה קאמינא דלא בביאה לבד פליג רש"י אלא בשטר נמי דז"ל רש"י במתני' בכסף שכסף קדושיה שלו, ובשטר שאם קיבל שטר ארוסין עליה הרי זו מקודשת, בביאה רשאי למוסרה לביאה לשם קדושין עכ"ל ותמוה אמאי שינה רש"י בפירושו או דהוי ליה לפרש בשטר שהשטר שמקדשה בו שלו כמ"ש בכסף או דהוי ליה לפרש בכסף שאם קיבל כסף קדושין עליה ה"ז מקודשת כמ"ש בשטר, וכן בקושית הש"ס בכסף מנלן פי' רש"י וז"ל דכסף קדושיה לאביה, ובקושי' הש"ס בשטר ובביאה מנלן פירש"י וז"ל דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה וכן בתי' הש"ס אתקוש הויות להדדי ז"ל רש"י מה כסף ברשות אביה אף קדושי שטר וביאה ביד אביה וכו' שינה רש"י בין כסף לשטר וביאה בלשון ברשות וביד, וכ"ז מורה באצבע דכונת רש"י לפרש לשון זכאי דמתני' ולחלק בין כסף לשטר וביאה וכמו שהבין המפרש ונ"ל טעמא דרש"י שהוכיח דגמרן ע"כ ל"ל כירושלמי הנ"ל והיינו מדהוצרך על שטר וביאה טעמא דאתקוש הויות ולהירושלמי ת"ל בקדושי ביאה היינו נמי כסף ואיכא למילפה מאין כסף לאדון זה וכו' אלא ע"כ דזכאי דמתני' אביאה קאי על שבידו למוסרה וכו' בבא בצע כסף שתהיה מקודשת ע"י וכן נמי שטר דנקטיה הש"ס בהדדי שטר וביאה מנ"ל אבל לתרץ קושית תוי"ט מ"ט לא הזכירו תוס' מזה נ"ל דאלו ואלו דא"ח דברי המפרש וגם דברי תוי"ט דהנה תוס' ד"ה. השתא וכו' הניחו בתימה דל"ל קרא דאין כסף להס"ד ונ"ל לתרץ דק"ל עוד אי ילפינן מאת בתי נתתי וכו' והרי כל נתינות במשמע כמ"ש רש"י דף מ"ז א"כ למה לן טעמא בשטר וביאה דאתקוש הויות להדדי ות"ל נמי מהיכא דנפ"ל כסף מאת בתי נתתי וצ"ל באמת לס"ד דהשתא גם שטר וביאה מהא נפ"ל והא דמסיק משום דאתקוש הויות להדדי היינו למסקנא דכסף ילפינן מויצאה חנם ולא מאת בתי וכו' ואם כן נ"ל לס"ד דהשתא דנפ"ל מאת בתי וגם שטר וביאה נפ"ל מהכא והו"א נמי הנאה דמטו משטר וביאה דאביה הוא כמו בכסף דהשתא אביה מקבל קדושיה איהי שקלה וכו' לכן אתי קרא אין כסף לאדון זה וכו' דדוקא קדושי כסף יש כסף לאדון אחר