חידושי מהרי"א על כתובות ז

ונ"ל לתרץ דנהי דשמעינן מהתם גוף הנשואין א' מעכבא איהי בע"כ לא כמו בקדושין אבל כונת תוס' הוא הא תקנה דתנשא ליום ד' מיהת ל"צ לדעתה אלא נושאין ליום הד' ה"א אפילו בע"כ שאינה מתרצה ליום הד' קמ"ל נשאת ליום הד' מדעתה אין בע"כ לא וה"ט כיון שאינה מתרצה ליום ד' מוכחא מלתא דחשש הלעז שזינתה תחתיו אמת כן הוא וניחא לה שתתקרר דעתו עד שיבא לב"ד ולגמרי אסור שישא אותה מעיקרא משום ספק סוטה דרגלים לדבר כנ"ל, והן הן דברי רש"י כונתו לתרץ קושי' תוס' מ"ט לא תני נושאין משום דה"א אפי' בע"כ נושאה ביום ד' כנ"ל קמ"ל תק"ח היא "שתנשא" דייקא בד' גם זה מדעתה דוקא ניסת כדמפרש טעמא כנ"ל ודוק. ועל ארבעה אשיבנו לתרץ כונת רש"י בלשונו הזהב הנ"ל עפמ"ש בחי' הרא"ה וז"ל:

פירושא דהאי שמעתא הכי מסתברא דבעי' דר' יוסף לאו אשאר יומי הוי כלומר למה אמרו ברביעי ולא בשאר ימים אי משום האי טעמא דתני בהדיא שאם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד אע"כ בעי' דר"י הכי הוא למה הוזכר יום ד' יותר מבאחד בשבת דהך טעמא שייך נמי בא' בשבת ומהדרינן לפי ששנינו הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו וכו' יכול הגיע זמן באחד בשבת יהא מעלה לה מזונות לכך שנינו בתולה נשאת ליום הד' כלומר לאו לענין נשואין דלענין נשואין ודאי באחד בשבת כמו בד' בשבת אלא לענין מזונות דד' בשבת ראוי לנשואין יותר שאם הגיע זמנה באחד בשבת אין מעלה לה מזונות ואם הגיע בד' בשבת מעלה לה מזונות אבל לכנסה ודאי רשאי באחד בשבת כד' בשבת, אמר ר"י מרי' דאברהם וכו' אלא תלי תניא דמפרש טעמי' וכו' כלומר האיך הוא יכול לתלות משנתינו שדברים מפורשים דיום ד' ראוי לנשואין ולא יום אחר ויאמר שלא יהא יום ד' שנוי לענין הדין שהוזכר עלי' דהיינו לענין נשואין ויהא דוקא לענין אחר שלא הוזכר עליו כלל דהיינו לענין מזונות שלא הוזכר בה יום ד' כלל אלא הגיע זמן סתם משמע כל שהגיע יום ראוי לנשואין ובכלל קושי' נמי היא גופה מ"ט כיון דאמרת דאחד בשבת ראוי הוא לנשואין אם הגיע זמן באחד בשבת אמאי אין מעלה לה מזונות ומהדרי' אלא אי איתמר וכו' מ"מ אמרו בתולה נשאת ליום ד' דוקא דאי משום השכמה לב"ד תנשא בא' דאיתא נמי להאי טעמא דודאי יום ד' לענין נשואין ולעכב תניא, ומהדרי שקדו חכמים וכו' עש"ה וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' שע"ב, וא"כ הרי דרכו של רש"י בכ"מ לפרש במשנה כמסקנת הש"ס לכן פי' גם כאן תק"ח היא שתנשא בד' בשבת דייקא לאפוקי מהס"ד דר"י מעיקרא דלענין נשואין בא' בשבת נמי נשאת אלא יום ד' לענין מזונות קתני ז"א אלא תק"ח היא לענין נשואין שתינשא בד' ולא באחד בשבת, ותדע "כדמפרש טעמא" דייקא ר"ל כי קושי' ר"י על שינוי' קמא דהאיך תלי תניא דמפרש טעמא וכו' דמתני' מפורש דיום ד' ראוי לנשואין ולא יום אחר וכו' וזה נ"ל נמי כונת התוס' בד"ה מפני מה וכו' והקשה מהרש"א לפי' התוס' מאי קשי' לי' לר"י דלמא משו"ה שבק הנפקותא המפורשת במתני' משום יום א' בשבת דלא שייכא נפקותא דמתני' ולענ"ד תוס' ס"ל בשינוי' קמא דמשני נ"מ לענין מזונות דוקא קאמר אבל לענין נשואין נשאת גם באחד בשבת וע"ז תמה ר"י איך ס"ד דשבק נפקותא המפורשת דלענין נשואין וכו' ונכלל ג"כ בקושייתו מ"ט אין מעלה לה מזונות וכמ"ש הרא"ה והריב"ש הנ"ל וא"ש. איברא רש"י בד"ה לכך שנינו וכו' להודיע שתק"ח מעכבתו מלכנוס ואין עכבה זו שלו עכ"ל הרי בהדיא רש"י מפרש גם בשינוי' קמא לענין נשואין קאי תק"ח בד' בשבת דוקא ולא כהרא"ה וריב"ש ותוס' הנ"ל, ומ"מ שפיר י"ל כונת רש"י במתני' גם להס"ד א"ש כנ"ל ור"ל לאפוקי מאידך פי' ראשונים הנ"ל. עוד פי חמישי נ"ל בכונת רש"י עפ"י קושי' התוס' ד"ה נשאת וכו' הא דלא קתני נושאין כמו האיש מקדש וכו' ובאמת בלא ראי' מהאיש מקדש נמי קשה כיון דתקנה הוא לדידי' לאפרושי' מאיסורא בטענת בתולים מה"ט טפי ה"ל למתני בדידי' נושאין וכו' אבל נראה כיון דמה"ט דלאפרושי' מאיסורא גם באחד בשבת הי' תקנה לישא אלא משום תקנתא דידה שקדו על תקנת בנות ישראל שיהי' טורח בסעודה ג' ימים דוקא ברביעי תקנו ראוי טפי למתני נשאת בדידה והן הן דברי רש"י לתרץ קושי' תוס' אמאי לא קתני טפי נושאין לכך פי' תק"ח היא שתנשא בד' דוקא לטובתה ותקנתא דידה היא כדמפרש טעמא בגמרא וממילא מתורץ כמי קו' תוס' בד"ה ותנשא בא' וכו' לא בעי לשנוי' משום ברכה וכו' דהברכה טובתו ותקנתא דידי' הוא והל"ל נושאין לכן מתרץ משום שקדו לתרץ ג"כ לשון נשאת ועיין באס"ז. בד"ה בשני וכו' שאם היה לו טענת בתולים וכו' ויקיימנה ושמא היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו כדילפינן [סוטה דף כ"ח] מונסתרה והיא נטמאה וכו' עכ"ל, הנה מקרא זה הוא רק איסור עשה והא דלא מייתי רש"י טפי מקרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה שהיא בלאו י"ל משום ריב"כ לאו בסוטה לית לי' ואפי' זכאי כמי כמ"ש ביבמות דף י"א ע"ב לכן נקט מלתא דפסיקא לכ"ע. ויותר נ"ל דגם לרבנן א"ש דהא קרא כתיב לשוב לקחתה ולרבנן דגם מחזיר גרושתו מן הארוסין אסור מאי לשוב לקחתה הל"ל רק לקחתה אבל לשנא דלשוב וכו' משמע שכבר היתה תחתיו נשואה לכן נ"ל כמו ריב"כ מתיר מחזיר גרושתו מן הארוסין ה"נ לרבנן דמרבינן מאחרי אשר הוטמאה סוטה שנסתרה עלה נקט קרא לשנא דלשוב לקחתה דוקא נשואה שזינתה אבל ארוסה שנסתרה אינה בלאו אלא בעשה מונסתרה והיא נטמאה לכן הכא בארוסה שזינתה שפיר נקט רש"י מקרא זו אליבי' דכ"ע ועפי"ז ניחא לי דקשה לכאורה למה ניחוש לזנות הרי כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת ואם איתא ויושבת תחתיו ומשמשתו עבדה איסור' אפי' את"ל שזינתה ע"י שיצרה תקפה פעם א' אבל ודאי לא תהי' יושבת אצלו באיסור כל ימיה כמ"ש תוס' בגיטין ל"ה:

סברא זו והרא"ש בפסקיו