חידושי מהרי"א על כתובות סח

דין כה"ג עלי' והו"ל שפיר חטא' וידיעה כא' עפי"ז הקשה לפי' הר"מ הנ"ל במשוח גם במשוח פליג ר"ש והדק"ל קו' מגן גבורים הנ"ל עש"ה ולענ"ד נהפוך הוא דכחבריי' פליג נמי ר"ש ברישא ולדידהו קשה קושי' מגן גבורים הנ"ל אבל לר"י לק"מ קושי' מ"ג הנ"ל וגם לפי' הר"מ לא מצי פליג ר"ש במשוח ברישא דהנה ק"ל מאי פריך בהוריות שם רפ"ג השתא י"ל בעבר וחטא מביא פר חטא ועבר צ"ל ומאי קושי' דלמא הא גרע לפי' הר"מ שעבר מחמת מום וכו' ופסול לכל עבודה והו"ל אין חטא' וידיעה כא' ונ"ל אם כן תקשה ממ"נ מ"ט לא תני פלוגתא דריש כקושי' מ"ג הנ"ל ול"ל כתי' מ"ג דלא מצי קאי רק אנשיא הרי לפי' הר"מ גם אמשוח מצי קאי כנ"ל ומשני כפי' רש"י שעבר מחמת קרי ביוה"כ והו"ל שפיר ידיעה וחטאה כא' ונקטה רק איידי דנשיא אבל כי מסיק תו מנה"מ דחטא אחר שעבר נמי מביא פר ויליף לי' מקרא על חטאתו א"כ תו הו"ל חטא ואח"כ עבר ק"ו א"כ י"ל שפיר כפי' הר"מ ושפיר קמ"ל טובא דהו"א חטאה וידיעה כא' בעי' וליכא כה"ג ולק"מ כמי דלתני פלוגתא דר"ש ברישא די"ל כתי' המ"ג הנ"ל דבמשוח ע"כ מודה ר"ש נמי מגזרת הכתוב על חטאתו דאפילו חטא משעבר ק"ו חטא מקודם אמנם זהו אי ר"ש בעי חטאה וידיעה כא' אבל אי אזל רק בתר ידיעה לחוד לאו ק"ו הוא זה דאף אי חטא משעבר מביא פר מ"מ חטא קודם שעבר ונודע לו אחר שעבר י"ל שפיר שאינו מביא פר אם עבר מחמת מום לפי' הר"מ כמובן מסברא כיון דלא אזל כלל בתר חטאה הו"ל על חטא העבר כמו הדיוט גמור כיון שעכשיו הוא בעל מום, ובזה רווחא שמעתא דק"ל טובא מאי הוכיח כאן דע"כ לא שמעינן לר"ש דאזיל בתר ידיעה לחוד דאם כן לייתא כי השתא משוח פר נשיא שעיר ומאי קושי' דלמא לעולם בתר ידיעה לחוד אזל וכתנא דשילא והתם ה"ט דר"ש משום דגדולה מכפרת ולכן פטור לגמרי ונ"ל דהנה לשון רש"י בהוריות שם ד"ה רש"א וכו' וה"ה דפליג ר"ש ברישא דקתני נשיא וכו' מביא שעיר דר"ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר וכו' ותמוה דהול"ל לרש"י דאם נודע לו משעבר פטור כלשנא דר"ש בסיפא. אמנם אי ר"ש אזל בתר ידיעה לחוד א"ש בסיפא פוטר לגמרי משום גדולה מכפרת אבל ברישא דל"ל הכי מייתי כי השתא לכן דייק וכתב דאין מביא שעיר ומשום דחטאה וידיעה בעינן כא' ור"ל וא"כ פטור לגמרי ועכ"פ שעיר אינו מביא רק כי השתא וא"כ ה"פ נמי בירושלמי דא"ב בין חבריי' לר"י אליבי' דר"ש דלחבריי' נמי פליג ברישא רק דאזל בתר ידיעה ומייתי כי השתא, אמנם כן הדק"ל קושי' מ"ג הנ"ל דלתני פלוגתא דר"ש גם ברישא ואף במשוח להר"מ כנ"ל וא"כ נ"ל דא"ש כאן הוכחת הגמ' והיא היא גופא קושי' הש"ס א"כ דאזל בחר ידיעה לחוד והתם ה"ט משום גדולה מכפרת אם כן לייתי כי השתא משוח פר ונשיא שעיר ור"ל לפלוג ר"ש נמי ברישא ובתרווייהו כקושית מ"ג הנ"ל וע"כ טעמא דר"ש דבעינן חו"י כא' ושפיר י"ל כתי' מ"ג הנ"ל דע"כ מודה במשוח משום גזרת הכתוב על חטאתו ולק"מ, וממילא מוכח כפי' הר"מ שעבר משום מום, אמנם כן גם למסקנא לא שבשי' להא דשילא רק לר"י דטעמא דר"ש משום חו"י כא' אבל לחבריי' התם טעמא דר"ש נמי דאזל בתר ידיעה רק גדולה מכפרת ומובן בזה דלא פליגי רבנן ע"ז דגדולה מכפרת רק דאזלי בתר חטאה לחוד ולא היה גדולה ור"ש אזל בתר ידיעה לחוד ומכפרת א"כ אתי שפיר הא דסילא תידון בחנק כר"ש כתי' הש"ס תחלה וא"ל לפימ"ש הדק"ל קושי' ה"ג הנ"ל דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקות כיון דלכ"ע פליג ר"ש ברישא לענ"ד לק"מ חדא דהו"ל מחלוקות בצדה וכה"ג לא מקרי סתמא כלל ומהני הסתם להיות כרבים והלכה כרבים כמ"ש התוס' ריש ביצה ד"ה גבי וכו' ועיין בשעה"מ פ"ג מהל' מעשר שני, ועוד הרי כתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ד דלא אמרו סתם ואח"כ מחלוקות הלכה כמחלוקות אלא אין הלכה כסתם והדרינן לכללן יחיד ורבים וכו' או כמאן דמסתבר טעמי' ועי' תוי"ט רפ"ז דחולין. עוד ראיתי בספר ה"ג הנ"ל בשם מ"ג שהקשה היכי דרשינן מיתורא דקרא גבי משוח מעל חטאתו שמביא משעבר דהא ממשמעותי' דקרא דכתיב אם הכהן המשוח משמע איפכא דדוקא בעודו משוח עכ"ל ולענ"ד לק"מ דאדרבה דרשינן המשוח שהיה כבר כמו הנערה ול"ל א"כ על חטאתו למה לי ות"ל מהמשוח ז"א דהרי תוס' הקשה לעיל ל"ח על דרש דהנערה ודלמא איפכא כי התם ואם בן ה"נ מהמשוח לחוד ל"ל דתקשה מנ"ל לדרוש הכי דלמא איפכא אבל כיון דגלי קרא על חטאתו תו ליכא קושי' מהמשוח דדרשינן שהיה כבר ואדרבה בזה ניחא דמתחלה הקשה ש"ס מה"מ ואחר דמסני על חטאתו וכו' סיים התרצן שיכול והלא דין הוא שאין מביא משעבר וכו' ותמוה ל"ל לדון הק"ו השתא אבל לפימ"ש א"ש דהרי תוס' דף ל"ח תי' לקושי' הנ"ל דל"ל איפכא דלשתוק קרא מיני' א"כ הכא ודאי י"ל כתי' התוס' דהרי איכא ק"ו ואי נדרוש איפכא לשתוק קרא מיני' וא"כ המקשה מה"מ הא גופי' קושי' מ"ג הנ"ל הרי משמעות הקר' בדודו משוח ומשני על חטאתו ושלא יקשה דת"ל מהמשוח שהיה כבר לזה סיים ואמר שיכול והלא דין הוא וכו' וע"י הק"ו הו"א המשוח בעודו משוח כנ"ל. רש"י ד"ה והוא כשבעל וכו' הקשה מהרש"א אסוגי' דהכא ודמכות דלר"י הו"ל מש"ר לאו שא"ב מעשה והא ר"י לטעמי' ס"ל אינו חייב עד שישכיר עדים והרי נתינת השכר ליד העדים מעשה ע"ש ונ"ל דהנה סברא זו מוזכר בהדיא בגמ' ר"פ האומר בקדושין נתינת מעות ליד האשה כי מעשה דמי אמנם מ"מ קרי לי' התם רק דבור ופי' רש"י שם וז"ל והא דקרו לי' דבור משום דלאו מעשה ממש הוא עכ"ל וא"כ הא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ילפינן במכות שם מדכתיב והפלה ד' וכו' וכתיב לעשות וכו' ובעי' דומי' דלאו דחסימה שהוא מעשה ממש ולק"מ ק' מהרש"א ועונ"ל הרי