חידושי מהרי"א על כתובות סה

בי' קרא ואקרב וכו' ותמה הפ"י בכונת רש"י שהוצרך לראי' זו ע"ש ולי קשה עוד לשון רש"י והאי בבאו עדים מיותר הוא והול"ל רק והאי בבית חמיה כתיב, ועוד ק"ל לשון רש"י ד"ה באו עדים בב"א קודם שנשאת עכ"ל ובד"ה באו עדים בב"ח ז"ל לאחר שניסת שזינתה בב"א בארוסין עכ"ל ולמה שינה בלשני' אח"כ לפרש בב"א קודם שנשאת והול"ל נמי בארוסין, ועוד יותר תמוה דקודם שנשאת משמע דבאמת אח"כ נשאת וז"א כמובן ונ"ל דיש לחקור איך הדין אם באו עדים בב"א שזינתה והיא אח"כ נשאת מכל מקום באיסור אי דינה בחנק כיון דהשת' נשואה היא או לא ואי דינה ע"פ בית אביה או לא, ונ"ל דמוכח מברייתא דנקט באו לה עדים בב"ח שזינתה בבית אביה וכו' ואם איתא מ"ש דנקט שבאו עדים בב"ח הול"ל רבותא טפי אף אם עדים באו בב"א רק שנשאת מ"מ ועכ"ל דנשואין כה"ג לא מהני כיון דחופה היינו יחוד ויחוד של איסור אינו בדין שיקנה כמ"ש הר"ן בקדושין ועדיין ארוסה היא ומכל שכן למ"ד אין חופה לפסולות וכיון שבאו עדים אסורה היא לו ואם כן זהו כונת רש"י ברישא בב"א ר"ב בארוסין וסיפא בב"א לא מבעי' בארוסין שעדיין ארוסה היא אלא אפילו נשואה עכשיו רק שבאו עדים בבית אביה קודם שנשאת דייקא אף שאח"כ נשאת מכל מקום לא מהני נשואין כלום כנ"ל ודין פתח ב"א הוא דוקא אם העדים באו אחר שנשאת וזהו כונת רש"י סוקלין אותה ע"פ ב"א כה"ג דוקא דנקט רישא וה"ט דהכי כתיב קרא וכו' והאי בבאו עדים בב"ח כתיב דייק' שהעדים באו אח"כ ולא אם נשאת אחר שבאו עדים דהא במש"ר כתיב דמפרש בי' קרא ואקרב אליה אלמא כשניסת ר"ל לא מבעי' למ"ד בעל דוקא ודאי ל"ל שבאו עדים מקודם ואח"כ נשאת דהרי אסורה לו ואיך שבקינן לי' לבעול ואף למ"ד בלא בעל נמי מיירי קרא מכל מקום קרא במש"ר כתיב שבא לב"ד הבעל ואומר ואקרב אליה משמע קירוב עכ"פ בנשואין ואי באו עדים קודם נשואין ל"ל שהוא מוציא סם רע אחר נשואין בטענה ואקרב אליה. הנה הר"מ פ"ג מא"ב פסק במוציא שם רע אף שמעידים שזינתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה סוקלין אותה ע"פ ב"א והיינו דס"ל כפי' ר"ש שמביאים תוס' וראב"ד השיגו ע"ש ולענ"ד ראי' ברורות מסוגי' להר"מ, א' דלכאורה קשה על הר"מ ברייתא דשילה דנקט שזינתה בב"א ברישא משמע בהדיא דאי מעידים שלא זינתה בב"א אלא נכנסה לחופה תדון בחנק וצ"ל דהר"מ דוקא במש"ר וקאמר אבל ברייתא מיירי שהוא לא הוציא שם רע אלא באו עדים לחוד בעי' דוקא בבית אביה אבל חשה אידך ברייתא נערה מאורסה שזינתה ומסבגרה הש"ר וכו' דתני הוציא עלי' שם רע אם כן מ"ש מאורסה שזינתה דנקט להרמב"ם הול"ל טפי רבותא אפילו בנכנסה לחופה שזינתה ונ"ל דהר"מ דוקא לענין סקילה קאמר דינו אבל לענין ק' סלע מודה הר"מ דאין משלם בכה"ג ואם כן ברייתא דנקט פטור מק' כסף משום שבגרה אבל אי לאו דבגרה הי' משלם קנס ולוקה זהו דוקא בזינתה בארוסין לכן מאורסה שזינתה נקט ואם כן מכאן הוכיח הר"מ דינו לענין סקילה דק"ל מ"ש דבמתני' בהורתה שלא בקדושה לעיל מ"ד נקט תחילה ה"ז בסקילה ואח"כ א"ל ק' סלע וברייתא זו דבגרה נקט היפוך הסדר א"ל קנס והיא וכו' בסקילה וע"כ כהר"ם וצ"ל דכל עיקר דנקט מאורסה שזינתה רק משום ק' סלע כנ"ל לכן נקט מיד דין דק' סלע כמובן, ב' דק"ל מאי פריך הש"ס מבריית' דבגרה הרי פליגי תנאי לקמן במש"ר אי בעינן דוקא שבעל או אף בלא בעל ואם כן דלמא למ"ד לא בעל נמי ס"ל כה"ג לחלק גבי אשתני גופא מודה דבעינן דוקא בעל אבל לא בעל אמרינן אשתני גופא אשתני קטלא ובריית' דשילא מיירי בלא בעל ואידך בריית' מיירי בבעל ואתי' כמ"ד דבלא בגרה לא בעינן בעל ונ"ל דהרי בריית' זו קשה להר"מ מ"ש מאורסה שזינתה דנקט כיון דמש"ר אפילו אם זינתה בנכנסה לחופה כבר נמי דינא הכי כנ"ל ונ"ל דוקא אם כבר בעלה ס"ל להר"מ הכי אף שזינתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דינה הכי אבל אם עדיין לא נבעלה מודה הר"מ דבעינן שזינתה קודם שנכנסה לחופה דבעינן דוקא איזו מעשה בין הזנות ובין ביאת העדים או מעשה בעילה או כניסה לחופה כמובן ואם כן י"ל ברייתא מיירי בלא בעל לכן נקט דוקא מאורסה שזינתה ואם כן פריך שפיר הש"ס דל"ל כנ"ל אידך בריית' מיירי בבעל דאם כן תקשה מ"ש מאורסה שזינתה דנקט כנ"ל וא"כ עכצ"ל כהר"מ מכח קושית הש"ס ודוק. איברא דלכאורה בלא"ה לק"מ קושייתי הנ"ל דהנה הפ"י תמה לפי מ"ש ברש"י ותוס' בסוגי' דאפילו בלא מש"ר רק שבאו עדים לחוד נמי דינא הכי אם כן למאי נ"מ כתביה תורה כלל דין סקילה ואם אמת היה הדבר וכו' גבי מש"ר ע"ש שדחק בזה ולענ"ד נ"ל למ"ד לא בעינן בעל לק"מ די"ל דוקא במש"ר אבל בעדים לחוד מודה דבעינן בעל דוקא ואם כן היינו דאיכא בין מש"ר לעדים לחוד וא"כ פריך שפיר דבריית' דשילא דלא נקט מש"ר אלא עדים לחוד וע"כ מיירי בבעל וזה נ"ל גם כן בכונת רש"י הנ"ל ד"ה סוקלין וכו' דמייתי מואקרב אליה ותמה פ"י הרי איכא למ"ד ואקרב בדברים ע"ש ולפימ"ש אתי שפיר דע"כ בריית' בבעל מיירי משום קושית הפ"י וא"כ מיהת אין הכרח להר"מ, אמנם נ"ל מהא גופא ראיה להר"מ דהוכיח כן מכח תמיהת פ"י הנ"ל למאי נ"מ כתביה תורה דין סקילה במש"ר ולהר"מ לק"מ דמש"ר אף בנכנסה לחופה ולא נבעלה שזינתה הדין כן אבל בעדים לחוד לא כמ"ש לעיל דאל"כ תקשה בריית' דשילא על הר"מ וכנ"ל ודוק, ד' נ"ל דתוס' ד"ה דלמא וכו' הקשה למ"ד דבעינן דוקא בעל א"כ אשתני גופא וכו' [ולענ"ד קשה לכ"ע הו"ל לתוס' להקשות אף למ"ד לא בעל נמי דהרי למ"ד לא בעל מכ"ש בבעל דמיירי קרא ואם כן קשה הרי ע"כ גם באשתני גופא חדית רחמנ' כגון בבעל וי"ל בדוחק] ותי' תוס' כיון דכבר היא בעולה מן הנואף וא"ל הרי אם הנואף רק הערה בה או בעלה שלכ"ד ואם כן