חידושי מהרי"א על כתובות סד

מודה ריב"ח ומתניתן ר"ע היא א"ש דברי רש"י במתניתן אף לריב"ח וא"כ קושית הש"ס אמתני' נמי א"ש אף לריב"ח כיון דמתניתן ר"ע היא נלקי ונשלם נמי מריבוי דקרא, ובזה ניחא לי מאי דק"ל מאי פריך כלל ואימא מלקא נמי נלקי וק' סלע נמי לשלם והא מדאיצטרך מאן ימאן לרבות יתומה לקנס עכ"ל דבת גרים לא מרבינן דאם איתא ומתה מרבה לבת גרים ל"ל מאן ימאן לבת ישראל ק"ו הוא וצ"ע לכאורה ונ"ל מדנקט ברייתא דברי ריה"ג כמ"ש תוס' משמע בהדיא דר"ע ל"ל הא דאל"כ הול"ל דברי ריה"ג ור"ע כדדייק הש"ס הכי לעיל ל"ו וע"כ בהדיא משמע דאיכא מאן דפליג מדאמר דברי ריה"ג ותמוה הרי ר"ע ודאי לא פליג ונ"ל דה"פ לפימ"ש תוס' דריה"ג לטעמיה דדרש אשר לא אורשה הא אורסה ל"ל קנס הו"א נמי ונתן לאבי הנערה הא יתומה ל"ל קנס קמ"ל מאן ימאן לרבות יתומה דברי ריה"ג דייקא לטעמיה אבל ר"ע לטעמיה ל"צ קרא דימאן להכי וא"כ כיון דהוכחנו ע"כ קושית הש"ס נלקי ונשלם נמי דוקא אמתני' דכר"ע אתיא קאי כנ"ל ור"ע לטעמיה הרי באמת לא דרש ימאן לרבות יתומה פריך שפיר דלמא ומתה מרבה נמי לקנס ומלקות, אמנם כן קשה לר"ע מאן ימאן ל"ל וצ"ל לדרשא דלעיל ל"ט דבין היא בין אביה יכולין לעכב ולק"מ תמיהת תוס' לעיל ל"ט שם שהקשה סתירה מהתם להכא ולק"מ דהכא דברי ריה"ג לטעמיה ולעיל ר"ע לטעמיה הוא, איברא די"ל עוד ע"ד קושי' הנ"ל הרי מדאיצטרך ימאן לרבות יתומה ע"כ ל"ל ומתה מרבה לקנס ולפי סוגי' דערכין האומר בפיו הוא מש"ר חמור מעושה מעשה באונס ומפתה א"כ ליכא למילף מק"ו א"נ ומתה מרבה לקנס י"ל דוקא במש"ר דחמיר וצריך מ"מ ימאן במפתה דקיל ואם כן מתורץ קושי' תוס' ד"ה בתולת וכו' דל"ל מאן ימאן וכו' ות"ל מדאיצטרך בתולת ישראל וכו' ולק"מ דהו"א דוקא במש"ר דהחמירה בו תורה בלא"ה הוא דיתומה נמי חייב אבל אונס ומפתה דקיל צריך קרא ימאן וכו' ודוק. ועוד נ"ל לתרץ בד"א ב' קושיות תוס' הנ"ל א' קושי' תוס' לעיל ל"ט:

קושי' הסתירה הנ"ל בדרשה דמאן ימאן, ב' קושית תוס' הכא ד"ה בתולת וכו' דל"ל מאן ימאן דק"ל כנ"ל מאי דברי ריה"ג הרי כ"ע מודו ביה וליכא דפליג ועכצ"ל כן דאי איכא שום תנא דפליג עליה לא הוי פריך מידי מיניה על ריב"ח דאיהו סבר כרבנן דפליגי עלי' ונ"ל דלכאורה ק"ל טובא לפי הסוגי' דר"פ במסקנא דעמד בדין על הקנס לכ"ע ממון הוי להורישו לבניו בכ"מ חוץ מאונס ומפתה דגלי קרא ונתן לאבי וכו' שא"ל בו זכי' עד שעת נתינה והקשה תוס' שם גבי מוציא שם רע כתיב נמי ונתנו לאבי וכו' נמי נימא הכי ותי' שמא ונתן לחוד ונתנו לחוד ע"ש ואם כן מאי פריך הכא מאונס ומפתה על מש"ר התם באונס ומפתה מדאיצטרך ונתן לדרשא הנ"ל עכ"ל דיתומה יש לה קנס כמובן אבל מש"ר ונתנו כתיב שפיר דרשינן לאבי הנערה ולכאו' י"ל דזהו נכלל בתירוץ הש"ס בבא עליה ואח"כ נתייתמה דהרי בכה"ג מיירי קרא ונתן ומדאיצטרך ונתן דאין לאב זכיה בו להורישו ע"כ לא דרשינן לאבי הנערה למעט יתומה משא"כ הכא אמנם רש"י לא פירש כן אלא פי' דקנס ומש"ר שווים לתי' הגמ' ביתומה ממש פטור בשניהם ובא עלי' ואח"כ נתייתמה חייב בשניהם ולפימ"ש הרי אין שווים כלל וחלוקים בדינם ואם כן הדק"ל ונ"ל הרי ע"כ בריית' ל"כ דרשה דר"ש ונתן הנ"ל דאם כן ל"ל מאן ימאן לרבות ות"ל מדאיצטרך ונתן כנ"ל וע"כ דבריית' כרבנן דר"ש בר"פ דלא דרשי ונתן ופריך שפיר וא"כ זה"ש דברי ריה"ג ור"ל דס"ל כרבנן דר"ש דל"ל ונתן ונפ"ל ממאן ימאן אבל ר"ש א"צ לדרש זה דת"ל מונתן כנ"ל וקשה א"כ לר"ש למה לי קרא דמאן וכו' וע"כ לדרשא דלעיל ל"ט ולק"מ תמיהת תוס' דהכא דברי ריה"ג קתני ולעיל אתי' כר"ש, אמנם כן עדיין תקשה מאי פריך על ריב"ח כיון דדברי ריה"ג קתני אבל לר"ש נפ"ל מונתן וא"כ דלמא ריב"ח כר"ש ס"ל ולדידיה לק"מ דונתן לחוד ונתנו לחוד כנ"ל, ולגי' ירושלמי שהביאו תוס' דריב"ח כמי באונס ומפתה אמרה א"ש קושית הש"ס מ"מ אבל לגי' שלנו קשה ויש לדחוק כיון דלית הלכת' כר"ש לא רצה לאוקמי לריב"ח כוותיה, ועוד כ"ל אף אי מונתן נפ"ל והכא ונתנו כתיב היינו דוקא דממון הוי להורישו כמו בכ"מ אבל הא דמוכח מונתן באונס ומפתה דיתומה י"ל קנס י"ל שפיר דנפ"ל במש"ר נמי דמ"ש ופריך הש"ס מ"מ שפיר ובכל אופן אתי שפיר מיהת דברי ריה"ג ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל כנ"ל ודוק. ודע הא דסידר הש"ס דברי ריב"ח הכא דוקא נ"ל מלתא בטעמא דתוס' ד"ה א"כ וכו' תמהו דלמא בישראל אתי לקנס וכו' והנה לריב"ח לא קשה מידי דלקנס ל"צ דת"ל כיון שא"ל אב וכתיב לאבי הנערה אפילו בבת ישראל נמי רק לרבא קשה ותי' נמי שפיר הרי רבא לטעמי' מייתי לי' מבתולת ישראל ואם כן נ"ל הא גופא פליגי ריב"ח ורבא דהשתא דתי' בישראל מאי אהני וכדי שלא יקשה קושי' תוס' דלמא לקנס אתי לז"א ריב"ח לקנס בלא"ה אתי' אפילו בישראלית מלאבי הנערה ורבא פליג ואקשי' עלי' והדק"ל קושי' תוס' לזה מייתי ברייתא דבתולת ישראל וכתי' התוס' כנ"ל ודוק. תוס' ד"ה א"ל פתח וכו' אבל קשה וכו' בעיר שרובה נכרים וכו' ואמאי לא פטרינן לגמרי נקטו הקושיא על נערה מאורסה משום דאיירינן בי' וה"ה דק"ל הכי גם כן גבי ע"ז ולענ"ד כה"ג דרש הוא ובעי' קרא כדכתיב דייקא אמרי' על מה דמפורש בהדיא בקרא כמו יד העדים תהיה בו וכו' ומכ"ש בנערה מאורסה דילפינן גז"ש לא מבעי' לרש"י לקמן ד"ה פתח מפתח וכו' אסמכתא הוא וכו' ואפי' גז"ש גמורה היא נמי לא הוי מפורש בהדיא וכ"ע מודו דלא בעי' קרא כדכתיב, ובל"ז נמי כיון דתנאי פליגי בי' בסנהדרין י"ל מתני' ובריית' כהאי תנא דל"ב קרא כדכתיב ונ"ל ה"ט דרוקח דפסק כן ומג"א הניחו בתימא בהל' סוכה סי' תרנ"א ע"ש ולק"מ כנ"ל. רש"י ד"ה סוקלין וכו' והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במש"ר כתיב דמפרש