חידושי מהרי"א על כתובות סב

דעכשיו בזמן שני שבא לפנינו מתחיל החיוב ולא הוי דאיקני ומשתעבד לה מה שקנה עד עכשיו נגד מה שמחלה מזמן ראשון אבל לס"ד דמקשה דלא מחלה קשה וצ"ל דר"ה לטעמיה הרי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל ודאקני ודאי משועבד אף בכתובה לדידיה דמ"ש אבל על ר"נ קשה בשני שטרות ביטל שני וכו' והרי ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אמנם איהו מיירי בשטרי מכר והלואה ודאיקני משועבד מדרבנן מיהת וזה נ"ל כונת רש"י ד"ה ביטל וכו' דף מ"ד ואם כ' לו אחריות וכו' ותמוה דהרי קיי"ל אחריות ט"ס אף במכר כדמסיק רבא הלכתא ב"מ ט"ו ול"ל כתב לו ונ"ל דאיקני ס"ל לרש"י כהני פוסקים רסי' קי"ב בחו"מ דל"א בי' אט"ס לזה כתב רש"י דכתב לו דהא כאן הו"ל דאיקני כיון דגובה מזמן שני, אמנם לכאורה לפי הטעם שכתב רשב"ם ונ"י ב"ב קנ"ז שם דאיקני משועבד מתק"ח משום נעילת דלת בפני לווין ולענ"ד ה"ט דכתובה לדעת הש"ך דלא שייך ביה נע"ד והה"נ א"כ שטרי מקח ומתנה ל"ל ביה נע"ד ודאיקני לא משתעבד כלל ורש"י כאן פי' שני שטרות וכו' דר"נ במכר או מתנה ולא הלואה א"כ ממ"נ קשה ל"ל כתב אחריות הרי ט"ס הוא ובדאיקני לא מהני כתב כלל איברא מוכח מש"ס ב"ב קע"א במכר ומתנה נמי דאיקני מהני דפסל שם שטרי מכר מאוחרים משום חורבא ופסידא דמוכר שיטעון שלקחה שנית ואם איתא ת"ל כיון דלא משתעבד דאיקני פסול מאוחר משום טריפה שלא כדין כמ"ש קנ"ז שם, אמנם יש לדחות דרוצה לומר טעמא לפסול במכר ומתנה מאוחר אף לר"מ דס"ל דמקנה דשלב"ל ולדידיה דאיקני משתעבד מה"ת בכ"מ אבל לדידן שפיר י"ל בהלואה דוקא משום נע"ד אבל במכר באמת פסול מאוחר בלא האי טעמא דדף קע"א שם והדק"ל על רש"י וצ"ל רש"י ס"ל כפי' א' דרשב"ם דמה"ת משועבד דאיקני דשיעבוד עדיף ממקנה וא"כ ה"ה במכר ומתנה וה"ה בכתובה נמי דמ"ש ולא כש"ך הנ"ל ומתני' וגמרא דבכורות דא"ג משבח ושבח הו"ל דאיקני כדמסיק ב"ב קנ"ז שם דמייתי הש"ך ראיה מזה, לענ"ד י"ל כיון דבאלמנה טעמא דכתובה רק משום חינא לא פלוג בתק"ח כמ"ש תוס' לעיל סוף דף ל"ט ולפימ"ש לעיל ה"ה בגרושה מן הארוסין רק משום לא פלוג כיון דרשאי לגרשה ל"ל שלא תהא קלה וכו' א"כ ודאי דאיקני לא משועבד דעיקר התקנה י"ל כעין דאוריי' תיקון ומה"ת דאיקני משועבד אבל כה"ג דרק משום לא פלוג הוי דאיקני לא משתעבד ובהכי מיירי מתניתן וגמ' דבכורות באלמנה אף מן הנשואין ובגרושה מן הארוסין ולמ"ד כתובה דרבנן דהרי בהדיא אמרינן שם מקולי כתובה שנו כאן, ובר"ן לעיל דף י' מוכח בהדיא דה"ט הוא רק אי כתובה דרבנן אבל אי כתובה דאוריית' ודאי דאיקני משועבד וגובה מן השבח נמי וה"ה אי כתובה דרבנן ובארוסה מן הנשואין שנתגרשה דכל דתיקן כעין דאו' תיקון. ועוד נראה לר"י במתני' דס"ל הראשונה של אב והוא מתק"ח כמ"ש תוס' בהדיא ד"ה מיגבא וכו' לדידיה כיון דטעמא רק הואיל וברשותו נכתב א"כ מדאיקני ודאי לא גבי אב דהבו דלא לוסיף עלה ואוקמיה אדינא משום דאיקני גופא אי משתעבד תקנתא הוא כנ"ל ולר"י דהי דאב נמי תקנתא הוא והוי ליה תקנתא לתקנתא ולא עבדינן ואם כן בפשוט י"ל מתניתן וגמר' דבכורות כר"י אתי' דס"ל הראשונה של אב לכן אינו גובה משבח ולא מדאיקני אבל לדידן דקיי"ל כרבנן ואף לר"י בהשיאה שנית י"ל שפיר בכתובה נמי משתעבד דאיקני וצ"ע בכל זה. דף מ"ד תוס' ד"ה אימור וכו' תימה מה אחל שייך גבי מתנה וכו' ונ"ל לטובת עצמו הוא מוחל כגון אם שדה דמתנה זיבורית הוא ואחר המתנה לקח המקבל מתנה מהנותן עוד שדה בינונית במכירה ובא בעל חוב דהנותן מתנה לטרוף הבינונית שלקח שעבודו לכן אחליה לשעבודא קמא ומצי אמר ליה לבעל חוב הנחתי לך מקום לגבות ממנו שדה הזיבורית לגבות ממנו ועוד נ"ל דאחליה לטובת עצמו כגון שהי' הנותן חב לאחרים והדין מסדרין לבע"ח ואחלי' להנותן כדי שיהיה לו שיעור סידור ואחר כך יקבל ממנו המתנה שנית ויש לדחות, והנה בגמ' קשה דהול"ל א"ב קידש המקבל או הלוקח אשה על מנת שיהיה לו שדה ואם אודי ליה א"מ ואי מחל ליה השתא מקודשת אם קדשה בין זמן ראשון לשני דאז שלו היה והיינו אי אין כתובה לארוסה דאי יש כתובה לארוסה ל"ל הכי ממ"נ אי מקודשת משום דמחל ליה אמאי ביטל שני וכו' אי מקודשת לא מצי מחל דמשועבד לכתובתה ול"ל דהרי חזר וקבלה עכשיו בשטר שני דזה הוי דאיקני ולא משתעבד לכתובה כמ"ש הש"ך סי' קט"ו בסופו וצ"ל סתמא דגמר' ס"ל יש כתובה לארוסה אף דלא אפשוט בעי' הרי כתבו תוס' ורא"ש דנפשוט מדברי אמוראים וה"נ אליביה דאמוראי לא קאמר האי כ"מ משום דיש כתובה לארוסה ובכה"ג לא אמרי' ביטל וכו'. תוס' ד"ה א"ב וכו' תימה גדולה מה שפירש בקונט' וכו' ונ"ל לחומר הנושא ליישב דה"פ אורועי סהדי ולשלומי פירי ור"ל אם הלוקח ומקבל מתנה הרשה לעידי השטר הראשון לאכול פירות השדה ולכן אי אודי ליה מזויף הוא העדים אתרעי שהן בעלי דבר ולא עדים על עצמם ומשלמים הפירות שאכלו אף שהוא הלוקח הרשה הרי אין שליח לדבר עבירה משא"כ אי אחליה העדים פטורים כנ"ל. רש"י במתניתן ולא ק' סלע וכו' דכולה פרשה בישראל כתיבא עכ"ל משמע בהדיא דר"ל נבלה בישראל שמביא רש"י תחילה קאי אכל מה שכתב בפ' וע"כ ס"כ כתי' א' דתוס' ד"ה אם כן וכו' דאילו לתי' ב' ילפינן ק' סלע מבתולת ישראל, ובד"ה י"כ אב וא"ל פתח וכו' ז"ל רש"י כגון שא"ל בית ובישראלית קמיירי וקשה איפכא הו"ל לרש"י לפרש והרע"ב באמת כתב בהיפוך י"כ אב בישראלית קמיירי וא"ל פתח וכו' כגון שא"ל בית, ועוד קשה שפת יתר הוא לגמרי דבישראלית מיירי כיון דמתני' סיים לא נאמר פתח ב"א אלא למצוה ובגיורת הרי אפילו למצוה לא נאמר דממעטינן לה מבישראל או מבתולת ישראל כנ"ל ונ"ל דק"ל איך משכחת