חידושי מהרי"א על כתובות סא

עושה איסור בגירושין עשו רבנן תקתנא לאיסורא והיינו בנשואה אבל בארוסה דרשאי לגרש לא עשו תקנה שלא יגרש ולא תקנו כתובה או דלמא לא פלוג בתקנתם אבל למ"ד כתובה דאו' פשיטא דארוסה נמי, ועפי"ז נ"ל ליישב תמיה רבתי בקדושין י"ט דדרש ר"מ לאמה פעמים אינה מוכרה אלא לאמה וכו' ע"ש ותמה מהרי"ט בחי' קדושין ובע"י שם והמל"מ בהלכות עבדים פ"ד הרי איצטרך לאמה לכדר"י א"ר דמעשה הבת לאביה ונ"ל דר"מ לטעמיה כתובה דאו' ס"ל ובארוסה נמי ושל אביה הוא מגזה"כ מוהר הבתולות כזה והו"ל היקש ואין משיבין על ההיקש לומר ממונא מקנסא לא ילפינן וא"כ תו ילפינן מעשה ידיה, וכן כסף קדושין דשל אביה מכתובתה דגם מקנסא הוי ילפינן אי לאו דממון מקנסא לא ילפינן ולכן מייתר ליה לאמה לדרשא דקדושין הנ"ל ור' אלעזר ורבנן דהתם י"ל דס"ל נמי כר"מ כתובה דאו' לכן דרשי לאמה למר כדאית ליה וכו' וממילא ר' הונא אמר רב דיליף מיניה מעשה הבת עכ"ל דס"ל כתובה דרבנן ולעיל דף ט' בסוגי' דפ"פ מביא הרא"ש בשם ר"ת ראיה דהלכה כתובה דאורייתא דרב אמר דף מ"ם הלכה כר"א בשיטת ר"ע רבו וכו' וס"ל ע"כ כתובה דאו' ע"ש, וא"כ הא קשיא על הפ"י הנ"ל ל"ל לרב לטעמיה קרא לאמה על מעשי ידיה ות"ל מכתובתה ונ"ל בנתארסה ונתגרשה הרי ס"ל לרב הלכה כר"א ור"ע דמתני' קנסא לעצמה וא"כ להפ"י הנ"ל כתובת ארוסה כמה בנתארסה ונתגרשה לעצמה וצריך קרא לאמה דמ"י לאביה אפילו נתארסה ונתגרשה ועיין בתוס' ישנים לקמן מ"ז תי' כה"ג לס"ד ולפמ"ש האמת כן הוא וא"כ מדלא תי' התוס' וגם התו"י גם קושייתם בזה ע"כ לא ס"ל כהפ"י הנ"ל [איברא בל"ה קשה מאי מקשו תוס' כלל דף מ"ז הרי הני תנאי דקדושין דף י"ט דרשי לאמה לדרשות אחרות וצ"ע] ועפ"י האמור א"ש דברי רש"י במתני' שכתב וז"ל וקסבר יש כתובה לארוסה ותמוה מנ"ל הא דלמא בדכתב לה מיירי וכמ"ש התוס' והרא"ש לקמן ד"ה והלכתא דמה"ט לא פשט הש"ס ממתניתן ולפימ"ש א"ש כיון דסתם מתניתן ר"מ וגם בר פלוגתי' דר"י בסיפא דמתני' ר"מ הוא וס"ל כתובה דאו' ודאי קסבר יש כתובה כארוסה אבל תוס' לטעמם לקמן מר"ז ע"כ לא ס"ל כפ"י אלא ארוסה ודאי ל"ל כתובה מה"ת דחו שפיר דמתני' בכתב לה. והנה הפלאה כתב ע"ד הפ"י הנ"ל וז"ל וצ"ע בזה דמשמע בכמה דוכתי דלמאן דאמר כתובה דאורייתא ממוהר הבתולות היינו דוקא בנשואה ששיבר בתוליה אבל בארוסין לכ"ע מדרבנן הוא עכ"ל ולא פירש שיחתו באיזה מקום דמשמע כן ולענ"ד ר"ל דאם כן כי בעי' למיפשט בעיין לקמן פ"ט ממתני' וברייתא הול"ל הא מני רבי מאיר היא דס"ל כתובת ארוסה כמי י"ל מה"ת וכן תוס' והרא"ש ורשב"א קדושין ס"ה שהק' דלפשוט מהתם הול"ל התם ר"מ היא דכתובה דאורייתא, אבל לעומת זה קשה לעיל דף יו"ד דפריך רשב"ג ארשב"ג ולשיטת הפלאה מאי פריך דלמא התם בארוסה מיירי רשב"ג לכן אמר דהוא מד"ס ולזה י"ל דבארוסה מ"ט דת"ק הרי לכ"ע ל"ל כתובה מן התורה ועוד הרי ת"ק קרא כמוהר הבתולות נקט דשיבר בתוליה ועלה קאמר רשב"ג כתובה רק מד"ק, אבל קשה ודאי הא דכתב הפלאה דוקא בנשואה ששיבר בתוליה ע"כ זה אינו רק לשיטת רש"י והרמב"ם דס"ל טעמא דקנס משום ששיבר בתוליה אבל העראה או שלא כדרכה ליכא קנס אבל לתוס' והרא"ש דס"ל יש קנס בלא שיבר בתולים נמי צ"ל דעל כל פנים בעינן שכבר בעלה והיינו נשואה כמוהר הבתולות ולא בארוס' ואם כן אפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ל"ל כתובה מה"ת לכ"ע לשיטת הפלאה ולפי דעת הר"מ ורש"י הנ"ל אפילו נכנסה לחופה ונבעלה נמי בהעראה או שלא כדרכה ל"ל כתובה מן התורה אם גירשה או נתאלמנה לשיטת הפלאה, ואם כן ק"ל מאי הקשה תוס' לעיל יו"ד ד"ה הואיל וכו' ר"מ אר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ומ"מ בבינונית דלמא בהנזקין מיירי בכתובת ארוסה או נכנסה לחופה ולא נבעלה דבה"ג כתובה דרבנן אף לר"מ, וכן לעיל ל"ט תוס' ד"ה טעמא הניחו בתימה קפסיק ותני אפילו בא עלי' שלא כדרכה ובתולה גמורה היא ויש לה כתובה מה"ת וכו' ולשיטת הפלאה לק"מ דמיירי בגירשה או מת אחר הארוסין או נכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין שנית דכתובה דרבנן לכ"ע, איברא די"ל אדרבה מזה ראי' להפלאה דהרי תוס' הניחו בתימא על הגמ' ולהפלאה א"ש ולק"מ כנ"ל אבל מיהת תוס' בשני המקומות הנ"ל ע"כ ס"ל כהפ"י, ולעיקר קושי' הפ"י מנ"ל דכתובת ארוסה לאביה נ"ל מה"ט גופא דמסיק לעיל דבושת ופגם לאביה דבידו למוסרה למ"ש לביישה ולפגמה א"כ נמי בידו ליתן לה רשות להתפתות לזנות ויהי' לו קנס דמפתה שיעור הכתובה, אמנם להר"מ סוף הל' נערה דס"ל כה"ג קדישה היא במכינה עצמה וליכא קנס אלא במפתה ל"ל הכי והדק"ל, ונ"ל להר"מ ילפינן כתובתה מכסף קדושין דאף מעשה ידיה הוי ילפי' אי לאו דאיכא פרכ' דמעלמא אתי לה כמ"ש תוס' לעיל דף מ' ד"ה דאי וכו' אבל כתובתה נמי מעלמא אתי לה ילפינן לי' שפיר מכסף קדושין כנ"ל ודוק ועדיין צ"ע בזה, ודע דתוס' והרא"ש לעיל דף יו"ד הקשו מההיא דפ' האשה דמוכח כתובה דרבנן ותי' בדוחק דה"פ מ"ט תקינו היכא דתקינו כגון באלמנה ולשיטת הפלאה הול"ל עדיפא אפי' בבתולה נמי רק בארוס' או נכנסה לחופה ולא נבעלה קאמר מיאנו תקינו וכו' אבל נשואה ממש כתובה דאורייתא ועכ"ל כפ"י ס"ל ולא כהפלאה וצ"ע, ובהדיא ראיתי בהפלאה לעיל דף יו"ד שכתב דמשעת חופה גם כן החיוב רק מדרבנן דמדאורייתא אין החיוב בא אלא בשעת ביאה כמ"ש לקמן נ"א ר"פ אעפ"י וכו' ע"ש. הנה הש"ך בחו"מ סי קט"ו סקל"ב יצא לחדש דבכתובה לא משתעבד דאיקני כמו דאינה גובה משבח וקצה"ח השיגו וק"ל מהא דר"ה הוציאה שתי כתובות אי בעי גובה ג' מאות מזמן שני וקשה כיון דאקני לא משתעבד מאוחר פסול הוא כמ"ש ב"ב קנ"ז משום טרפה שלא כדין ובהדיא כ"כ התומים סי' כ"ד דכתובה מאוחרת פסול מה"ט ואם כן אמאי גובה כלל מזמן שני ולמסקנא דאחלי' לשעבודא קמא א"ש