חידושי מהרי"א על כתובות ס

תוס' ד"ה טעמא וכו' ואין נראה לר"י וכו' דלמ"ד מעין גורם וכו' תקשה לי' מתני' ונ"ל לתרץ דמהרש"א הקשה נמי לריב"ן אכתי המ"ל מרישא כה"ג הא נתאלמנה תרי זימני מארוסין תו לא חזיא ולא המ"ל אפילו השיאה בראשונה למ"ד מזל גורם ונ"ל דק"ל על הריב"ן הרי קיי"ל אם ניסת ל"ת ועי' בריב"ש סי' רמ"א ומתני' השיאה קתני דיעבד משמע וא"כ מ"ל המ"ל השיאה שנית וצ"ל דס"ל לריב"ן כהרא"ש אם נשאת תצא למ"ד מזל גורם ואם כן ל"כ השיאה שנית ונתארמלה דהרי בע"כ יוציא ואין ממתינים שתתארמלה וא"כ מרישא דהשיאה גירשה בראשונה קתני לא מצי למידק דשפיר י"ל השיאה בדיעבד וגירשה משום דתצא אחר שנתאלמנה שני פעמים אמנם להפוסקים אם נשאת ל"ת הדק"ל דמ"מ הול"ל ב"פ נתאלמנה ומ"מ השיאה שנית בדיעבד ונ"ל אינהו ס"ל כמ"ד מעין גורם ולפי' הריב"ן איירי למ"ד מזל גורם. אמנם הרמב"ם פוסק בהדיא מזל גורם ומ"מ פוסק נמי דלא תצא, וכן מוכח ע"כ מדלא אמר ביבמות שם הך איכא בנייהו אי תצא אם ניסת, וראיתי בס' ארץ צבי על א"ה סי' ט' שכ' דהר"מ מסופק הלכה כמאן לכן פסק לחומרא וחל גורם ולא תנשא ובדיעבד לא תצא כמ"ד מעין גורם ע"ש, וז"א לענ"ד חדא דא"כ הול"ל הך א"ב כנ"ל, ועוד לפימ"ש נוב"י קמא בא"ה סי' ט' דבמפרנסת את עצמה בטוב ליכא אי' למ"ד מזל גורם אבל למ"ד מע"ג מ"מ אסור א"כ ל"ל שפסק לחומרא כמ"ד מז"ג דהאיכא נמי קולא בכה"ג, איברא דק"ל על נוב"י נמי דא"כ הול"ל בגמרא האי א"ב, ועוד התינח להרא"ש דס"ל תצא משום סכנה ממש הוא והרא"ש לטעמיה בתשו' פירש נמי מז"ג שתהי' בעוני ומיעוט פרנסה א"ש דברי נוב"י אבל להר"מ דס"ל ל"ת וליכא איסור רק על צד הניחוש והפחד ושיש ברוב השעות שינזקו בהם גופים חלשים וכמו שהעתיק נוב"י הנ"ל תשו' הרמב"ם א"כ דתליא בחולשת הגופים ובשעות ידועים ודאי אין חילוק נוב"י הנ"ל ניתן ליאמר ומזה גופא נ"ל ראיה להר"מ בפי' מז"ג ולא כהרא"ש בתשו' מדלא אמר הש"ס האי נ"מ בכה"ג דנוב"י הנ"ל, אמנם נ"ל להרא"ש לטעמי' ס"ל תצא בכה"ג דנוב"י לא תצא אבל מ"מ אסורה לכך לא קאמר הש"ס הך א"ב, וכיון דלהר"מ לטעמיה מיהת ליתא לחילוק נוב"י י"ל שפיר דלחומרא פסק מז"ג אבל קמייתא קשה דהול"ל בגמרא האי נ"מ אי תצא. ע"ד פלוגתת הפ"י והפלא"ה למ"ד כתובה דאו' אי בארוסה נמי או דוקא בנבעלה, וק"ל להפ"י כי מצריך קראי אהדדי בקדושין ד' על מ"י וכסף קדושיה משום דקדושין מעלמא אתי לה, והרי רב לטעמיה ס"ל כתובה דאו' כמ"ש הרא"ש פ"ק דף יו"ד וא"כ ל"ל לרב לטעמיה ללמוד קדושין מקרא ויצאה חנם וכו' ות"ל קדושין מכתובה דנמי מעלמא אתי לה, ונ"ל כיון דרב לטעמיה קאמר הלכה כר"ע דמתני' בארוסה וגירשה קנסה לעצמה א"כ הה"נ כתובה להפ"י הנ"ל וצריך קרא ויצאה חנם לכסף קדושין אפילו נתארסה ונתגרשה כמו שאמר ר"ע בברייתא בהדיא הכי דף ל"ח, אמנם כן תקשה על הש"ס קדושין הול"ל מה"ט נמי ליכא למילף קדושין ממ"י דקרא לאמה לא הוי מוקמינן לארוסה ונתגרשה והתו"י לקמן מ"ז בהדיא כ"כ רק להו"א ע"ש, ועוד א"כ מתני' דף מ"ג אירסה וגירשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו ע"כ כתובה דרבנן ס"ל דלמ"ד דאו' דידה הוי באירסה וגירשה כנ"ל וקשה רי"ו אדרי"ו דאמר הלכה כסתם משנה ואמר הלכה כרשב"ג במשנתינו דנותן לה ממעות קפוטקי' דכתובה דאו' וצ"ע, איברא די"ל בזה קושי' העולם בקדושין ט' דיליף רי"ו ביאה מבעולת בעל דמובעלה הו"א עד דמקדש והדר בעל ומקשים הרי כתיב ויצאה חכם וכו' דיש כסף לאדון אחר הרי דנקנית בכסף לחוד וע"כ ובעלה אביאה גרידא קאי, ונ"ל דרי"ו ל"ל דרשא זו דאין כסף לאדון זה ויליף כסף קדושין לאביה מכתובתה דרי"ו לטעמי' ס"ל כתובה דאו' כרשב"ג כי קושי' לאמת כנ"ל ורב לטעמיה דוקא צריך קרא הנ"ל משום דס"ל הלכה כר"ע דמתני' אבל רי"ו מצי ס"ל כריה"ג או כר"ע דברייתא ודוק, ועל פי הנ"ל ניחא לי הא דהוצרך רב לומר הלכה כר"א בשיטת ר"ע רבו ות"ל דהלכה כר"ע מחבירו וכמ"ש תוס' ד"ה בא וכו' דף ל"ט, אבל לפימ"ש לדברי הפ"י לר"ע דמתני' אי כתובה דאו' ע"כ מתני' דף מ"ג דלא כר"ע דלדידיה ארוסה וגירשה תו הוי כתובה לעצמה א"כ הו"א הלכה כסתם משנה לזה אמר הלכה כר"א, ולפי מ"ש א"ש נמי ר' לטעמיה דסתם כר"א בשיטת ר"ע רבו ס"ל ובעלה לביאה דל"ל קדיש והפסוק דויצאה חנם אתי לכסף דמכתובה ליכא למילף לנתארסה ונתגרשה כנ"ל ודוק, ועוד נ"ל לפי מ"ש הב"ש סי' ל"ז דמתנה ילפינן מקדושין דשל אביה היא דהא מציאה נמי הוי יליף אי לא דאיכא פרכא כמ"ש תוס' דף מ"ו ע"ש וק"ל הרי מתנה כמכר דאי לא דעביד ליה נייח נפשיה לא הוי יהיב ליה וא"כ הו"ל כמו מציאה דטרחה ביה וליכא למילפה מקדושין וצ"ל קדושין נמי משום דעבדי ליה נייח נפשי' להתקדש לו לאשה נותן לה כסף קדושין ומ"מ דאביה הוי והתינח קדושין אבל מכתובת ארוסין ליכא למילף מתנה כי קושי' דכתובה רחמנא הוא דזכי לה ולא משום ניחות' דעבדה ליה וא"כ גם קדושין ליכא למילף מכתובה מה"ט ואף אי קדושין מצינן למילף מכתובה מ"מ מתנה ודאי ליכא למילף מכתובה מה"ט כנ"ל לכן איצטרך קרא על קדושין ומיניה ילפינן תו מתנה כנ"ל ולק"מ קושייתי על הפ"י הנ"ל. הנה הפ"י והפלא"ה הקשו לדעת מנ"ל דכתובת ארוסין לאביה ואימא לדידה והפ"י תירץ למ"ד כתובה דאו' ונפק"ל מכמוהר הבתולות דכתיב בקנס דמפתה ונה קנס לאביה אף כתובתה ע"ש משמע דס"ל למ"ד כתובה דאו' ארוסה נמי י"ל כתובה מה"ת וצ"ל א"כ הא דמבעי' לן ב"מ י"ז וכתובות פ"ט אי יש כתובה לארוסה או לא היינו דוקא למ"ד כתובה דרבנן ומלתא בטעמא כ"ל לפימ"ש הפ"י לטעמיה סוף גיטין דבנשואה דוקא פליגי ב"ש וב"ה אבל בארוסה אף בזווג ראשון לכ"ע אין שנוי המשלח כלל ואף לכתחלה רשאי לגרשה עש"ה וא"כ כיון דאי כתובה דרבנן שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה י"ל דוקא אם