חידושי מהרי"א על כתובות נט

ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ותקשי א"כ דלחשביה בהדיה אינך תנאי דס"ל הכי כקושית תוס' ול"ל דהתם למסקנא דהכא דחזר גם מזה ומסיק להורישו נמי לאו ממון הוא מונתן דהרי מ"מ בשאר קנסות קאמר דממון הוא להורישו אף דפטור מקרבן מוכחש וה"ה דמיפטר בהודאתו וקשה הרי דשלב"ל הוא וצ"ל דוקא מוריש דבר שלב"ל ס"ל משום דירושה הבא מאליה שאני אבל לא מקנה דשלב"ל והתם חשיב להני תנאי דס"ל אף מקנה והיינו לאביי בב"ב קמ"ב דס"ל הכי ירושה הבא מאליה שאני ואם כן מתורץ קושית התוס' מ"ט לא מבעי' נמי לרבנן בפירוש דקנס תובע וגם קושית מהרש"א הרי אביי ידע ברייתא ומאי מבע"ל ונ"ל דלק"מ דמבע"ל רק טעמא מאי ס"ל לר"ש במתני' אין מוריש אי משום דס"ל אין מוריש דשלב"ל וכה"ג קנס אף שעמד בדין הוי דשלב"ל משום דקרא גלי וכחש דפטור מקרבן וממילא מיפטר בהודה כנ"ל לשיטת התוס' או דלמא ר"ש ס"ל מוריש דשלב"ל דירושה הבא מאליה שאני כדס"ל לאביי לטעמי' בב"ב שם ומתני' דאין מוריש מגזה"כ הוא וי"ל אף אי חייב בהודאתו וחייב קרבן נמי אין מוריש מגזה"כ או דלמא ה"ט דר"ש במתני' משום דמיפטר בהודאתו וה"ה לכל קנסות אבל לרבנן בפי' דקנס תובע לא מבעי' ליה כיון דידע ברייתא דחייב קרבן אפילו בכה"ג לדידהו כמ"ש לעיל וה"ה דחייב בהודאתו והו"ל בא לעולם ופשיטא דמוריש כדס"ל במתני'. דף מ"ג ע"ב במתני' א"ל אם משנשאת א"ל רשות בה והניח התוי"ט בצ"ע דא"ל היינו תיק ונ"ל לתרץ לשיטת התוס' ד"ה מיגבא דמבעי' ליה בטעמא דר"י אי מחלה או לא תקינו ליה כלל א"כ לר' אסי דס"ל מחלה לו כמ"ש רש"י וגם היא אינה גובה מזמן אירוסין י"ל נמי איפכא אם אמרה בפירוש דלא מחלה דאביה הוי לר"י אף בבגרה ונשאת אמנם דוקא עיקר כתובה אבל תוס' שלה הוי בבגרה ונשאה אפי' בכה"ג וא"כ י"ל ומודה ר"י דמשמע מודה לרבנן בכל גוונא לענין תוס' קאי וכמ"ש תוס' לקמן ד"ה והלכתא, ועפי"ז א"ש דברי הפ"י שתי' לקושית מהרש"א על התוס' דקושי' רבא לטעמא דרבה מהא דמודה ר"י וכו' הוא דממאי י"ל לאב תוס' אי טעמא רק משום דזכה בה בשעת ארוסין וראיתי בס' יעלת חן שאלה ט"ו כתב עליו וז"ל ובמחכ"ת דברים הללו שלא בעיון דכל מה שהוכרחו תוס' לדחוק דמיירי בתוס' היינו דלא תקשה על ר"א לקמן פ"ו דלא מצי למיפשט מברייתא זו די"כ לארוסה אבל לפי האמת י"ל רבה ור"י ס"ל י"כ לארוסה ואצ"ל ומודה ר"י בתוס' ומאי מקשה רבא כקושית מהרש"א ע"ש, ולפמ"ש דברי הפ"י נכונים דע"כ לשון ומודה דמשמע לרבנן ובכל גוונא אף באמרה בפירוש לא מחלה ועכ"ל רק אתוס' קאי לתוס' לטעמם וא"ש תי' הפ"י וא"כ מרישא הו"א דרבנן פליגי דוקא באמרה בפירוש אינה מחלה לשעבוד קמא מדלא תניא במתני' הך ומודה ר"י בבגרה וכו' וע"כ דמיירי מתני' בכה"ג דלא מודה ר"י אף בבגרה וכו' כנ"ל וה"ט דרבנן דס"ל לא תקנו כלל לאב אבל בסתמא הו"א דמחלה לשעבוד קמא אף לרבנן וגם היא אינה גובה לז"א א"ל אם משהשיאה אפילו סתם אין לאביה דוקא רשות בה אבל היא גביא דלא מחלה כלל. ועוד נ"ל דק"ל לאביי דס"ל למפרע גובה אמאי לא נימא באמת משעת אירוסין זכה בהן אב גם לרבנן וגם לר"י וצ"ל דוקא בע"ח דשעבודא דאו' משא"כ כתובה דרבנן ואף דאביי לטעמיה ס"ל של"ד ומ"מ ס"ל למפרע גובה ועי' פ"י פסחים ל"א שם מזה נ"ל מ"מ שעבוד הגוף דאו' הוא דפריעת בע"ח מצוה ועבד לוה וכו' אבל כתובה הרי לא הלוית לו כלום וכמ"ש הש"ך כן בכללי מיגו אות ט"ו דמה"ט לא אמרינן מיגו להוציא אף במקום שטר כתובה, אמנם כן זהו בעיקר כתובה אבל תוס' כתובה דמתנה יהיב לה י"ל למפרע גובה א"כ כ"ל הא קמ"ל אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה אפילו תוס' נמי ולא אמרינן כיון דברשותו נכתבה למפרע גובה, וכן לרבא ק"ל איפכא מ"ט דר"י כיון דרבא לטעמיה ש"ד ס"ל ומ"מ ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מכ"ש כתובה דרבנן ואמאי ס"ל משעת ארוסין זכה בהן, איברא די"ל כתובתה של אב דאמר ר"י ר"ל באמת אם מכרה והקדישה קודם לא מהני, אמנם באמת ז"א דהרי טעמא דרבא משום דמצי מסלק ליה בזוזי וזהו בבע"ח דוקא אבל כתובה מטלטלי לא משתעבדי ולא מצי מסלק לה בזוזי גם רבא מודה למפרע גובה וזהו בעיקר כתובה אבל בתוס' דזוזי הוא לרבא דמכאן ולהבא גובה מודה ר"י וא"כ הו"א דת"ק אתוס' קאי ור"י אעיקר ול"פ לז"א א"ל משהשיא' אין לאביה רשות בה כלל, שוב ראיתי בריב"ש סי' רמ"ד שכתב בהדיא דגם כתובה כפי דין הגמרא שהיא כבעלת חוב ובע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכל הנכסים קודם גבית כתובתה נקראים נכסי המת וכו' עכ"ל ולענ"ד הדבר תמוה חדא דהרי לא שייך טעמא דרבא כנ"ל אמנם לזה י"ל דוקא בבע"ח שהחוב ברור צריך לטעמא דרבא משא"כ בכתובה שאין החוב ברור כמ"ש תוס' ב"ב דף ה':

בלא טעמא דרבא נמי י"ל מכאן ולהבא גובה כנ"ל ואפשר דאביי נמי מודה בכתובה מה"ט שאין החוב ברור כנ"ל אבל הא ק"ל הרי לרבא זבין מלוה ואקדיש מלוה לאו כלום הוא ואילו באשה שמכרה שדה המיוחד לכתובתה או הקדישה מהני וצל"ע בזה, ודע דק"ל לשיטת תוס' דמבע"ל בטעמא דר"י אי מחלה או לא תקינו כלל לאב כשנכתבו ברשותה א"כ מ"ש דפריך הש"ס ולטעמך ר"ל לר"א תקשה נמי תגבה ה' מאות ועדיפא הול"ל ולטעמך לר"א תקשי נמי קושי' זו גופא כמו לר"ה דע"כ לא קאמר ר"א מחלה לשעבודא קמא היכא דלא כתב לה בארוסין אבל בשני כתובות גם לר"א ל"ל מחלה דהא במקום שטר מחילה צריכה קנין אמנם ע"כ ז"א דא"כ גם למסקנא תקשה הכי דהא מסיק לכ"ע התם ה"ט דמחלה ועכ"ל דאנן סהדי דמחלה, וגם הרי לפרש"י נמי תק' כנ"ל ועכ"ל כנ"ל אבל הא ק' לפי' התוס' הרי טעמא דר' אסי דמחלה רק משום שלא נכתבה ברשותו דאב דה"ק ר"י אבל התם שתי כתובות דנכתבה ברשות אב לא מחלה וס"ל לר"א נמי כר"ה והול"ל ולטעמך גם לר"א תקשה הא קושי' גופא כמו לר"ה.