חידושי מהרי"א על כתובות נח

ורבנן אי עדים מחייבים קרבן חטאת ומסיק שם דבאשם נמי פליגי אבל תוס' הוכיחו שם דסוגי' דב"ק ס"ל באשם גם ר"מ מודה דכתיב והתודו ע"ש, והקשה באס"ז שם לסוגי' דב"מ דבאשם נמי ס"ל לר"מ אפילו עדים מחייבים קרבן והתודו ל"ל ותי' וז"ל וי"ל דאיצטרך לחייבו על פיו אעפ"י שכבר נשבע להפטר ואעפ"י שיש עדים שאומרים שהוא פטור אפ"ה מביא אשם וחומש וכ"ש קרן עכ"ל ע"ש, וא"כ הדק"ל דמהתם הא נמי שמעינן דפיו אינו בהכחשה ודוחק לומר דרש"י לרבנן דר"מ דוקא קאי אם לא נאמר דמהתם ליכא למילף דחידוש הוא דלא אשכחן לאו דמייתי עליה קרבן וכאן מייתי בשבועות הפקדון כמ"ש בשבועות כ"ו לענין שבועות ביטוי בה"ג אמנם כן הא גופא קשה מנ"ל הא דפיו אינו בהכחשה אם חוזר מהודאתו כיון דילפינן ליה מכי הוא זה ואילו באו עדים ואומרים לא הד"מ ואיהו מודה במקצת מנ"ל באמת דבעינן שבועה אף אי לאו משיב אבידה הוא כגון דליכא עדים קמן בשעה שהודה מנ"ל דבעינן שבועה מה"ת אף אם נשאר בהודאתו ומכ"ש אם חוזר בו וצ"ע. מיהת נשמע דסוגיות דב"ק ודב"מ פליגי אי ר"מ באשם נמי פליג וס"ל עדים מחייבין קרבן או דמודה באשם דהתודו כתיב ואם כן ממ"נ א"ש מתני' הכא אי באשם ר"מ מודה א"כ בעכ"ח בהודה מיירי קרבן שבועת הפקדון וא"ש גירסא שלפנינו ופירש"י דבעדים ליכא קרבן לכ"ע ורי"ו דאמר כופר בממון שי"ע עדים חייב ר"ל נמי אם הודה בו ולאפוקי מרבה, ואי באשם נמי פליג ר"מ מלבד די"ל מתני' רבנן היא י"ל נמי דקשה קושית אס"ז הנ"ל ל"ל והתודו לר"מ וצ"ל דאפילו נגד עדים נמי כנ"ל ואם כן מתני' נמי נקט רבותא זו ואח"כ הודה אף שעדים מכחישים הודאתו חייב ואתיא אף כר"מ ולק"מ גם כן קושית מהרש"א אמנם כה"ג נ"ל לא פליגי רבנן דהא ר"ש פליג לעיל ס"פ אלו נערות דא"מ בו"פ על פי עצמו דלא כל כמיניה לפגום וכו' וכה"ג דאיכא עדים ודאי גם רבנן מודו דלא כל כמיניה לפגום ואם כן בו"פ נמי א"מ עפ"י עצמו מה"ט ואמאי מחייבי רבנן משום דמשלם בו"פ על פי עצמו ודוק וצ"ע ועיין בתוי"ט שבועות ר"פ הפקדון מ"ש ע"ז ובתוס' חדשים שם צ"ע דבריו. תוס' ד"ה מאי לאו וכו' בשלמא לרי"ו וכו' וק"ל הרי לרי"ו נמי תקשה דהא מדרבנן לא קני רק משיכה ותו ממילא לא הוי יחוד כלי מה"ת דהפקר ב"ד הפקר לשיטת הסוברים כן בב"י א"ה סי' כ"ח ע"ש ונ"ל הרי הקושי' הוא לר"ל דל"ל קרא וכחש וכו' ולרי"ו דמשיכה רק דרבנן ל"ל דקרא לסמוך א"ע דרבנן ומה"ת הרי שייך יחוד כלי אמנם לפמ"ש תוס' ד"ה לא בשלא וכו' דקרא אסמכתא הוא וה"נ אי מיירי ברייתא בעמד בדין דמ"ש השתא לס"ד וכן משמע לשון התוס' ד"ה לא הנ"ל אבל לקמן וכו' כי היכי דוכחש הוי דרשא גמורה וכו' משמע אבל עדיין השתא אסמכתא הוא אף אי מיירי בעמד בדין א"כ הדק"ל לרי"ו מני תקשה ונ"ל לרמ"א בסי' קצ"ח בח"מ דס"ל מהני תנאי לרי"ו דלקני מעות א"ש די"ל לרי"ו שהתנו ביחוד כלי שיקנה מעות אבל להש"ך שם קשה ונ"ל אונס ומפתה לא שכיח ובלא שכיח מודה רי"ו דמעות קונות כמ"ש בב"מ שם ובח"מ. תוס' ד"ה דאתין וכו' תימה וכי לא ידע רבה מתני' וכו' ונ"ל דהוא מפרש מתני' כגון שעמד בדין כבר וכפר ונשבע ואח"כ מת האב וחזר והודה ובכה"ג דוקא ס"ל לר"ש אין אדם מוריש וכו' כיון דע"כ אנן פסקי' ליה דפטור מקרבן מוכחש ל"ל דמורישו לבניו דהו"ל תרתי דסתרן בהדדי ורבנן לטעמם דס"ל חייב קרבן שבועה שפיר מורישו דהו"ל ממון אבל אם אין באים בבת אחת ס"ל לר"ש ממון הוי להורישו לבניו ואדרבה הוכיח רבה לפרש מתניתן הכי מדאמר ר"ש הרי הן של עצמה ואף בו"פ משמע שהן ממון גמור וכמ"ש תוס' דהרי הן לשון רבים עיין תוס' דף ל"ט לעיל ע"ב אבל אי מיירי מתני' כה"ג א"ש כיון דפטרינן ליה מקרבן משום דקנס תבע תו ל"ל מוריש לבניו כלל לא קנס ולא בו"פ דהו"ל תרתי דסתרן, אבל מ"מ אקשי ליה אביי דבס' דברי ר"ש הקשה וז"ל כפי מה שמותיב אביי ממתני' להוכיח דר"ש סבר אפילו עמד בדין אינו יורש אם כן למה קתני הכא פלוגתא דר"ש ורבנן דוקא בקנס דנערה לפלגי בכל קנסות אי אדם מוריש לאחר שעמד בדין כמו שפליגי נמי לענין קרבן שבועה בכל קנסות וצ"ע לדעתי עכ"ל ע"ש ולכאורה ק"ל לתי' ר"י רחמנא גלי מונתן וכו' א"כ נילף מיניה לר"ש ומנ"ל דלא ילפי' מיניה ונ"ל רבה ור"י הוכיחו מהא גופא מדתני הכא דוקא פלוגתא זו כי קושי' הנ"ל ע"כ דוקא הכא פליג ר"ש אבל הא גופא קשה מ"ט באמת לא ילפינן מיניה ונ"ל משום דאיכא פרכא דכאן גלי קרא דכמו קנס אינו מוריש אף בו"פ כמ"ש תוס' במתני' ר"פ דהוקשו למי שזה ניתן זה ניתן א"כ אפילו ממון אינו מוריש וע"כ גזה"כ הוא וחידוש ולא ילפי' מיני' והתינח למסקנא דילפי' מקרא ונתן אבל לאביי דבאמת יליף מיניה תקשה מ"מ תניא פלוגתא הכא דוקא, וכן לרבה בס"ד לפי מ"ש דמוקי למתני' בכה"ג דאיכא תרי פסקי דסתרן לר"ש כנ"ל תקשי נמי כן מ"ש דתני פלוגתא בקנס דנערה הו"ל למתני בכה"ג בכל קנסות כי קושית דברי ר"ש הנ"ל וא"כ נ"ל דלק"מ קושית דברי ר"ש על אביי דהיא היא גופא קושי' אביי דידע אביי ודאי דרבה רביה ידע מתניתן רק דמוקי לה בכה"ג הנ"ל דהו"ל תרתי דסתרן ולכן תו הקשה לו ע"ז שפיר ממתני' רש"א וכו' ה"ה של עצמה וכו' ור"ל ומ"ש א"כ דתני פלוגתא בקנס דנערה כנ"ל ול"ל נמי דדוקא הכא בקנס דנערה אינו מוריש דתקשה נילף מיניה דאי לא גלי קרא רק מסברא ל"ל פרכא הנ"ל מבו"פ דהא גופא מנ"ל כמובן ולכן קשי' בה ובמסקנא א"ש כנ"ל ולק"מ ודוק. ודע דק"ל כי חזר רבה ואמר מודינא לענין קרבן דפטור מוכחש ולשיטת התוס' ה"ה דמיפטר בהודאתו אף שעמד בדין רק ממון הוי להורישו לבניו ותמוה כיון דאילו מודה מיפטר תו הו"ל דשלב"ל ואיך מורישו לבניו וצ"ל דר"ש