חידושי מהרי"א על כתובות נז

מדאיצטרך קרא כמ"ש תוס' ד"ה לא וכו' לכן מבעי' לי' לר"ש מאי דכיון דברייתא מוכח לר"ש פטור הול"ל לרבנן נמי פטור בפי' דקנס תבע וברייתא מוכח דחייב ורבה תי' לו מודינא וכו' דרחמנא פטרי' מוכחש ר"ל וגזרת הכתוב הוי לר"ש איפכא לפטור כמו לרבנן לחיוב ודוק, אבל קשה א"כ למה להו לרבנן לומר אף על פי שא"מ קנס משלם בושת ופגם הרי בפי' דקנס לבד תובע נמי ריבה קרא ז"א דבעמד בדין דוקא ריבה קרא ומתני' בלא עמד בדין מיירי כמובן. ע"ד קושי' רש"א על רש"י שפי' לרבנן רק בושת ופגם תבע ובגמ' שבועות אי' אף בושת ופגם ועמ"ש לעיל, ונ"ל דהנה הפ"י והפלאה ס"ל בכונת התוס' ד"ה ר"ש דקנס הוי דבר שבא בא לעולם משום דאלו מודה מיפטר וראיתי בספר דברי ר"ש השיג עליהם וכ' דה"ט דהחיוב קנס עדיין אינו מתחיל אז כשנעשה המעשה שעליו חייב הקנס אלא משעת העמדה בדין ואילך ע"ש, ולענ"ד הא א"ש לרבא דס"ל גבי ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה על שעבוד נכסים ה"נ י"ל בקנס על שעבוד הגוף אבל לאביי דס"ל בשעבוד נכסים גם ב"ח למפרע גובע ה"נ הוי לי למימר בקנס על שעבוד הגוף מיהת דמחויב מיד משעה שנעשה המעשה שעליו חייב הקנס ועכ"ל לומר כיון דאילו מודה מיפטר קודם שעמד בדין ל"כ בי' דמשועבד למפרע משעה שנעשה המעשה והו"ל שפיר דבר שלא בא לעולם ובזה נ"ל לתרץ קושי' תוס' ד"ה ר"ש וכו' שהקשה הרי הו"ל דבר שלב"ל ואם כן ת"ל דליכא יחוד כלי, ונ"ל לאביי לק"מ דהיא היא גופא טעמא דר"ש באמת רק דלא מצי אמר ה"ט דליכא יחוד כלי די"ל כתי' תוס' יחדו על הספק ולא הוי דבר שלא בא לעולם דלמפרע הוא גובה והו"ל ממש כמו כלי זה יהיה שלך אם ירדו גשמים היום שכתבו תוס' לז"א ר"ש שא"מ קנס עפ"י עצמו וממילא ליכא למימר בקנס למפרע גובה והו"ל דבר שלא בא לעולם וליכא יחוד כלי והרמ"א בחו"מ סי' ר"ט כתב דמקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם קנה הכל מיגו וכו' ועיין בסמ"ע ססי' ר"ג דג' דיעות במרדכי תליא בפלוגתא דג' אמוראי בקני את וחמור, וא"כ י"ל דרבנן הכי קאמרי לר"ש הרי משלם בושת ופגם על פי עצמו וע"ז שייך שפיר יחוד כלי על הספק דלמפרע הוא גובה וממילא גם על הקנס הו"ל יחוד כלי דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ומה"ט אמרו בשבועות ס"פ הפקדון אף בו"פ וקנס נמי והיינו למ"ד בב"ב קמ"ג קנה כולו קני את וחמור אבל לדידן דקיי"ל קנה מחצה כר"נ ע"כ פירש רש"י דרק משום בושת ופגם לחוד מחייבי רבנן וזה נ"ל פי' בתו"י שתי' דרבנן סברי ע"כ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ור"ש לדבריהם דרבנן קאמר, ותמוה דרבנן הרי סברי בושת ופגם קתבע והו"ל דבר שבא לעולם וכן הקשה בספר דברי ר"ש ולפמ"ש ה"פ דגם על הקנס מחייבי משום מיגו וכו' וכמ"ד קנה הכל, אמנם ז"א דא"כ לא מקשה תו תו"י דהו"ל למחשבי' לרבנן בהדי אינך תנאי, לכן נ"ל פשוט תו"י ס"ל בו"פ נמי הוי לי' דבר שלא בא לעולם משום דקי"ל כרבא ב"ח נמי מכאן ולהבא גובה כמובן ואין לומר אם כן מאי הק' תו תו"י דהו"ל למחשב ג"כ רבנן בהדי הני תנאי דס"ל אדם מקנה וכו' ולפימ"ש לרבא דוקא צ"ל דרבנן ס"ל הכי אבל לאביי דס"ל למפרע גובה הו"ל בושת ופגם דשב"ל כנ"ל ולא חשיב שם רק תנאים דס"ל הכי לכ"ע ונ"ל דרמב"ן פי' כ"ש שם כתב דאביי רק בקרקע פליג אבל מטלטלין מודה דמכאן ולהבא גובה ואם כן הכא יחד כלי מטלטלין קאמר ולכ"ע הו"ל א"כ בושת ופגם דבר שלא בא לעולם וא"ש תו קושייתם ודוק. רש"י בד"ה חייב וכו' פי' אם הודה אח"כ וקשה. הול"ל באו עדים אח"כ דהוי רבותא לאפוקי מרבה דס"ל כופר בממון שי"ע עדים פטור ומהרש"א ר"פ הפקדון עמד ע"ד רש"י שם בריש מתני' שפי' נמי כן ותי' שכ"כ לפי הס"ד שם אליבי' דרבה אבל הכא דלא מייתי לדרבה כלל ועלה בתיובתא במקומו ק' על רש"י דהול"ל רבותא טפי וגם השתא דפי' הודה צ"ל חייב רק קרן בושת ופגם ולא קנס וחייב סתם קתני אפילו קנס משמע והול"ל שבאו עדים, ועוד קשה לפי הגי' שלפנינו כאן במתני' אי' בהדי' ואח"כ הודה [ומדברי רש"י מוכח דלא הי' גרס במתני' כן וגם בשבועות במקומו שם ליתא במתני' רק הכא] וקשה לרי"ו כיון דאפילו עדים נמי הול"ל רבותא טפי ונ"ל דלקמן דף ע"ב מביא הר"ן דעת הראב"ד דס"ל במשים עצמו רשע לא אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אף לענין הממון שיש בו והר"ן משיג עלי' ע"ש, ונ"ל ברור דהראב"ד ס"ל כרש"י בקדושין ס"ה דילפינן הא דהודאת בע"ד וכו' מכי הוא זה ע"ש ואם כן התם אינו משים עצמו רשע דאי מאע"ר אין מניחין אותו לשבע על הודאה במקצת כמובן אם כן במקום שמשים אע"ר ליכא קרא על זה, אמנם הר"ן וסייעתי' נ"ל דס"ל הודאת בע"ד ילפינן דמהני מקרבן שבועת הפקדון דכתיב והתוודו וכו' והי' כי יחטא ואשם וכו' משלם קרן וחומש ואשם הרי דחייב ממון בהודאתו אף במקום שמע"ר שנשבע לשקר, אמנם כן ק"ל טובא על רש"י למה לו למילף מכי הוא זה הרי בהדיא כתיב גבי שבועת הפקדון וק"ו נמי הוא התם אפילו שמע"ר מהני הודאתו ק"ו באין מע"ר, ועוד ק"ו התם הרי אפילו אין תובעו כלל נמי מהני הודאתו כדאיתא בשבועות ל"א וכחש בעמיתו כל דהו וכ"פ הר"מ פ"ז משבועות ק"ו היכא דתובעו דאיכא נמי טענת ברי של תובע. ונ"ל מהתם י"ל דוקא באין עדים מכחישים אותו אבל אם הודה שנשבע לשקר ועדים מעידים לא זזה ידים וכו' ונשבע אמת ודאי אין מניחין אותו להביא קרבן חולין לעזרה לפי דברי העדים ונ"ל נמי ה"ה קרן וחומש אין משלם ובאמת קיי"ל הודאת בעל דין יותר מעדים מהני כמ"ש ריש ב"מ מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה ע"ש נמק"י ורש"י לכן יליף רש"י מכי הוא זה ושמעינן אפילו עדים מכחישין אותו ואומרים להד"מ כיון שהוא מודה במקצת ופוסל העדים חייב שבועה הרי דמהני הודאתו כה"ג נמי, אמנם בריש ב"מ מייתי פלוגתא דר"מ