חידושי מהרי"א על כתובות נו

הת"ק מודה דחייש לביעתות' כיון שאינו נפסד בהודאתו אם כן לר"ש לעיל ס"פ אלו נערות דס"ל אף בו"פ א"מ על פי עצמו לכ"ע חייש לביעתות' כה"ג ואם כן תוס' הרי מסקו לעיל דתרי תנאי אליביה דר"ש וכונת רש"י הוא דחייב בהודאה היינו להך ר"ש דלעיל וגירסת הספרים איש להך ר"ש דמתניתן דשבועות מבע"ל אף להודאה ואם כן לאביי מתניתן לא קשה דמתני' דהכא ר"ש דמתניתן דשבועות הוא אבל רבה דמשני אף להאי ר"ש ממון הוא להורישו אקשי ליה שפיר. וממילא מתורץ קושית תוס' מ"ט לא מבע"ל גם לרבנן בפירוש בהדיא דקנס תובע ולק"מ דלר"ש דמתניתן דשבועות גם הא אבעי' ליה לענין הודאה כגירסת הספרים והיינו אי ס"ל כבריה ראב"ש דחייש כמירתת או כת"ק דידיה אבל לרבנן דר"ש ודאי כרבנן דראב"ש ס"ל דקיי"ל התם כן כמ"ש היש"ש הנ"ל ומל"מ הלכות גניבה ושעה"מ הנ"ל שם דפטרי אפילו ראה עדים ממשמשים ובאים ה"נ פשיטא דפטרי בהודאה כיון דמשלם בו"פ על פי עצמו אף שפי' בהדיא דקנס לחוד תובע כמובן וממילא נמי פשיטא דליכא קרבן כיון דהוי כפירת דברים ואם כן הוי כפירת ממון משום דמ"מ משלם בו"פ והרי לענין שבועת הפקדון ל"צ תביעה כלל כמ"ש שבועות כ"א מ"מ הוי מבע"ל רק לענין קרבן אבל בהודאה ליכא למבעי' לרבנן משא"כ לר"ש בהא נמי מבעי' ליה לכן נקט טפי ר"ש. ולענין קושי' ג' דתוס' דל"ל לאוקמי לדרבה בשאר קנסות הוי לי' למימר באונס נמי ולענין הודאה נ"ל דלשון רש"י ד"ה וכי אמר רבה וכו' בשאר קנסות ולא מיפטר תו בהודאה עכ"ל משמע בהדיא דבאונס ומפתה דגלי קרא ונתן דלא הוי ממון ומיפטר בהודאה נמי הרי בהדיא דהשתא גם רש"י מודה ומכח קושי' תוס' גופי' מדלא משני אף באונס ולענין הודאה וממילא מתרצא קושי' התלמידים שהביא מור"ם א"ש על קושי' הש"ס וכחש ונתן מבעי' לי' ומקשים לשיטת רש"י דהודאה פשיטא לי' דחייב אם כן הוי כפירת ממון וה"א חייב ק"ש וצריך קרא וכחש אף דכתיב ונתן דא"י להורישו ע"ש, ולק"מ דגם רש"י מודה השתא מדהוצרך לאוקמה לדרבה דוקא בשאר קנסות וזהו לשנא דאי הכי דמקשה הש"ס ור"ל דאוקמה דוקא בשאר קנסות עכ"ל דמיפטר בהודאה אם כן וכחש ונתן מבעי' לי' וזהו כונת רש"י בקושי' ת"ל ונתן מבעי' לי' וז"ל מאי ארי' וכו' מוכחש כי היכי דיליף שאר קנסות כלומר מדלא דמי לתש"י למהוי עיקר תחילתו ממון ת"ל דהשתא נמי לאו ממונא הוא והיינו כמ"ש דעל שאר קנסות צ"ל שעיקרן קנס אבל אונס ומפתה שהן קנס דוקא דפטור נמי בהודאתו ואף דהשתא נמי אסיק כבר דברייתא ר"ל שעיקרן קנס לפי מה שכתב רש"י א"כ מאי פריך תו לקמן בתר הכי מאי שהן קנס וכו' נ"ל אדרבה השתא ס"ל שהן קנס דמוקים ברייתא בדוקא הוא וקאי על אונס ומפתה ולשון שהן משום דאינך נמי מיהת עיקרו קנס כמובן ועל זה פריך א"כ דנקט שהן קנס משום אונס הול"ל נמי ונתן וכי משני דקרא וכחש אתי לבגרה ומתה וכה"ג הרי לא מפטר בהודאה פריך שפיר א"ה דייקא מאי שהן קנס ממון הוא ועי' תוס' ד"ה כי איצטרך וכו', ולענ"ד נראה ראי' לרש"י דז"ל תו"י תשלומי כפל תשלומי ד' וה' ר"ש לא פליג אהא דלא שבק אינש מידי דכי מודה בי' מחייב ותבע מידי דכי מודה מיפטר דהכא הכל קייץ עכ"ל וק"ל א"כ גם לרבנן למה להו לאתוי' גם זה מקרא ומעלה מעל וכן כי אמר יכילנא לשנוי לך כולה ר"ש קשה ל"ל למנקט כפל ד' וה' לאתויי מקרא ת"ל דהרי ודאי קרן קתבע וחייב בלא קרא נמי, וגם תקשה טפי כי אמר כולה ר"ש היא וסיפא בשלא עמד בדין מכל מקום בכפל ד' וה' הרי קרן קתבע ובלא עמד בדין נמי אמאי פטור, מיהו לזה נ"ל אדרבה להכי שבק ר"ש בסיפא הני ונקט רק אונס ומפתה ועבד משום דבכפל וד' וה' אפי' לא עמד בדין חייב אבל קמייתא קשה בין אי ר"ס היא רישא בין אי רבנן מ"מ למה תני כלל לכפל ד' וה' לאתויינהו מקרא ומזה הוכיח רשיי דבהודאה פשיטא דחייב ול"ל לא שבק וכו' ושפיר קנס קתבע וצריך קרא לרבויינהו ופליג ר"ש גם בהני ותו"י לטעמם דפליגי על רש"י אזלי, וא"כ עדיפא כ"ל ג' קושי' תוס' על רש"י, דמעיקרא דלא אסיק אביי לומר דברייתא כולה ר"ש היא וכדמק' בהדיא מדרישא בשעמד וכו' ועי' רש"י אם כן לק"מ מ"ש דר"ש לא נקט הני גווני דרבנן ורבנן לא נקטו כל גווני דר"ש די"ל אטו כי רוכלא לחשב וליזל נקטי כל א' מהם מקצת מידי דקנס וה"ה לאינך וממילא מוכח מדפליג ר"ש נמי על כפל וד' וה' כרש"י דחייב בהודאה פשיטא לי' כנ"ל אבל כי אמר לי' רבה יכילנא לשנוי' לך כולה ר"ש וכיון דחד תנא הוא ודאי ק' טובא מ"ש דשבק בסיפא להני גווני דרישא כפל ד' וה' נמי ונקט עבד מאי דברישא לא נקטי', ועכ"ל משום דבהני בלא עמד בדין נמי חייב משום דודאי קרן תבע דלא שבק וכו' כתו"י הנ"ל ומוכח כתוס' בעמד בדין נמי מיפטר בהודאה והא דנקטה ברישא מקרא דחייב דהו"א דמיפטר בהודאתו ל"ל צ"ל אגב גררא דאינך נקטי' כמובן ודוק. עוד נ"ל קושי' תוס' הא דלא מבעי' נמי לרבנן דמהרש"א תמה כיון דידע אביי ברייתא מאי קמבעי' לי' ונ"ל חדא מתורץ באידך דק"ל כיון דרבנן בלא עמד בדין נמי מחייבי משום דבושת ופגם קתבע אם כן ל"ל קרא דתמעול מעל ריבה אף דקרא צריך לכל אינך דתני מכל מקום אונס ומפתה לא הוי לי' למתני כלל ומכ"ש לתו"י הנ"ל תקשה נמי הכי על כפל ד' וה' וכנ"ל וצ"ל דקרא אתי אם פי' בהדיא דקנס קתבע דומיא דמש"ר דליכא רק קנסא לחוד ואם כן מוכח ממילא דלרבנן אפילו פי' בהדיא דקנס תובע נמי חייב מגזרת הכתוב וצ"ל הא דאמרו לי' לר"ש משלם בו"פ על פי עצמו חדא ועוד קאמרי כמובן ואם כן לרבנן לא מבעי' לי' כלל כיון דידע ברייתא ומוכח ע"כ דרבנן מ"מ מחייבי מגזה"כ וא"כ מסברא הול"ל לר"ש נמי בעמד בדין חייב כמו לרבנן אם פי' דקנס תובע וברייתא מוכח דפטור לר"ש והא לא אסיק אביי דהא דר"ש נמי גזה"כ הוא דהרי לא רצה להוכיח דע"כ מיירי בעמד בדין