חידושי מהרי"א על כתובות נה

דקרא משום דחמשים כסף מכל מילי והכל קנס הוא וצריך קראי הנ"ל וכמובן כנ"ל ליישב להרא"ה לטעמיה ועמ"ש לקמן בסמוך מזה בס"ד. תוס' ד"ה או דלמא וכו' הקשה לשיטת רש"י ג' קושיות חדא דאין למחוק גירסת הספרים, ועוד תקשה אביי לנפשיה ממתני' דאין מוריש וכו' לר"ש דהא לחייב בהודאתו ולהורישו שוים הם מסברא דמ"ש ועיין מהרש"א, ועוד למה לו לתרץ רבה בשאר קנסות קאמר ות"ל באונס ומפתה כמי ולחייב בהודאתו, ונ"ל לתרץ תוס' לטעמם הקשו שפיר ורש"י לטעמיה לק"מ דהנה ז"ל רש"י ד"ה אלא פשיט' בשעמד בדין והא דקתני יצאו אלו שהן קנס לקמן מפרש לה שעיקרן קנס עכ"ל, וז"ל מהר"ם א"ש בחי' כתובות שלו ע"ד רש"י הללו ולעיל בקושיית אביי שקאמר מאי לאו כשעמד בדין לא פירש כלל מה דפריך לקמן ולפי הנראה ששם היה מקומו יותר לפרש לקמן מפרש בדברי ר"ש ולמה נטר רש"י עד כאן לפרש בדברי רבנן וצ"ע רב ליישב דבר זה עכ"ל, ונ"ל ליישב דהנה זה פשוט ומבואר הוא דרש"י לטעמיה דוקא פירוש קושית הגמר' אדהכא בעמד בדין גריד' נמי כיון דפשיט' דחייב בהודאתו איך קרי ליה קנס אבל לתוס' כי פשיט דעמד בדין פטור מקרבן ה"ה דפטור בהודאתו לק"מ קושי' זו על לשון הבריית' אלא לקמן כי מוקי לבריית' בעמדה בדין ובגרה ומתה, והנה תוס' ד"ה לא בשלא הקשו ל"ל קרא בלא עמד בדין ותי' הראיה דהו"א כרבנן דבו"פ תבע קמ"ל קרא דקנס תבע וקאי וכו' א"כ קרא רק אקנס דאונס ומפתה כנ"ל, וצ"ל דעבד נקט בריית' אגב אבל לא דצריך קרא. א"נ כמ"ש לעיל דהו"א עבד הו"ל תפוס בעצמו כעדים קודם הודאה כצ"ל לתי' הרא"ה, אבל ק"ל טובא אם כן גם למסקנ' דמוכיח אביי מבריית' דעמד בדין מיירי עדיין מנ"ל לר"ש הא מקרא דלמא קרא אתי בלא עמד בדין לאשמעינן דקנס תבע ולא בו"פ אבל עמד בדין לא וצע"ג, אמנם לשיטת רש"י ניחא דאי אתי קרא על לא עמד בדין מ"ש דשמעינן קרא קנס תבע לענין דפטור מקרבן שבועה הו"ל לאשמעי' קרא כן גבי ירשיעון וכו' דפטור מודה בקנס אפילו באונס ומפתה דקנס קתבע אע"כ קרא לעמד בדין אתי דפטור מקרבן אבל בהודאה באמת חייב ואם כן מעיקר' כי אמר אביי מנאי לאו כשעמד בדין בלא הכרחי קאמר רק מאי לאו אם כן אף דמסבר' י"ל בהודאה חייב אבל אי קשה מלשון בריית' דנקט שהן קנס אמרינן תדע מכח קושי' דכמו שפטור מקרבן כך פטור בהודאתו ולא מצי רש"י לפרש לעיל קושי' זו ופרוקה משא"כ במסקנא דמוכרח בעמד בדין מיירי וגם מוכח דקרא י"ל קמ"ל אף בלא עמד בדין דקנס תבע משום קושי' תוס' וקשה למסקנ' מנ"ל לר"ש דאתי קרא לעמד בדין ועכ"ח צ"ל כשיטת רש"י דבהודאה פשיטא ליה לר"ש דחייב כנ"ל הקשה רש"י שפיר ותירץ כנ"ל אמנם תוס' לטעמם שתירצו קרא אסמכתא הוא ול"ל תירוץ הרא"ה אין מוכח כרש"י איברא עדיין צל"ע על שיטת הרא"ה שתי' כנ"ל ומ"מ ס"ל כשיטת התוס' וקשה לדידיה מנ"ל לר"ש הא וכנ"ל וצ"ל שסמך הרא"ה על תירוץ אחר שתירץ עוד לקושית תוס' הנ"ל ע"ש ועמ"ש לעיל להקשות על הרא"ה ואם כן א"צ למחוק גירסת הספרים דדוקא כי מייתי אביי ברייתא דר"ש יליף מקרא דפטור עמד בדין מקרבן מוכח ע"כ דפשיטא ליה דחייב בהודאתו ולק"מ תקשה לנפשיה ממתני' דאין מוריש דודאי מסברא אמרינן שוים הם להוריש ולחייב בהודאתו אבל אי קשה לזה מתניתן אמרינן תדע מכח קושי' דע"כ אין שוים אבל לרבה דא"ל בהדיא ממון הוי גם כן להורישו מקשה שפיר ממתני' אבל מעיקרא מקמיה דמייתי אביי מבריית' ואין מוכרח דממון הוא לחיוב הודאה נקטי' כאידך קושית תוס' כיון דמסברא שוים הם להורישו ותקשה לנפשיה ממתניתן דע"כ אינו ודאי ממון לחיוב הודאה וא"ש גירסת הספרים דגם הא מספקא ליה ואם כן לא מצי לשנויא דרבה לחיוב הודאה קאמר דאם כן הול"ל רק קנסא הוא לפטור מקרבן וממילא ידעינן נמי דעכ"ח לחיוב הודאה ממון כנ"ל אבל אי להוריש קאמר דע"ז ליכא קרא דקנס אין מוריש לא מוכח הא מהא א"ש דהוצרך לומר לו בהדיא ופריך שפיר וצ"ל בשאר קנסות, אבל תוס' לטעמם שתירצו דקרא אסמכת' הוא ולא כתירוץ הרא"ה הק' שפיר ורש"י לטעמיה לק"מ. ועוד נ"ל דהנה הראב"ד פסק בקנס דאי תפס לא מפקינן מיניה בזה"ז אם הודה אח"כ מפקינן מיניה ולא אמרינן דתפיסה הוי כעדים מקמי הודאה והר"ן פרק מרובה הקשה עלי' דכה"ג מחמת ביעתותא של זה שתפס הודה ולא הוי הודאה אלא בהודה מחמת עצמו כדס"ל לראב"ש גבי ראה עדים ממשמשים ובאים והקדים והודה חייב מה"ט ע"ש, וראיתי ביש"ש פ"ק דב"ק סי' מ"ד הניח בתימה גדולה דהרי לא קיי"ל כראב"ש אלא כת"ק דאפילו בראה עדים באים וכו' פטור ולא חיישינן לביעתותא ע"ש והשעה"מ בהלכות עבדים פ"ה דין י"ז יישבו על נכון ע"ש ואם כן נ"ל דעת רש"י בהא תליא כיון שזה התובע אומר העמדתיך בדין וגם נתחייבת לי ממון על פי עדים וצ"ל שהלכו העדים והב"ד למדה"י ועיין בהפלא"ה ושייך מירתת מחמת ביעתותא דשמא יבא אחד מהם או העדים או הב"ד ויכחישנו ואם כן לקושטא דמלתא ס"ל לרש"י כמו דאמרינן בכל דוכתא ראב"ש ודאי כאבוה ס"ל וה"נ ר"ש ודאי כבריה ראב"ש ס"ל דחייש לביעתות' לכן אף אי פוטר מק"ש בהודאתו ודאי חייב אבל כיון דאינו מפורש דס"ל לר"ש כבריה ראב"ש בהא א"צ למחוק גירסת הספרים דלת"ק דראב"ש דקיי"ל כוותיה אבעי' ליה גם כן אי מיפטר בהודאה ואם כן אביי לנפשיה לק"מ ממתניתן להורישו דאי קשיא לן אמרינן ר"ש ל"ל כראב"ש בריה ופטור בהודאתו. אי נמי ס"ל כראב"ש מ"מ ניהו דנתבע לא מיפטר בהודאתו ה"ט משום דמרתת ובעי' הודה מחמת עצמו אבל מ"מ קנס הוי ולא ממון להורישו לבניו אבל רבה דאית ליה ממון הוי להורישו פריך שפיר ממתניתן. ועוד נ"ל לפמ"ש שעה"מ הנ"ל לחלק בין היכא שפוטר את עצמו מכלום בהודאתו גם