חידושי מהרי"א על כתובות נד

ומה"ט נקטו בדוקא בו"פ ולא צער דבאנוסה מכל מקום נותן קנס ובושת ופגם אף ולו תהי' לאשה ולא הוי יחוד כלי ולכן לא הקשה תוס' לרבנן אבל לר"ש הק' שפיר ל"ל ה"ט ות"ל וכו' ומתורץ קושי' רש"א. ועוד תמהו הפ"י והפלאה מאי הקשה תוס' כלל הרי טעמא עדיפא נקט ר"ש ע"ש, ונ"ל לפי קושי' אביי לקמן טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם על פי עצמו מחויב אבל אי הוה קאמר טעמא משום יחוד כלי גם בעמד בדין שייך כי קושי' תוס' באמת לר"ל א"כ הק' שפיר דהו"ל למנקט טפי ה"ט דכולי אף לעמד בדין, ועוד יותר נ"ל לפימ"ש תוס' לעיל מ"א ע"א דאי קאי ר"ש דלעיל אמתני' דשבועות עכ"ל תרי תנאי אליבי' דר"ש ואם כן להאי תנא דא"מ בושת ופגם משום דלא כל כמיני' ממילא ליכא יחוד כלי בין בעמד בדין בין לא עמד בדין דהא לא שקלינן מיני' כלל כנראה כן מלשון רש"י לעיל ד"ה דלא פגים לה ואיך תבעו כלל ואם כן א"ש טובא תמי' תוס' ל"ל טעמא דא"מ קנס ות"ל משום יחוד כלי כמו דלא שייך יחוד כלי בקנס לכ"ע ה"נ להאי תנא דר"ש אף בבושת ופגם לא שייך יחוד כלי מה"ט דלא שקלי' מיני' וארווח לן בזה טובא אילו אמר ה"ט דהשתא במציאות פליגי מאי קתבע בסתם אבל לה"ט כ"ע מודו דתרתי תבע ופליגי דאזלי לטעמייהו ר"ש לטעמי' ליכא יחוד כלי גם על בושת ופגם כמ"ש מהרש"א על קנס לר"ש כנ"ל ורבנן לטעמייהו ס"ל יחוד כלי על בושת ופגם כמ"ש מהרש"א, אמנם ז"א דאם כן כי תירצו תוס' שייחדו על הספק מאי מקשו תו תוס' דהו"ל דבר שלא בא לעולם זהו קנס אבל בושת ופגם הוי לי' דבר שבא לעולם ואם כן מכל מקום לא הוי שייך הך טעמא רק על קנס וממילא לא קשה מידי דטעמא עדיפא נקט כי קושי' הנ"ל כמובן. ודע דתמי' לי ע"ד תוס' דף מ"א שהכריחו תרי תנאי אליבי' דר"ש מנ"ל כן הרי סברא זו דלא כל כמיני' לפגום וכו' ודאי רק מדרבנן הוא דליכא קרא ע"ז לפוטרו בהודאתו מה"ת וא"כ אילו הי' תבע בו"פ מה"ת הי' חייב קרבן ורבנן לא מצי לאפקועי מקרבן תורה דחייב וצ"ל תוס' ס"ל כיון דרבנן פטרוהו משום לא כל כמיני' תו הו"ל הפקר ב"ד הפקר ופטור מקרבן מה"ת דליכא כפירת ממון מה"ת נמי וכמ"ש סברא זו בב"י א"ה סי' כ"ח לענין אי מקדש בממון שקנה רק במע"ג ע"ש, וכן מוכח נמי מתוס' הכא דהק' הרי דשלב"ל הוא ומאי הק' הרי הא דא"א מקנה דבר שלא בא לעולם רק דרבנן הוא דליכא קרא על זה וגם כדי שלא יהיה פלוגתא רחוקה דלרבי מאיר אף מדרבנן קנה וא"כ מה"ת הו"ל שפיר יחוד כלי ומשום דרבנן ליכא לפוטרו מקרבן דאורייתא ולא מצי אמר ר"ש ה"ט וצ"ל נמי כנ"ל כיון דהפקר ב"ד הפקר תו מה"ת לא הוי יחוד כלי אמנם כן ק"ל על הברייתא דמייתי אביי יכול יהיה חייב ת"ל וכחש וכו' ל"ל קרא ומן התורה לחייב כי רצה לאוקמי בלא עמד בדין מיירי א"כ הרי לא משכחת יחוד כלי דהא הו"ל דבר שלא בא לעולם כי קושי' תוס' דר"ש ע"כ ס"ל הכי, בל"ז לק"מ דהו"א הא דשלב"ל לא קנה רק דרבנן הוא ומן התורה הו"ל יחוד כלי ושפיר הו"א חייב אי לאו קרא אבל לסברת תוספות הנ"ל קשה, ונ"ל דהו"א בו"פ תבע ושייך יחוד כלי כמ"ש מהרש"א הנ"ל קמ"ל קרא דקנס תבע וא"כ ק' מאי הקשה תוס' ד"ה לא בשלא וכו' ל"ל קרא הרי מודה מיפטר וכו' הרי עכ"ל בלא"ה דהו"א בו"פ תבע ול"ל כונת תוס' הוא דבשלמא משום יחוד כלי שפיר י"ל דהו"א בו"פ תבע ואיכא יחוד כלי וגבי עבד דנקט נמי איכא יחוד כלי אף בלא עמד בדין שהוא תפוס בעצמו וכמ"ש תוס' אבל לענין דמודה מיפטר ל"ל דהו"א בו"פ תבע דא"כ עבד דליכא רק קנס לבד למה לי דנקטי' למעטו מקרא פשיטא כיון דמודה מיפטר ז"א דהא לא מתרצו התוס' כלל די"ל אסמכת' משא"כ לקמן דהוי דרשה גמורה לד"א וכו' ואם איתא הרי ה"נ דרשה גמורה הוא לענין א' באונס ומפתה כנ"ל, ועוד גם בעבד לא הוי פשיטא דהו"א כיון דתפוס הוא בעצמו לא מהני הודאתו לפוטרו דתפס לא מפקינן מיניה אף שהודה אח"כ דהרי הראב"ד הוצרך לראיה על זה דלא אמרינן כן דתפיסה הוי כעדים מעבדו של ר"ג א"כ י"ל דקמ"ל קרא סברת הראב"ד דמהני הודאתו לפוטרו אף שעבד תפוס מקמי הודאה, איברא תוס' לטעמם שלהי פרקין דלעיל שכ' דתפיסה דמהני בקנס תק"ח הוא ולא מן התורה ל"כ קרא קמ"ל הא אבל קמייתא מיהת א"ש דע"כ מתירוץ התוס' מוכח דק"ל אתרווייהו ומאי קושי' הרי עכ"ח מוכח בלא"ה דהו"א בו"פ תבע אי לאו קרא קמ"ל קרא וכחש וכו' יצאו אלו שהן קנס וקנס קתבע, ונ"ל תוס' ס"ל אי משום יחוד ככי אין מוכרח לתרץ כן דבלא"ה א"ש די"ל דהו"א אדם מקנה דשלב"ל ואיכא יחוד כלי קמ"ל מה אלו מיוחדין שהן ממון ושייך יחוד כלי יצאו אלו שהן קנס ואילו מודה מיפטר לא משכחת יחוד כלי אלא מספק והוי דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל ולפי"ז מה"ת הוא דא"א מקנה וכו' אבל לומר דהו"א בו"פ תבע וקמ"ל קרא קנס תבע לא ניחא להו לתוס' לומר כן דהא בסברא תליא, ולתי' התוס' די"ל אסמכת' הוא גם הא מתרצא דאף דהו"ל דשלב"ל וליכא יחוד כלי נקט קרא לאסמכתא. שוב ראיתי שהרא"ה תירץ באמת קושית תוס' הנ"ל אי בלא עמד קרא ל"ל הא אי מודה מיפטר ותירץ כנ"ל דקרא לקנס דאונס לחוד אתי דהו"א בו"פ תבע קמ"ל קרא, ונ"ל דתוס' מיאנו בזה דאם כן תקשה על אביי ורבא דילפי מקראי לעיל דף מ"ם דלא הוי בו"פ בכלל חמשים מתחת אשר ענה או מהאיש השוכב עמה ואם איתא מהכא נפק"ל מדאיצטריך קרא בלא עמד לפוטרו ע"כ דהו"א בו"פ תבע ואי בכלל חמשים הוי נמי הוי קנס ואם כן קראי ל"ל כמובן ועל הרא"ה קשה לי טובא בזה ויש לומר קצת דהו"א ר"ש לטעמיה דרש טעמיה דקרא ולמה גלי קרא דקנס תבע הרי סברא הוא להיפוך דלא שבק אינש מידי דאי מודה ביה מיפטר וכו' אע"כ ה"א הא גופיה הוא טעמיה