חידושי מהרי"א על כתובות נג

תוס' ד"ה רש"א תימא לר"י ות"ל וכו' וכאן בקנס מה יחוד שייך ונ"ל דלק"מ לפימ"ש הפלאה בטעם דבעינן יחוד כלי דלא להוי ש"ק ותקשה קושי' תוס' שבועות ל"ז למ"ד שעבודא דאו' אבל ע"י שיחד כלי הו"ל מחל השעבוד ע"ש, ואם כן מה"ט דוקא משבועה פטור ר"ל מקרבן דממעטינן מיני' אין נשבעין על ש"ק כמו כופר בממון שי"ע שטר וכ"ה בהדיא לשון התוס' לא מחייב קרבן אלא כשייחד לו כלי אבל בחומש ל"ל ה"ט ל"צ יחוד כלי וא"כ הוצרך ר"ש לטעמא דאין משלם קנס ע"פ עצמו לפוטרו אף מחומש ועוד נ"ל לפימ"ש רשב"ם ב"ב קע"ה דילפינן ש"ד מוהאיש אשר אתה נושה בו וכו' א"כ זהו בממון דוקא אבל בקנס ליכא למילף מהתם דקנסא מממונא לא ילפינן ועדיפא מיני' דעת הש"ך סי' קי"ו סק"ה דבמלוה מחמת מכר נמי של"ד ע"ש, ולפי דברי רשב"ם מובן היטב דקרא אשר אתה נושה בו הלואה ממש משמע ולא מחמת מכר ואף להגי"ת בש"ק שם דס"ל במחמת מכר נמי ש"ד וגם הש"ך עצמו בסי' ל"ט סס"ק מ"ט מ"מ דוקא במחויב מן הדין אבל בקנס ודאי ל"ל ש"ד וא"כ ממילא אינו צריך יחוד כלי והוצרך ר"ש לטעמא דא"מ קנס על פי עצמו, ועוד נ"ל לפימ"ש התומים סי' ל"ט דבבכורות מ"ט מוכח דפליגי תנאי בהכי ר"מ ורבנן אי ש"ד או לאו ואם כן ר"ש מצי ס"ל דל"צ יחוד כלי דס"ל של"ד. ועוד נ"ל ליישב קושי' דוקא בממון שי"ע עדים למ"ד ש"ד הו"ל נמי ש"ק וא"כ הכא דבהדיא תני ואח"כ הודה וליכא עדים לא הוי ש"ק וא"צ יחוד כלי ולא קשה מידי קושי' תוס' ונ"ל מה"ט גופא נקט מתני' ואח"כ הודה ולא נקט שבאו עדים לרבותא לאפוקי מרבה בשבועות כ"ז שם ועיין מהרש"א ע"ד רש"י ר"פ הפקדון שם ותקשה לרי"ו ממתני' וגם לרש"י דפירש כאן אמתני' וז"ל חייב אם הודה אח"כ וע"כ לא היה גורס כן במתני' בהדיא וכן בשבועות ליתא במשנה וא"כ קשה על רס"י קושי' רש"א והכא דאגב גררא מייתי הש"ס מתני' ולא מייתי כלל הא דרבה שם ל"ל כלל כתי' רש"א שם וק', אבל לפימ"ש א"ש דלרבותא דר"ש נקטו כן על ידי עדים הרי בעי' יחוד כלי ולא משכחת בקנס פשיטא דפטור אלא אפילו הודה דאינו צריך יחוד כלי משום דליכא ש"ק נמי פטור מהאי טעמא שא"מ קנס על פי עצמו, אבל דברי הפלאה הנ"ל תמוהים בעיני דאם כן מאי פריך הש"ס ב"מ מ"ח שם מברייתא דר"ש דמרבה מקרא תש"י אלמא מעות קונה דמהני יחוד כלי לחוד ודלמא רבי שמעון ס"ל של"ד דאפליגי תנאי בבכורות ואינו צריך כלל יחוד כלי, איברא דבל"ז קשה מאי פריך מברייתא דר"ש הרי מודה ר"ל אליבי' דרבי שמעון דמעות קונות וצ"ל דהכי מק' למ"ד משיכה קונה קרא דר"ש דמרבה תש"י מאי עביד לי' ואם כן הא נמי לא קשה אף דר"ש ס"ל של"ד א"נ מרבה תש"י בליכא עדים אלא הודה דא"צ יחוד כלי א"נ מרבה רק לחומש כדמשמע לשני' לרבות תש"י להשבון וא"צ יחוד כלי רק לקרבן ולק"מ לכאו' קושי' הש"ס מר"ש על ד' אנפין מכל מקום קשה מ"ד ש"ד וכן מ"ד משיכה קונה קרא דר"ש למאי אתי, אמנם מכל מקום קשה לטעם הפלאה דלמא קרא אתי להשבון ר"ל לחומש דא"צ יחוד כלי כלל ועוד דלמא קרא אתי להודה בלא עדים דא"צ יחוד כלי כלל כיון דליכא ש"ד, ועוד א"מ דלהוי על ידי יחוד כלי כמחל לו ש"ק אם כן למה לי דוקא שיהיה קנוי' לו לגמרי במשיכה או במעות בלא"ה נמי מוחל לו וצ"ע. והנה מהרש"א הקשה מ"ש דלרבנן ניחא להו ותי' די"ל שכבר הודה לו בו"פ ויחד לו כלי אבל לר"ש ל"ל הכי דהרי אי מודה מיפטר דקנס קתבע ע"ש, ודבריו תמוהים טובא דא"כ הרי מכל מקום צריך ר"ש לטעמא דא"מ קנס על פי עצמו ומאי מק' אם כן תוס' כר' שמעון נמי דלמא באמת הכי קאמר ר"ש דא"מ קנס עפ"י עצמו וממילא לא משכחת יחוד כלי דל"ל שכבר הודה לו ויחד לו כלי דהא אי מודה מיפטר ועוד דזה אינו דהרי דין דמודה בקנס פטור הוא דוקא במודה לפני ב"ד סמוכים אשר ירשיעון אלקים דילפינן מיני' וכמ"ש הטור חו"מ סי' א' בשם רמב"ן על הודאה בזה"ז ע"ש ואם כן כיון דלא עמד בדין שפיר י"ל לר"ש נמי כמו לרבנן דכבר הודה לו ויחד לו כלי ועכשיו תובעו דלא נפטר בהודאתו וזה גם על התוס' קשה באמת אמאי לא תירצו הכי וצ"ל דלא ס"ל כרמב"ן הנ"ל ומכל מקום קדמייתא קשה על מהרש"א וצל"ע ולענ"ד לתרץ קושי' רש"א דהנה במשנה א"ל משלם בושת ופגם על פי עצמו, וקשה מ"ט שבקו נמי צער כיון דבאונס נמי מיירי כמ"ש אנסת וכו' וכן הרגיש בכ"מ הל' נערה פ"ב בשם בכד הר"מ ז"ל ותי' דנקט מה דשייך בתרווייהו גם במפתה, ודבריו תמוהין דא"כ לא מייתי נמי ראי' מרישא דלא נקט אף על פי שא"מ קנס וצער עכ"ל דצער אינו קנס דהא י"ל נמי דנקט רק דשייך בתרווייהו ונ"ל על פי מה שכתבו תוס' לעיל ל"ה גבי לא קנס ולא פתוי דשם קנס באונס שייך טפי א"כ הול"ל שא"מ קנס וצער וא"ש ראייתו כצ"ל לדעתו, אבל לענ"ד נ"ל מזה ראי' להראב"ד דס"ל צער דידה הוי וכיון שהיא לא תבעה אותו אלא אביה אנסת וכו' בתי וכו' והלח"מ פ"ז מהלכות שבועות הוכיח בדעת הרמב"ם דאף על גב וכחש בעמיתו כ"ד משמע אפילו לא תבעו כלל כמ"ש בשבועות ל"א מכל מקום בעי' שהשבועה יהיה בפני בעל הדבר דוכחש בעמיתו משמע שהוא עומד שם ע"ש, א"כ מה"ט לא נקט משלם בושת ופגם וצער כיון שאינה עומדת שם וצער דידה, ועוד כיון דבעינן יחוד כלי ומשכחת לה שייחד לו על הספק כמ"ש תוס' ואם כן להראב"ד דצער דידה הוא ולדידה עדיין לא יחד כלי על הצער שלא תבעה אותו ולכן לא נקט בושת ופגם וצער וראי' לראב"ד, אמנם נ"ל לפי מה שכתבו תוס' בסמוך גבי עבד הוי לי' יחוד כלי מה שתובע גופו א"כ במפתה שאם כונסה אינו נותן קנס ולשיטת רש"י שפיר, דס"ל לרבנן רק בושת ופגם תבע ולא קנס אם כן אף דתניא לעיל ל"ט בו"פ נותן מיד מ"מ י"ל כיון שלא תבע קנס רק בושת ופגם לרבנן משכחת דמשלם בו"פ דהו"ל יחוד כלי שהבטיחה שישא אותה לאשה או שקדשה מיד והו"ל הקדושין וגופה יחוד כלי