חידושי מהרי"א על כתובות נב

ראשונים הוא בראיה זו מסנהדרין אי גם בן חורין אתקש לקרקע או לא, ועוד הא משום גוזז חייב כמ"ש בש"ע ובמג"א סי' שכ"ח סקל"ה א"כ לכ"ע אפילו אין דינו כקרקע נמי גם בתלוש איכא גוזז ועיין מג"א ודגמ"ר ססי' ש"ג וצ"ע ועיין בפרמ"ג שם, ונ"ל כונת הטו"ז כיון דאדם מקרי גדולי קרקע חייב נמי בתולש עורו משום קוצר, אלא שז"א חדא דאי משום קוצר אינו חייב בפחות משיעור כגרוגרת וכבר אחייב משום גוזז, ועוד הא מהתם שמעינן רק דאדם הוי כקרקע ממש, אבל על שהוא גדולי קרקע אין ראיה. והרי תוס' בשבת דף ע"ג:

בד"ה מפרק העלו דגם בהמה לא מקרי גידולי קרקע ומכ"ש אדם אלא הרמב"ם בפ"ח משבת דחובל באדם בבהמה משום מפרק תולדה דדש חייב ס"ל אע"ג דאין דישה אלא בגד"ק קיי"ל כרבנן דר"י דף ע"ה בשבת שם ע"כ ס"ל אדם נמי גידולי קרקע מקרי, וטעמו נ"ל דלשיטתיה אזיל כיון דס"ל בן חורין לא אתקש לקרקע גופיה ע"כ גד"ק מקרי, ורש"י לטעמיה דס"ל ב"ח אתקש לקרקע לא מקרי אדם גד"ק ול"ל חובל משום מפרק דהא אין דישה אלא בגד"ק לכן פירוש רש"י טעמ' דחובל משום נטילת נשמה הוא כנ"ל דאזלי רש"י ורמב"ם בשני פלוגתות אלו לשיטתם, מ"מ דברי הטו"ז תמוהים וצ"ע, וראיתי למורי הגאון בס' מגן אבות דף ד':

הקשה על הרמב"ם דגם אדם מקרי גד"ק ס"ל כנ"ל אם כן הקוצץ שער או צפורן לחייב משום קוצר, וכ"כ עוד שם דף ה' ע"ד ושם ציין בזה על הטו"ז ססי' של"ו הנ"ל ונ"ל שהבין כונתו כנ"ל, אבל תמיהני מאד כנ"ל ונ"ל דמ"מ אם הצפורן והשיער ישנם כגרוגרת מיהת לחייב תרתי גם משום קוצר קשיא ליה וא"ש גם כונתו בטו"ז כנ"ל והנה בחולין קל"ט:

א"ל פפונאי לר' מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל והאדמה על ראשו, ופירש"י ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה בראשו דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה, הרי בהדי' כדס"ל לרש"י לטעמיה בכ"מ דב"ח אתקש לקרקע, שוב מצאתי להמג"א בס' זית רענן ס"פ כ"ח מייתי ש"ס דחולין הנ"ל וכתב ז"ל וכיון דפשיט ליה ואדמה על ראשו דאדם יש לו דין מחובר וכ"ה בפ"ק דסנהדרין לענין מעילה וכו' ותוס' בקדושין דף ז' כתבו שאדם דינו כתפש עכ"ל, וצל"ע על הטו"ז ססי' של"ו הנ"ל דמייתי לה מפ"ק דסנהדרין דאדם הוי כקרקע ואדהתם הרי פליגי תוס' כנ"ל, טפי הו"ל להביא מגמ' ערוכה שלהי חולין הנ"ל דנפ"ל מקרא והאדמה על ראשו כנ"ל, שוב מצאתי להגאון בשו"ת בית אפרים חא"ה סי' קי"ח האריך בכונת תוס' ובדברי הפלא"ה, ויש לתמוה על בעל תורה אור שציין בחולין קל"ט:

הנ"ל על פסוק ואדמה על ראשו [שמואל ב' ט"ו] והו"ל להקדים ציונו [שמואל ב' א' פסוק ב'] וי"ל התם איש עמלקי היה י"ל דוקא אדם גוי או גר מאוה"ע אתקש לקרקע ודינו כמחובר שמצינו בלא"ה דאתקשו לבהמה וזרמת סוסים ובשר חמורים, לכן ציין על קרא המאוחר בחושי הארכי ישראל הי' ומ"מ כתיב הכי, אבל קשה עדיפא הו"ל להקדים ציונו [שמואל א' ד'] גבי איש בנימין כתיב ואדמה על ראשו וצ"ע. רש"י בד"ה אבל משלם וכו' ולקמן מפרש טעמ' דרבנן וכו' לא תבעו אלא בו"פ והקשה מהרש"א שזהו נגד סוגי' דשבועות דאית' בהדיא אף בו"פ קתבע, ונ"ל לתרץ דתוס' ד"ה ונשבע הקשה דהו"ל למבעי נמי לרבנן במפרש דקנס קתבע ונ"ל דק"ל מ"ט שבק אביי בלשניה דאבעי' אנסת וכו' וגם ייחדת לי כלי דהא לא סגי בלא"ה וכמו שנקט טענה העמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון הול"ל נמי וייחדת לי כלי ונ"ל דהרי בלא עמד בדין נמי מיירי ביחוד כלי מספק כמ"ש תוס' ד"ה רש"א א"כ אביי הוסיף באבעי' רק שעמד בדין ור"ל אחר שכבר תבעו וייחד לו כלי על הספק עד שיעמידנו בדין העמידו בדין ונתחייב לו ואם כן א"צ להזכיר בפירוש יחוד הכלי וכמובן ואף דמתחילה לא היה מהני היחוד על הספק משום ד' שלב"ל כמ"ש תוס' אבל כשעמד בדין אזי מהני היחוד דמעיקר' מכאן ואילך ואם כן לפירוש רש"י לרבנן רק בו"פ תבע, לא מצי מבעי' ליה בכה"ג אף דמפרש עכשיו דקנס תבע אבל כיון דמעיקר' כשתבעו בדין בו"פ לבד תבע וע"ז היה חל יחוד הכלי דמעיקר' ולא על הקנס שלא תבעו אז ועכשיו שתבעו בפירוש רק הקנס פשיט' דפטור דליכא יחוד כלי וא"ש דברי רש"י שהוכיח כן משום קושי' תוס' אבל בשבועות שם דליכא התם הך אבעי' שפיר יש לומר לרבנן תרתי תבע. ועוד נ"ל דתוס' הקשה בב"מ מ"ח. לסוגי' דהכא דעמד בדין נמי פוטר ר"ש ולר"ל דבעינן משיכה קשה אמאי פטור ותירץ דהא מודה ר"ל אליביה דר"ש דמעות קונות ע"ש ואם כן לרבנן דר"ש אליביה דר"ל משיכה קונה וליכא למבעי' כלל אליבייהו בעמד בדין דממ"נ אי נטל ממנו הכלי פשיט' דחייב ואי לא פשיט' דפטור וזהו אי פשיט ליה לאביי דממון הוי לענין דחייב בהודאתו ולהורישו לבניו ורק לענין שבועה מבעי' לי' אבל לשיטת תוס' דגם לענין הודאה ולענין להוריש מבעי' לי', הדק"ל הו"ל למבעי נמי לרבנן והוכיח רש"י כשיטתו מקושית תוס' אבל ק"ל מ"ש שהקשה תוס' לר"ל מעמד בדין ומסוגי' דהכא ולא הקשה כן בב"מ שם אמתני' דשבועות בלא עמד בדין נמי דהרי הקשה הכא לר"ש ת"ל דפטור משום יחוד כלי ותירץ שייחדו לו על הספק ואף דהו"ל דשלב"ל חדא ועוד קאמר אבל לר"ל לא מהני יחוד כלל אא"כ נתנו לידו וממ"נ אם נתנו לידו מ"ט דפטור לר"ש ואם לא נתנו לידו ת"ל בלא טעמא דמודה מיפטר אף בממון ומ"ט דרבנן דחייב, ונ"ל בלא עמד בדין י"ל שהאב התובע אומר שנתנו לידו אף דקנס תבע ומודה בקנס פטור מ"מ י"ל שטען שתפס בלא עדים והיה מהני תפיסתו במיגו דלהד"ם וחזר והפקידו אצלו דלר"ש פטור משום דהשתא קנס תבע ואילו מודה השתא מיפטר ולא מהני תפיסתו למפרע כיון שעתה אינו בידו [ולא מבעי' להראב"ד אלא אף להרמב"ן והרי"ף דס"ל מ"מ מהני תפיסתו אבל כה"ג שאינו בידו לא] וגם הו"ל השתא מיגו למפרע ורבנן ס"ל בו"פ תבע ואם כן הו"ל שפיר יחוד כלי בתפיסתו שתפס מעיקר' אבל בעמד בדין ל"ל בכה"ג דודאי אף אי קנס תבע ממון גמור כיון שכבר תפס כמובן.