חידושי מהרי"א על כתובות נא

חמשים מכל מילי אמר רחמנ' אי לא דגלי קרא אם כן כיון דיצא כסף קנסה בכתובתה ותשלומי הפגם הוא כמתניתן הנ"ל, אבל אם אין תובע הקנס תובע ודאי מיהת פגם גדול מנה דכתובה שהוא ממון וגם קיץ וגם ר"ש מודה ביה ואתי שפיר פירוש רש"י וכל תמיהותינו ותמיהות התוי"ט הנ"ל חדא מתורץ באידך, ועל פי זה כ"ל גם כונת רש"י הכא אינה סותרת סוגי' דס"פ הפקדון דה"ק התם רבנן ס"ל אף בו"פ קתבע היינו פגם דלא קיץ דתנן לה במתניתן דף מ"ם הנ"ל ואף חלק מה מהקנס דהיינו מכה שמפסדת מכתובתה אבל הקנס חמשים כסף לא תבע כלל והיינו כפירוש רש"י הכא רק בו"פ קתבע דמנה מכתובתה נמי היינו פגם לרש"י לטעמיה בשבועות ל"ג הנ"ל ודו"ק ולכאורה קשה הרי בריית' דמייתי אביי בסמוך לקמן רישא רבנן דר"ש ילפי מומעלה מעל בד' ריבה אפילו קנס גרידא כגון מוציא שם רע וכפל וד' וה' ולמ"ד של עבד חייב בשבועות הפקדון אם כן למה הוצרכו רבנן להשיב לר"ש אעפ"י שא"מ קנס על פי עצמו משלם בו"פ וכו' ות"ל דאפילו קנסא תבע נמי רחמנ' רביה לחייב ומעלה מעל ריבה, אמנם הא בורכא דזהו בעמד בדין דוקא ור"ש ורבנן בלא עמד בדין מיירי דאילו מודה מיפטר, אבל הא קשי' לי על הרמב"ם אמאי לא הביא האי בריית' דרבנן דפליגי עם ר"ש בתובע קנס בפירוש אלא שעמד בדין דלר"ש רחמנ' פטריה מוכחש ולרבנן רחמנ' רביה מומעלה מעל וקיי"ל כרבנן כגון מוציא שם רע וכיו"ב, וצ"ל כיון שכתב ה"ט שאעפ"י שאינו משלם קנס על פי עצמו וכו' בפ"ח דין ג' הנ"ל כלשנא דרבנן ממילא משמע טעמ' דלא עמד בדין הא אם עמד בדין שמשלם גם קנס על פי עצמו חייב גם אם תבע קנס בפירוש וזה דוחק וצ"ע. ודע דזה לשון הרמב"ם בפ"ז משבועות הלכה ג' ד' וכן אם תבעו בקרקע או בעבד וכו' פטור משבועת הפקדון וכו' לפי שנאמר בפקדון או בתשומת יד וכו' ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ובפ"ח הלכה ב' וכן האומר לחברו המית שורך את עבדי וכו' והעבד שתבע רבו וא"ל הפלת שיני וסימת עיני וכו' פטור וכו' לא היה משלם מפני שהוא קנס וכו' ותמוה שסותר את עצמו דבפ"ז קרי לי' לעבד ממון ומשום קרקע הוא ממועט, ובפ"ח קרי לי' קנס ומה"ט פטור, ובאמת תוס' הכא בשמעתין בד"ה הפלת וכו' הקשו כן אבריית' למה לי טעמ' בעבד לפוטרו משום קנס ות"ל דעבדים הוקשו לקרקעות ותירצו לענין קרבן שבועת פקדון לא הוקשו להאי תנא אבל על הרמב"ם התמי' במק"ע שסותר את עצמו וצ"ע, ונ"ל בפ"ז מיירי בטוען לחבירו עבד יש לי בידך הרי ממון הוא תובעו ולא קנס הוא פטור משום שהוקש גוף העבד לקרקע, אבל בפ"ח העבד שתבע לרבו וכו' הרי העבד תובע את עצמו שיצא לחירות אין תובע קרקע אלא אדרבה מטלטלין להיות בן חורין תובע אבל זהו קנס הוא שיצא לחירות בהפלת שינו ומשום הכי פטור דאלו הודה מיפטר כנ"ל וממילא מתורץ קושי' התוס' הנ"ל ודעת תוס' הוא ע"כ דגם בן חורין כל אדם הוקש לקרקע וכהוכיחו תוס' במגילה סוף דף כ"ג וכ"ה דעת רש"י בקדושין דף ז' ועי' תוס' שם וכ"ה דעת הראב"ד בהשגות פ"ה מהל' טוען ודעת הש"ך חו"מ סי' צ"ה ס"ק ח"י, אבל הרמב"ם לטעמי' לדעת ה"ה שם לק"מ קושי' התוס' ואין סתירה בדבריו, שוב מצאתי להגאון בקצה"ח סי' צ"ה שכתב כדברינו הנ"ל ממש לתמוה על הרמב"ם מקושי' תוס' הנ"ל ותירץ כדברינו והנאני, שוב ראיתי להגאון בס' הפלאה ע"ד התוס' בשמעתין שהרגיש בכ"ז ויישב קושי' התוס' אזלי שפיר אפילו לדעת הרמב"ם דב"ח לא הוקש לקרקע ועפ"י אידך דהרמב"ם דס"ל תובעו דמי קרקע דינו כקרקע, ה"נ דמי עבד כיון שבא מחמת עבד דינו כתביעת עבד עש"ה, ובמח"כ אם כי דבריו בכונת התוס' כנים ומתוקים הם אבל לא הרגיש דא"כ קשי' על הרמב"ם לטעמי' קושי' התוס' וצ"ע כנ"ל, אע"כ כיון בעבדים גופייהו פליגי תנאי ואמוראי דס"ל לא הוקש לקרקע, גם לדידן ס"ל לרמב"ם נהי דעבד גופי' אתקש לקרקע אבל מיהא דמי עבד לא הוקש לדמי קרקע דדון מינה ואוקי באתרא דגבי היקש לכ"ע ס"ל אוקי באתר' כמ"ש באס"ז לב"ק דף כ"ה ע"ב ודוקא דמי קרקע ס"ל לרמב"ם דינו כקרקע, אבל דמי עבד לאו כעבד דמי, וממילא אפילו אי ס"ל לרמב"ם דב"ח נמי אתקש לקרקע לק"מ עלי' השגת ראב"ד מחבלת בי שתים וכו' דדמי עבד ודאי מטלטלין הוא וה"ה דמי אדם בן חורין כנ"ל, ואגב ראיתי בקצה"ח שם שהקשה אי דמי קרקע כקרקע כדס"ל לרמב"ם ואי בן חורין נמי אתקש לקרקע, ולהתוס' נמי דס"ל עבד לבד אתקש מ"מ הרי העלו דבדמי עלי מיהת כיון ששמין אותו כעבד ודאי הוקש לקרקע, אם כן הרי פגם באנוסה ומפותה דשמין אותה נמי כשפחה ולכ"ע אתקש לקרקע אם כן לרמב"ם פגם הו"ל דמי קרקע וקשי' מ"ט דרבנן דר"ש בשמעתין דס"ל בו"פ תבע לכן חייב קרבן שבועת פקדון, והרי פגם הוי ליה דמי קרקע עש"ה ולענ"ד הרמב"ם מודה גבי עבד גופיה דדמיו אינם הוקשו לעבד עצמו כמו בקרקע וכנ"ל ולק"מ, ולסברת הגאון מקום יש בראש לתרץ תמיהותינו ותמיהת תוי"ט הנ"ל על פירוש רש"י דשבועות ל"ג שפירש פגם הוא פחת כתובה מנה, והוא נגד מתני' וגמ' כתובות ל"ט מ"ם דשמין אותה כשפחה וכו' ונ"ל דהיינו דקשי' ליה לרש"י לטעמיה דגם בן חורין הוקש לקרקע ועכ"פ בשמין אותו כעבד ושפחה ודמי קרקע נמי כקרקע ומאי קאמר ש"ס התם אי משביע עידי קנס פטורים מתניתן דאנס פלוני ופיתה את בתי משום בו"פ חייבים, והא גם פגם הו"ל משביע עידי קרקע לכן פירוש רש"י פגם הוא לדידיה ע"כ פחת כתובה מנה, ומתני' וגמר' דכתובות ל"ט דפגם שמים אותה כשפחה וכו' אתי' אליביה דמ"ד משביע עידי קרקע חייב דהא תנאי פליגי ביה. ועיין בטו"ז בא"ח ססי' של"ו כתב יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במק"א דהוי כמחובר לקרקע וכן משמע בריש סנהדרין דאדם הוי כקרקע עכ"ל, ותמוה דהא פלוגתת