חידושי מהרי"א על כתובות נ

הקנס לבד משום דאי מודה מיפטר הול"ל קנס קתבע כדס"ל כן לר"ש גם בפקדון, וע"כ צ"ל דמתניתן גופא נמי ה"ט דיליף ליה מפקדון בגז"ש דתחטא תחטא, והן הן דברי הכ"מ ולכן כתב הרמב"ם אחר תשלומי כפל וכו' בלשון וכן אם משביעם שיעידו לו שאנס ופיתה וכו' לפי דמתשל ומיכפל אין ללמוד לאונס ופיתה כנ"ל צ"ל וכן וכו' וטעמ' לפי שחייב בשבועות הפקדון. וממיל' צדקו דברי התוי"ט הנ"ל דר"ש פליג גם בעדות, וכ"כ עוד התוי"ט שם בפ"ה משנה ג', ומה"ט דמפקדון ילפינן לעדות לרבנן לחיוב ולר"ש לפטור. אבל קשה קצת לשון וכן גנבת וכו' שכתב הרמב"ם בפ"ח דין ג' הנ"ל אחר שכ' אנסת ופיתת וכו' כיון דבהא דגנבת שורי וכו' ע"כ גם ר"ש מודה כדמוכח כן מסידור' דמתני' דמהפך להו כנ"ל, וגם זיל בתר טעמ' דר"ש כנ"ל לא שייך לומר וכן וצ"ע, מיהת עלתה לן ישוב נכון בסידור' דמתניתן והרמב"ם וישוב דברי הכ"מ התמוהים וישוב קושית תוי"ט למה תני לכולהו הני דע"כ קמ"ל בגנבת וכו' לכ"ע חייב כנ"ל ואיידי הך ממון שאין משתלם בראש תני אינך כולהו וכמ"ש רש"י הכי בתירוץ הש"ס אמתניתן דעדות דף ל"ג. בסופו בד"ה רישא קמ"ל וכו' ועיין בת"ח ריש פרק הפקדון. אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו, ופירש רש"י ולקמן מפרש טעמ' דרבנן דס"ל סתם טוען אנסת לא תבעו אלא בו"פ וכו' ותמה מהרש"א שזהו נגד מסקנת הש"ס דסוף פרק הפקדון דלרבנן אף בושת ופגם תובע ע"ש, ונ"ל דהתם הא פליגי רחב"א ארי"ו טעמ' דר"ש עיקר קנס תובע וכי אתי רבין ארי"ו לר"ש קנס תובע ומדר"ש נשמע לרבנן א"כ פליגי אמוראי אליביה דרי"ו בזה, ונ"ל אף על גב דאביי דחי התם למשל דרבא, מ"מ רבא לא הדר ביה דהא אליביה דרחב"א ארי"ו אמרה, וע"כ לא חש לקושית אביי ועיין במהרשש"ך שכתב מצוה ליישב אליביה דרבא קושית אביי ועש"ה ישוב ובת"ח, ולענ"ד פשוט כיון דאיכ' בו"פ וקנס באונס ומפתה ס"ל לרבא אליביה דר"ש כיון דקנס קתבע וגם בושת ופגם ואיהו אמר לא אנסתי ולא פתיתי לא כפר בכוליה מלת' אלא בקנס לבד שאינו בא כי אם על אונס ופתוי בלבד, אבל בושת ופגם שבא גם על שאר חבורה לא כפריה ולק"מ קושית אביי על המשל דרבא אליביה דרחב"א ארי"ו, ובכ"מ אביי ורבא הלכה כרבא ע"כ העיקר כרחב"א אליביה דרי"ו דרבא ס"ל הכי ולא כאביי אליביה דרבין ארי"ו ואתי שפיר פירוש רש"י דהכא כנ"ל ורש"י בע"ז דף ע"ג לא ס"ל לעיקר דרבין ארי"ו נגד רב דימי ארי"ו והה"נ נגד רחב"א כנ"ל. והנה ז"ל רש"י גבי שבועות עדות דף ל"ג. כי קאמר שאנס ופיתה בתו חייבים משום בושת ופגם אע"ג דמשביע עידי קנס פטור פירש רש"י בושת הכל לפי המבייש וכו' הוי ממון וכן פגם בתולה כתובתה מאתים ובעולה מנה עכ"ל, ותמוה טובא דהא מתניתן לעיל בכתובות מ' ע"א וע"ב פגם שמים כאילו היא שפחה נמכרת בשוק לעבד שיש לרבו קורת רוח ממנו ורוצה שיטעום טעם בתולה ולכאורה י"ל דמתניתן ס"ל כתובה דרבנן לכן ס"ל פגם אחר ורש"י ס"ל כתובה דאו' הוא דהא תנאי פליגי ואם כן היינו פגם פחת כתובה ולק"מ אבל ז"א דמלבד דמנ"ל הא עוד זאת דהא באמת אמרינן דף ל"ט:

יצא כסף קנסה בכתובתה וכלשנא דקרא הכי כסף ישקול כמוהר הבתולות דנפ"ל מיניה כתובה דאו' וצ"ע, שוב מצאתי בתוי"ט שתמה כן על רש"י התם במשנה וי"ו פ"ד, ועוד הוסיף לתמוה דלא אשכחן זכות לאביה בכתובה וכו' עש"ה, ור"ל והא מסקינן מ':

ור"פ נערה דבושת ופגם דאביה הוא ולא דידה אי משום דיהיב מפתה אע"ג דמדעתה עבד. או משום אי בעי מסר לה אביה למנוול ומ"ש, ולענ"ד נ"ל אין זה קושי' חדא דא"נ כתובה לאו דאביה הוא מהא מתניתן אין קושי' אף על גב דבעינן שישמעו עדים מפי התובע ואב תובע שיעידו פלוני אנס את בתי שפיר הוא התובע דמי בושת לעצמו וא"נ גם הפגם לבתו בהרשאת בתו, ותדע דהא להראב"ד הצער באונס דידה הוא ומ"מ האב משביעם ע"כ משום אינך בושת ופגם לבד א"נ גם הצער בהרשאת בתו כנ"ל, ועוד הרי באמת ר' יהודה ס"ל במתניתן פרק נערה דף מ"ג:

אפילו השיאה כתובה ראשונה לאביה הואיל וברשותו נכתבת, וגם לרבנן דפליגי מודו בגירשה ונתארמלה מן הארוסין כתובתה לאביה ולכ"ע נמי אפי' מן הנשואין אם מתה בלא בנים יירשנה אביה ושפיר תובע האב הכתובה לפירוש רש"י הוא הפגם, וגם קושי' הנ"ל השניה שתמה התוי"ט בפשיטות, כבר מלתי אמורה דיש מקום לתרץ ולחלק בין כתובה דרבנן או דאו', אלא שדחיתי מגמר' דף כ"ו דפגם כתובתה הוא כשלם בתשלומי הקנס כנ"ל, אמנם אני מוסיף להפליא על רש"י מהא דמסקינן ר"פ הפקדון והכא שלהי שמעתין טעמ' דר"ש דפוטר משום דקנס קתבע מידי דקיץ ולא בו"פ דלא קיצי ואי פגם כתובה מנה הא נמי קיץ וממון הוא ולא קנס אם כן קנס ופגם קתבע ומ"ט דר"ש דפוטר וצ"ע, ונ"ל חוזק המלחמה הוא סיבת השלום, דהרי אמתני' גופא הרגיש תוי"ט והקשה במשנה וי"ו פ"ד, ובמ"ג פ"ה דשבועות אמאי לא תני בעדות פלוגת' דר"ש באנס פלוני או פיתה כמו בפקדון בסוף פ"ה ולא תירץ כלום. ולענ"ד נראה היינו דקשי' ליה לרש"י לכן כי משני הש"ס דף ל"ג טעמ' בשאנס פלוני או פיתה וכו' דחייבים משום בו"פ אתי שפיר גם לר"ש מדלא פליג גם כאן וה"ט דבתובע להבע"ד עצמו שישלם לו ס"ל לר"ש קנס לבד קתבע מידי דקיץ וממילא ליכא כתובה דיצא כסף קנסה בכתובתה, ובו"פ דלא קיץ לא קתבע אבל אם משביע לעדים שיעידו לו שאנס פלוני וכו' שאין תובע מיד לשלם כו מודה ר"ש כיון דמשביע עידי קנס פטורים ודאי לאו קנס קתבע כלל אלא בו"פ בלבד אבל כיון דלא תבע קנס ע"כ הפגם שהוא ממון הוא יותר גדול מלבד פגם שלא קיץ שהוא כאילו שפחה נמכרת וכו' כמתניתן וגמר' דף מ"ם הנ"ל עוד תובע פגם כתובה מנה דקיץ ג"כ דהא בעינן למימר ואימא