חידושי מהרי"א על כתובות מט

דליכ' שבועה דאו' על תביעתה ה"נ ליכ' שבועה וקרבן שבועת פקדון על תביעתה אבל לרמב"ם קשה, ונ"ל לפמ"ש הגאון מהרשש"ך הנ"ל בטעם הצריכותא לתרווייהו מפתה לרבותא דרבי שמעון, וטעמא נ"ל משום דאביה הרי יכול לעכב הנשואין לכן גם במפתה ס"ל קנס קתבע ואינו רוצה בנשואי בתו, אם כן דוקא נקט תנא מלתיה באב התובע בהא ס"כ לר"ש בין באונס ובמפתה קנס קתבע בסתם ופטור מקרבן שבועה משא"כ אם היא תובעתו כיון דהתשלומין אינם שלה אלא של אביה ודאי ניחא כה טפי שישאנה ומכ"ש במפתה לשם אישות דבהכי איירי קרא וסתם מפתה דמתניתן עיין מהרי"ק שורש קכ"ט גם ר"ש מודה דבושת ופגם קתבעה ולא קנס וחייב קרבן שבועה במפתה ולא פליג ר"ש בכה"ג שהיא תובעת אלא באונס, וכן נ"ל נמי איפכ' לרבנן דה"ט דבושת ופגם קתבע אע"ג דקנס מידי דקיץ מ"מ לא שביק אינש מידי וכו' ותבע מידי דאילו מודה ביה מיפטר זהו דוקא באב התובע דסתם אינשי ידעי דין דמודה בקנס פטור, משא"כ אם הבת תובעת אטו נשי דינא גמירי סתמן אין יודעת הבת דינא דמודה בקנס פטור ומודים חכמים לר"ש דבת ודאי קנסא קתבע דלא שבקה מידי דקיץ וכו' באונס עכ"פ דע"כ נותן אף אם ישאנה ואם כן גם משום רבנן דקיי"ל כן נקט תנא מלתיה ע"כ דוקא באב התובע חייב קרבן בין באונס בין בטענת מפתה משא"כ אם הבת תובעת ליכא פלוגת' כלל דבמפותה גם ר"ש מודה לרבנן דבושת ופגם קתבע, ובאונס גם רבנן מודו לרבי שמעון דקנס קתבע אם כן בדידה יש חילוק בין טענת אונס לטענת מפתה אליביה דכ"ע, ובאב תובע פליגי בתרתי. ועפי"ז ניחא לי מאי דתמוה טובא בהא דאביי ורבה מספק' להו בעמד בדין לר"ש מאי והא לא קיי"ל כר"ש, אמנם מדר"ש באב התובע נשמע לרבנן בבת תובעת אנסת לבד מיהת דמודו רבנן קנס קתבע אף על פי שלא פירשה דקנס תבעה ועמדה בדין מאי, ועוד נ"ל פשוט כיון דבפרק שבועות העדות דף ל"ג. ע"כ נקט מתניתן באב שמשביעם כיון דהתשלומין שלו הן וגם להרמב"ם אין העדים חייבים קרבן על תביעות הבת אפילו בהרשאת אביה דאפילו שילח ביד עבדו קתני דף ל"ה שם דפטורין מגזה"כ אם לא יגיד וכו' לכן איידי דהאי מתני' נקט נמי תו אידך מתניתן דשבועת הפקדון דף כ"ו שהאב תובע כנ"ל, אבל הראשון יותר עיקר דבדוקא נקט מתניתן בדידיה ועיין בהפלא"ה שהאריך בזה. והנה הרמב"ם פ"ח מהלכות שבועות דין ג' כתב אנסת או פיתת בתי והוא אומר לא אנסתי וכו' חייב וכו' היה משלם בושת ופגם על פי עצמו, וכן האומר לחבירו גנבת שורי וכו' חייב וכו' משלם את הקרן בהודאתו תלה דין גניבה בדין אונס ומפתה גבי שבועות הפקדון, ובפ"ט הלכה ה' שם גבי שבועת העדות כתבם בהיפוך שכתב תעידו לי וכו' תשלומי כפל וד' וה' וכפרו חייבין וכו' מפני הקרן שהוא ממון וכו' וכן יעידו לו שאנס פלוני או פיתה בתו וכו' חייבים מפני בושת ופגם וכו', תלה דין אונס ומפתה בדין גניבה, אמנם כן הוא שנויים במשנה בפרק שבועות העדות דף ל"ג תנן תעידוני שיש לי ביד פלוני וכו' תשלומי כפל וכו' ושאנס או פיתה וכו', ובפרק שבועות הפקדון דף ל"ו:

תנן תחילה אנסת ופיתת פלוגת' דר"ש ורבנן ואחר כך גנבת את שורי וכו' בסתם בלא פלוגת' ושנאם הרמב"ם כסדר המשנה, והא גופא טעמ' בעי אמתניתן, וראיתי להתוי"ט אמתני' בפקדון ספ"ה בד"ה גנבת את שורי וכו' כתב וז"ל ולא התבאר בגמר' למאי צריכ' לכל הני בבות עכ"ל, ולענ"ד נ"ל פשוט האי דגנבת שורי שפיר צריכ' כיון דטעמ' דר"ש דפוטר בטוען אנסת ופיתת וכו' משום דלא שביק למתבע מידי דקיץ וכו' וקנס קתבע ולא בושת ופגם דבעי' שומא ואומד, אם כן בקרן וכפל דתרווייהו קיץ קתבע תרווייהו, ואי תרווייהו לא קיץ ודאי קרן קתבע ולא קנס גם לר"ש ולהכי תני ליה ולא למיסתם כרבנן דר"ש אתי אלא לומר באנסת וכו' הוא דפליג ר"ש, אבל בגנבת שורי וכו' חייב גם לר"ש, ובפ"ד משנה ו' כתב התוי"ט אמתני' בעדות בד"ה ושאנס וכו' דמסתבר דכשם שחולק ר"ש בפ"ה משנה ד' בפקדון כמו כן חולק לענין עדות ע"ש, ולכאורה לפמ"ש לעיל דבתשלומי כפל גם ר"ש מודה א"כ הרי בחד בבא ובחדא מחתא כללינהו מתניתן התם בפ"ד תעידוני שיש לי ביד פלוני וכו' תשלומי כפל וכו' ושאנס או פיתה וכו' חייבים משמע דכולם שוים לכ"ע חייבים בכל אלו גם לר"ש ודלא כתוי"ט. אמנם נ"ל דהא טעמ' דרבנן גבי שבועת פקדון דאמרי בושת ופגם תבע לעיקר משום דקנס מידי דכי מודה ביה מיפטר הוא, אבל אי לאו ה"ט הוו מודו לר"ש דקנס תבע ולא בושת ופגם משום דקנס מידי דקיץ הוא, ואם כן בשבועת העדות שתבעם שיעידו לו ואם יעידו לו בבית דין בפניו ל"ל ביה אי מודה מיפטר ודאי עיקר תביעתו הוא על הקנס מידי דקיץ וגם לרבנן הול"ל פטורים ומתניתן דקתני חייבים ע"כ הא גופא טעמ' בעי לרבנן אמאי, והבו דלא לוסיף עלה גם לר"ש וע"כ הא תלי' בפלוגת' דר"ש ורבנן וכמ"ש התוי"ט, ואם כן ממילא ה"ט דמתניתן שסידר כן בעדות תשלומי כפל וכו' ואחר כך שאנס ופיתה וכו' בדרך לא זו אף זו דתשלומי כפל וכו' לכ"ע חייבים גם לר"ש, והא עדיין אונס ופיתה וכו' פטורים אפי' לרבנן כנ"ל קמ"ל עכ"פ לרבנן חייבים, ועפי"ז הונח לי דברי הכ"מ בפ"ט הלכה ה' הנ"ל על מ"ש הרמב"ם וכן אם השביעם וכו' שאנס או פיתה וכו' כתב שכן שנינו בשבועת הפקדון ולמד הרמב"ם משם לשבועת העדות והלח"מ והמ"ל שם והתוי"ט בפ"ז משנה וי"ו הנ"ל הניחו בצ"ע דאשתמיטתיה מתניתן וגמר' במקומו דף ל"ג דבעדות גופיה תנן לה הכי ע"ש ועיין בשעה"מ הלכות עבדים פ"ה הלכה י"ז, ולענ"ד נ"ל על פי מ"ש הא מתני' דף ל"ג בעדות טעמי בעי אמאי חייבים כיון דמשביע עידי קנס פטורים ה"נ באנס ופיתה אע"ג דאיכ' ביה ממון בושת ופגם מ"מ הא לא שייך ה"ט דרבנן דלא תבע רק