חידושי מהרי"א על כתובות מח

כדאמר ש"ס הכא בריש נערה, ותי' וי"ל דלמא לא יהיב מפתה בושת ופגם דקראי דאביי ורבא באונס כתיבי עכ"ל, ולפי זה נ"ל לשון המקשה כאן מדוקדק הדק היטב בקושי' שניה לאביה נמי פשיטא משום דתנינא קאי דומיא דקושי' א' דאי לאו מתני' קמייתא ל"ל פשיטא דלאביה מדיהיב מפתה וכו' דאימא לדידה באונס ובאמת לא יהיב מפתה אבל כיון דתנינא לעיל המפתה נותן ג"ד וכו' פריך שפיר לאביה נמי פשיטא לן השתא מדקא יהיב מפתה ר"ל כדתנן לעיל דאי לעצמה באונס אמאי יהיב מפתה הרי לא כתיב בי' קרא ולא הו"ל למיהב כדברי תוס' הנ"ל דמדעתה עבד, ואתי שפיר לשון נמ"י וכפל לשון יהיב מפתה כנ"ל, אמנם הא קשיא לי איפכא מקושי' תוס' הנ"ל כיון דמסקינן לעיל מסתברא דאביה הוי בושת ופגם דאי בעי מסר לה וכו' ונמצא שהפסיד לאביה בזה שבידו לביישה ולפוגמה וכיון דסברא דאוריית' הוא זה ולא צריך קרא וממילא גם מפותה נותן לאביה מה"ט א"כ אמאי לא קאמר בשמעתין הכא נמי מה"ט לאביה נמי פשיטא דאי בעי מסר לה וכו', דהא זהו עיקרי טעמא מדאו', ונ"ל פשוט דמה"ט רק בושת ופגם פשיט' דלאביה אבל קנס לא שמעינן מה"ט דלאביה אלא באונס לבד דכתיב בי' ונתן לאבי הנערה וכו' אבל קנס דמפתה לא שמעינן מה"ט דלאביה וי"ל מכל מקום לאביה איצטרך גם קנס דמפותה דסמיך ליה במתניתן הכי נערה שנתפת"תה בושת ופגם וקנ"סה לאב"יה לכן פריך המקשה עדיפא גם קנס פשיטא דלאביה מדקא יהיב מפתה וכו' מדעתה עביד וזהו א"כ כונת רש"י לתרץ קושייתי הנ"ל דאי לבושת ופגם בלאו ה"ט מדקא יהיב מפתה פשיטא הוא דלאביה מסברת הש"ס דלעיל דאי בעי מסר לה וכו' וע"כ נקט הכא סבר' דמחלה כדי להקשות גם על קנס דפשיטא לכן פרטם רש"י והקדים קנס ובו"פ וכו', ואם כן ראי' מהרי"ק כראי מוצק נכונה דאי משום בו"פ לא הוצרך להקשות משום מחילה אלא עדיפא הול"ל משום אי בעי מסר לה וכו' וע"כ אקנס קאי קושי' ש"ס דמחלה והקשה שפיר כיון דקנס נותן כשלא יכנוס א"כ מחילה בטעות הוא ועדיין י"ל קנס דמפתה דלאביה איצטרך ליה כנ"ל. אמנם מ"מ לענ"ד ליתא לראית מהרי"ק מהכא דהא להירושלמי לא מהני מחילה בקנס וליכא לפרש לדידיה קושית הש"ס הכא אקנס קאי, ואף שכתבו התוס' ר"פ אלו נערות דגמרן פליג בזה על הירושלמי לא הביאו ראיה מכאן, ואם כן באמת קשי' להירושלמי מאי פריך הש"ס לאביה נמי פשיט' וכו' מדעתה עבד ודלמא קנס לאביה קמ"ל דלא מהני ביה מחילה והו"א לדידה הוא, לכן נ"ל פשוט כיון דמתני' לעיל דף ל"ט. נותן מפתה ג"ד וכו' מפרש סיפא מה בין אונס למפתה וכו' ומפרש שלשה חילוקים ביניהם, ואם אית' דקנס דמפותה דידה הוא כיון דלית' במחילה לירושלמי אי נמי מחילה בטעות הוא, למהרי"ק והרי בושת ופגם דנותן מיד שפיר הוי ליה מחילה כנ"ל דגם כשכונס נותן וע"כ לאביה נותן משא"כ באונס בהדי' כתיב קנס לאביה בקרא, אם כן הו"ל למתני' סיפא דמתני' חילוק זה נמי בין אונס למפתה באונס נותן הכל לאביה ומפתה בו"פ לאביה וקנס לדידה ופריך הש"ס שפיר רק מבו"פ פשיט' דלאביה ובהא ליכא מחילה בטעות אלא די"ל קנס קמ"ל לכן קאמר נמ"י פשיט' ר"ל בתיבת נמי כיון דתנינא המפתה נותן וכו' ולא תני חילוק זה התם ע"כ שמעינן דגם קנס לאביה כמו בושת ופגם בין במפתה בין באונס, ולית' לראייתו דמהרי"ק וצ"ע עליו. אלא די"ל כיון דהא דבושת ופגם נותן מיד בריית' הוא לעיל ולא במתני' תנן לה ליכ' למימר דמקשה הש"ס פשיט' על סמך הבריית' זו לא שבקה מתניתן לאשמעינן דלאביה כיון דממתני' לא שמעי' הא די"ל משום מחילה בטעות יהיב לה הכל בו"פ וקנס כשלא יכנוס, וכשכונס גם בושת ופגם אין נותן דהכי משמע סתימת המשנה דהמפתה נותן לכשיוציא, וראית מהרי"ק מ"מ נכונה להוכיח דינו כנ"ל, אבל מיהת קושית תוס' הנ"ל מתורץ בזה דמגופה דמתניתן המפתה נותן וכו' שמעינן דלאביה גם בנערה דאל"כ הוי ליה למימר גם חילוק זה ביניהם באונס בין בקטנה בין בנערה הכל לאביה ובמפותה נותן רק לקטנה לדידה ולא בנערה כלל דמחלה בו"פ מיהת אי נמי אפילו קנס:

אע"כ גם מפותה נערה וקטנה כמו אנוסה שוים בזה ועל כרחך דלאביה, ואם כן מה"ט נמי דייק המקשה בלשונו לאביה נמי פשיט' דומי'. דקושי' א' מדתנינא המפתה נותן וכו' שמעינן נמי הא, אבל בלא הא מתניתן י"ל בנערה קמ"ל דלאביה כקושית התוס', או קנס קמ"ל לאפוקי מירושלמי, או כקושית מהרי"ק ודוק בכ"ז. תנן התם אנסת ופיתת את בתי וכו' הא דהקדים תנא למנקט אנסת קודם לפיתת ומתניתן הכא איפכ' נקט להו פתח תחילה נערה שנתפתתה וכו' וכן מתניתן דלעיל דף ל"ט מפתה נותן ג' דברים וכו' וכן בדין שכן כתוב בתורה דין מפתה קודם לדין אונס, נ"ל משום דהאב התובע אורח' דמלת' טוען טפי אנסת דלא קפגים לה משא"כ פיתת פגם לה וגנאי לאביה כדאית' לעיל ריש דף מ"א וזה פשוט, ויותר נ"ל עפימ"ש הגאון מהרשש"ך בחי' שבועות שם דף ל"ו במתניתן אנסת ופיתת וכו' וז"ל נקט לתרווייהו דאי לא הוי נקט כי אם פיתת הו"א בהא פליגי רבנן דמי יימר דלא ישא אותה והרי הוא פטור מקנס ולכך ודאי בו"פ קתבע דאפילו ישא אותה הרי הוא חייב ליתן לה כדאית' בכתובות דף ל"ט בושת ופגם נותן מיד אבל באנוסה דאפילו אם ישא אותה צריך ליתן הקנס אף הם מודים דקנס קתבע קמ"ל, וכן איפכ' נמי הו"א בהא פליג ר"ש עכ"ל ודפח"ח, ואם כן פיתת נקט לרבות' דר"ש ואנסת לרבות' דת"ק וכיון דהלכה כת"ק דר"ש הקדים למתני הרבות' אליביה דת"ק אפילו באנסת נמי בו"פ תבע כנ"ל. והא דנקט מתניתן באב התובע אנסת ופיתת את בתי וכו' ולא נקט בדידה שהבת תובעו כמו במתניתן דהכא עמדה בדין וכו' ולראב"ד פ"ב מהל' נערה הלכה י"ג ניחא כיון