חידושי מהרי"א על כתובות מז

להורישו וצ"ל לפי דמסיק רבה לקמן דבשאר קנסות גם לר"ש ממון הוא להורישו משעת העמדה בדין אם כן כונת רש"י ולא דמי לקנס וכו' ר"ל לא לקנס הבת ולא לשום קנס אחר דאפילו עמד בדין משוי' לי' ממון, וא"כ קשה לשון המשנה דנקט אף על פי שלא גבתה הול"ל רבותא טפי כנ"ל. ונ"ל משום דקיי"ל שכיר בזמנו נשבע ונוטל והיכא דאיכא למימר מי יימר דמשתבע אין מורישו לבניו דלא הוי ממוני לכן נקט מתני' גם כרבנן דר"ש אף על פי שלא גבתה דייקא דמ"מ בעינן באופן שאין מחוסר אלא גוביינא אבל החוב ברור דומיא דמציאתה שלא תהיה צריכה לישבע כגון שכבר הודה לה בע"ה או האמינה עליו לומר לא נתת לי שכרי או יש עדים בדבר, וא"ש לשון רש"י הנ"ל עד שעמד בדין וכו' כיון דגם לרבנן א"ש לשון המשנה. תוס' בד"ה לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה, אע"ג דא"ל דהא דמחייבינן מפתה היינו בקטנה דלא שייך בה מחילה וכדרבנן דאמרי יש קנס במקום מכר, מכל מקום משמע לי' דבנערה איירי דפשטה דמתני' אאלו נערות דרישא קאי, והדוחק מבואר דמנ"ל להקשות פשיטא וכי אין לו לתנא להשמיענו בפירוש דאפילו בנערה נמי לאביה ולא סמך את עצמו על דיוקא דרישא כזה, ומה שעמדו המפורשים על קושייתם דהרי תרי סתמי משניות ר"פ אלו נערות וס"פ דף מ' ס"ל כר"מ קטנה אין לה קנס ונ"ל דהא בהדיא אמר ר"י אמר רב עלה זו דברי ר"מ וכן בר"פ מאן תנא ר"מ הוא וכו' דפירושו ר"מ הוא דאמרה למתני' ולא דרבי סתם לן כר"מ דהרי אין הלכה כר"מ ולכן שפיר הו"א דסתם לן תנא בס"פ דלעיל דמפתה נותן ג' דברים כרבנן דר"מ וכהלכה ובקטנה דוקא והקשו תוספות שפיר ותירוצם דוחק כנ"ל. ונ"ל לתרץ בס"ד דיש לדקדק בלשון המקשה לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד כיון דקושי' א' דש"ס מאי קמ"ל תנינא המפתה נותן וכו' הוא רק משום דתנינא לעיל ומאי קמ"ל שנית, אבל קושי' זו דהשתא לאביה פשיטא היינו דלא צריך למתני' כלל מסברא שמעינן לי' ואם כן לא הוי ליה למימר לשון נמי פשיטא דמשמע נמ"י דשמעי' לי' מלעילא דומיא דקושי' א' וז"א והול"ל רק לאביה פשיטא. ועוד יש לדקדק בכפל לשנא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה וכו' ותמוה כפל לשון זה ונ"ל לישב דגם לשון רש"י תמוה בד"ה מדקא יהיב מפתה, קנס ובו"פ וכו' ומלבד דשפת יתר הוא הרי בתשלומים אלו איירינן במתני' דהכא ודלעיל דמייתי ש"ס תנינא וכו' ואינו צריך לפרש המפורש בהדיא עוד יותר תמוה דשינה רש"י מסדר המשניות דנקטו בהיפוך תחילה בו"פ ואח"כ קנס, וטעמא דמתני' נ"ל אע"ג דקנס מפורש בקרא אבל בו"פ מדרשא ילפינן לי' והו"ל להקדים תחלה לשנות קנס, נ"ל אי משום דאתיא בו"פ מדרשא חביבא לי' למנקטי' ברישא כדאי' ריש יבמות, א"כ לפי שהתחיל תנא במפתה תחילה קודם לאונס שכן כתובים בתורה ג"כ ובמפתה בו"פ נותן מיד וקנס כשלא יכנוס לכן הקדים נותן בושת ופגם קודם לקנס שכן נותנים קודם באמת וא"כ תימה על רש"י ששינה הסדר ושנאם בהיפוך בכונה והלא דבר הוא. ונ"ל דהב"ש רסי' קע"ז בשם מהרי"ק שורש קכ"ט כתב דמפותה דקרא איירי במפתה לשם אישות כדאיתא בקידושין דף מ"ו ומכל מקום יכול למאן. ואינו צריך לישא אותה ופטור גם כן מקנס ובושת ופגם כשהיא יתומה ולא אמרינן מחילה בטעות דנתרצית רק כדי שישא אותה, וראי' מהרי"ק משמעתין הכא וז"ל דאם איתא דהיכ' דמטעה אותה לישא דלא מהניא מחילתה ויתחייב כשלא יכנוס בקנס אם היא נערה אף ביתומה בבושת ופגם בבוגרת, אם כן מאי פריך בכתובות בריש נערה דף מ"ב מאי קמ"ל תנינ' וכו' ומשני לאביה איצטרכא לי' דלא תני והדר פריך לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה וכו' והלא בסיפ' דמתני' דהתם דהמפתה נותן ג' דברים וכו' מסיים בהדי' דאין המפתה נותן אלא כשלא יכנוס כדמפרש לי' תלמודא בפרק אלו נערות דף ל"ט ואם אית' דהוי כמחילה בטעות אם אמר לה לכונסה ואין כונס א"כ היכי ידעינן ממתני' דאלו נערות דלאביה הוי מדקא יהיב מפתה כיון דלא יהיב אבא כשלא יכנוס אף על גב דהיא לעצמה בדין הוא דיהיב אפילו מפתה כשלא יכנוס דהא הוי מחילה בטעות דפשיטא דיש להעמיד משנתנו בפיתה לשם אישות דהא עיקר קרא בהכי מיירי להני אמוראי שהזכרתי למעלה, וגם לפי המסק' דהתם לפי שיטת הערוך וגירס' רוב ספרים כדפירשו שם התוס' ואם כן למה הוצרך לידחק שם ר"פ נערה ולשנויי עמדה בדין איצטרך לי' אלא ודאי כיון דמדעתה עבד אף על גב דקא מטעה לה לא מחייב וכו' כיון שנבעלה שלא על ידי קדושין גלי' דעתה דלא איכפת לה כלל בבושת ופגם ולא נתכונה זו אלא להנאת בעילה וכו' עש"ה, ולענ"ד ליתא לראייתו זו דהא ממקום שבא מסיפא דמתני' דהמפתה נותן ג' דברים וכו' מסיים בהדיא דאין המפתה נותן אלא כשלא יכנוס כדמפרש לי' תלמודא בפ' א"נ דף ל"ט וכו' כונתו דבמתני' תנן לכשיוציא ופריך עלי' אשתו היא בתמי' ומשני אלא אימא כשלא יכנוס. והרי התם באותו פרק ובאותו מקום ממש מייתי עלי' מיד תניא נמי הכי אף על פי שאמרו המפתה נותן לכשלא יכנוס בושת ופגם נותן מיד וכו' ואם כן דמתני' במפתה לשם אישות מיירי כמפתה דקרא ומ"מ בושת ופגם כנותן מיד קתני עלה אפילו אם לא יכנוס או אפילו יכנסנה ואם כן הא שפיר פריך הש"ס לאביה פשיטא מדקא יהיב מפתה בו"פ מיד אפילו יכנסנה אח"כ אף שפיתה לשם אישות ול"ל מחילה בטעות הוא וע"כ דלאביה הוא וצע"ג על מהרי"ק בזה. ונ"ל ליישבו עפמ"ש לעיל דף מ"ם ע"ב דפריך על בו"פ ואימא לדידה וכו' ומסיק מסתב' דאביה הוי דאי בעי מסר לה וכו' והקשו תוס' אמאי לא קאמר דאביה הוא מדקא יהיב מפתה