חידושי מהרי"א על כתובות מו

וכו' ואם כן קרא למה לי, ועוד מקרא ילפינן אפילו ממון ממש כגון מעשה ידיה ועיין בפ"י והפלאה, ונ"פ בשיטה מקובצת תמה איפכ' על רש"י מקרא לקמן ילפינן מעשה ידיה שלאחר מיתת האב אין מורישו, אבל כאן אונס ופתוי בחיי האב הוא י"ל מורישו, ותירץ דקנס כל שלא עמדה בדין עד אחר שמת האב לא חל חיוב' הוי ליה שפיר כמעשה ידיה שלאחר מיתת האב עש"ה. ולכאורה י"ל עפמ"ש תוס' והר"ן דלשכ' הרי הן לשון רבים גם אבושת ופגם קאי דלית' לה"ט אי מודה מיפטר לכן הוצרך רש"י לפרש טעמ' מקר' הנ"ל על בו"פ, אמנם לדברי האס"ז הנ"ל גם מקר' לא שמעינן אלא קנס דהוי ליה כמעשה ידיה שלאחר מיתת אביה אבל בושת ופגם לא שמעינן מיניה וע"כ צ"ל כתירוץ התוס' משום דהוקשו בו"פ לקנס למי שזה ניתן וכו', אמנם רש"י לטעמיה כתב הרא"ש בשמו לעיל דף פ"ח בנתארסה ונתגרשה דס"ל כהרמב"ם דלא ס"ל היקש זה אם כן הדק"ל דעל קנס לא הוצרך רש"י לילפות' דלקמן וצ"ע, ונ"ל דקשה כיון דמעשה ידיה שלאחר מיתת האב דשלב"ל הוא קרא למה לי דאין מורישו לבניו ות"ל אין אדם מקנה דשלב"ל, וצ"ל כיון דמשעובדת הבת לאביה למעשה ידיה הוי ליה כמו דקל לפירותיו דאדם מקנה ומוריש דשלב"ל כה"ג ועיין לקמן דף כ"ט, אמנם לקנס דאונס ופתוי שאין הבת עומדת לכך ואינה משועבדת לאביה לזה אדרבה אב תחלל בתך להזנותה כתיב ודאי הוי ליה דבר שלב"ל ובלא קרא אין מוריש זכות קנס לבניו דלא הוי דקל לפירותיו, ונהי דאחר שנאנסה ונתפתתה כבר בחיי אביה עומדת היא לקנס אבל כיון דלא עמדה בדין ואילו מודה מיפטר הוי ליה דשלב"ל מה"ט כדאית' ב"מ ריש פרק המפקיד, ואם כן לר"מ וסייעתי' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל שפיר י"ל דמוריש קנס לבניו לכן פי' רש"י דמ"מ גם לר"מ דסתם מתניתן כוותיה אין מוריש קנס לבניו דהא ילפינן מקר' והתנחלתם אותם וכו' למעשה ידיה שלאחר מיתת אביה אין מוריש זכות בתו לבנו אע"ג דהוי כדקל לפירותיו דלכ"ע אדם מקנה דשלב"ל כה"ג ה"נ לר"מ בדשלב"ל ממש, וראיתי במגדול עוז פ"ב מהל' נערה דמייתי ליה בהדי' הני תרי טעמי דרש"י בפלוגת' דרש"י פי' טעמ' דילפינן מקר' אין מוריש זכות בתו לבנו ותוס' משום מודה מיפטר ס"ל ובו"פ אתקש לקנס, ומשמע דלרש"י ילפינן גם בו"פ מקר' הנ"ל ולא מהיקש לקנס ע"ש, והנ"ל כתבתי, עמדה בדין עד שלא בגרה וכו' מת האב וכו' ופירש"י משעמדה בדין בנערותי' בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה ה"ה של אחין וכו' וז"ל הרמב"ם פ"ב מנערה בתולה הלכה ט"ו מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת או עד שמת האב הארבעה דברים או השלשה שלה, עמדה בדין ותבעה אותו ואח"כ בגרה או שנשאת הרי הן של אב, ואם מת האב אחר עמידתה בדין הרי הן של אחין וכו' ותמוה דבמשנה שנה תחילה עד שמת האב וכו' ואח"כ עד שבגרה, ורמב"ם מהפך כסידורא דמתני' והקדים עד שבגרה או עד שמת האב וכו' ועוד במשנה שנה תחילה עמדה בדין וכו' ואח"כ לא הספיקה וכו' ורמב"ם מהפך להו והקדים דין לא תבעו וכו' ואח"כ עמדה בדין וכו' וצ"ע. אמנם פשוט חדא מתורץ באידך דבעמדה בדין וכו' הרי הן של אחין הו"ל בגרה רבותא דאפילו בגרה קודם מיתת האב ירשי לה אחין אחר שעמדה בדין. ובלא עמדה בדין דהרי הן של עצמה הו"ל רבותא אפילו קודם שבגרה ועודה נערה מכל מקום אין מורישו לבניו ואם כן במשנה שהקדים עמדה בדין וכו' שנה תחילה עד שלא מת וכו' ואח"כ עד שבגרה דרך לא זו אף זו, ורמב"ם דנקט תחילה הדין לא תבעי וכו' הקדים עד שבגרה או עד שמת האב דרך לא זו אף זו אפילו עודה נערה הרי הן של עצמה, אמנם הא גופא קשיא מ"ש דכא נקט רמב"ם כסידורא דמתני' תחילה עמדה בדין וכו' ואח"כ לא עמדה בדין וכו'. ונ"ל במשנה דוקא דפריך ש"ס נגלה מאי קמ"ל תנינא וכו' ומשני עמדה בדין איצטרך לי' פלוגתא דר"ש ורבנן ור"ל דקמ"ל דלאביה לאפוקי מר"ש וע"כ למתני' נמי רישא לאביה כמ"ש לעיל, לכן הקדים תנא למתני הא עמדה בדין סמוך לרישא דרישא נמי הא קמ"ל לאביה הן מיד בעמדה בדין ולאפוקי מר"ש, ואח"כ תני לא עמדה בדין מודו חכמים לר"ש והוא רבותא דהא בעי' למילף טעמא מקרא לפירש רש"י הנ"ל, ובהכי ניחא לי טפי קושייתי הנ"ל אמאי לא משני ש"ס עדיפא לא עמדה בדין וכו' איצטרך לי' דלכ"ע של עצמה הן ולא לאביה היפוך סברת המקשה פשיטא דלאביה ועיין מה שכתבתי לעיל, ונ"ל דאם כן הוי ליה למתני תחלה הא דלא עמדה בדין כיון דרישא כולה דלאביה לא תני לה אלא איידי הא סיפא דלא עמדה בדין הן לעצמה, אלא ע"כ מתני' עמדה בדין קמ"ל לאפוקי מר"ש וממילא גם רישא גופא קמ"ל דלאביה ומפרש סיפא לרישא כיצד לאביה עמדה בדין ואצ"ל רישא איידי קתני וכנ"ל, אבל רמב"ם דלא קשיא עליו תנינא והקדים בהלכה י"ד שם תשלומי אונס ומפתה של אב אין לה אב הן של עצמה, סמך ליה מיד דאף שלא נתיתמה קודם מעשה הבעילה אלא קודם העמדה בדין וכן נתבגרה קודם נמי של עצמה הן, ואח"כ כתב דאם אחר העמדה בדין נתיתמה או נתבגרה כבר זכה בהן אב ולק"מ. דף מ"ב מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבתה וכו' ופירש"י כגון שכר פעולה, ר"ל דיש לפרש מעשה ידיה שעושה מלאכה בביתו לתקן בגדים וכדומה א"צ לשלם לה אלא דלא שייך בהא אף על פי שלא גבתה דממאן גביא לכן פירש רש"י כגון שכר פעולה ממה שעשתה לאחרים, ולכאורה הא דנקט מתני' אעפ"י שלא גבתה אליבי' דר"ש הוא דפליג ברישא בזה מודה אבל לרבנן היה צ"ל אף על פי שלא עמדה בדין, וא"כ קשה סוף לשון רש"י ולא דמי לקנס דלא הוי ממון עד שעמד בדין ויעידוהו וכו' והא לר"ש גם בעמד בדין קנס לא הוי ממון