חידושי מהרי"א על כתובות מא

דלא ניחא לי' למימר דפליגי בשליח עכ"ל ור"ל דהא קרא כתיב ומאי דרשי בי', ויש לדקדק דהו"ל לציין דבריהם לעיל סוף דף ל"ג כי פריך מעיקרא אי בטובת ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי, ועוד ק"ל טובא איך אפשר כלל לומר דרבנן לא דרשי לרבות שליח אם כן מ"ש שבת ולב"ז ושור הנסקל דנקט גם בל"ה אין שליח לד"ע ול"ל לרבותא דר"מ נקטינהו דאפילו בכה"ג יש שליח לד"ע דהא באמת דעת הרמב"ם דאם צוה לו לשלוחו לשחטו בשבת או לע"ז אין שליח לד"ע כמ"ש המ"ל פ"ג מגניבה הלכה וי"ו ולא הוי אם כן רבותא טפי בכה"ג כמו בלא"ה וצ"ל תוס' ס"ל כהטור חו"מ דמייתי המ"ל שם דפליג ארמב"ם בזה. גמרא טובח לע"ז כיון דשחט בי' פורתא איתסר לי' וכו' לאו דמרי' קטבח ופירש"י דאמר מר חולין מ"ם היתה בהמת חברו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן א' אסרה עכ"ל, ולכאורה לפימ"ש רש"י ותוס' שם לרבותא נקט רבוצה ולא מבעי' הרביצה דקני' בהגבהה והיא שלו או דהו"ל מעשה רבא אם כן הכא דלא קתני רבוצה גם בלא מימרא דר"ה התם אלא גם לר"נ דפליג התם ואמר ואין אוסר דבר שאינו שלו במעשה כ"ד כגון בהיתה רבוצה פריך נמי הכא שפיר בהרביצה ושחטה לע"ז, אמנם מנ"ל להקשות דלמא ה"נ מיירי בהיתה רבוצה, וגם אם איתא הול"ל כיון דהרביצה ושחט בי' פורתא איתסר לי' וכו' אע"כ גם בהיתה רבוצה קשיא לי' וא"ש פירש רש"י. אבל קשי' הא מסיק ש"ס התם כתנאי א"כ מאי קושי' דלמא ר"מ כהאי תנא ס"ל אין אוסר אפילו במעשה רבא ועכ"פ במעשה זוטא לא אפילו נכרי ומכ"ש ישראל, וצ"ל דקושי' קאי לר"מ לטעמיה במסכך גפנו וכו' במשנה פ"ז דכלאים ה"ז קידש דס"ל אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה וכמ"ש ביבמות דף פ"ג ובתוס' ב"ק דף ק' בד"ה מחיצת וכו', אבל הא קשי' הרי ר"ש הוא דס"ל במסכך גפנו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו במעשה רבה וכמ"ש תוס' יבמות פ"ג:

שם ומ"מ אמרינן בשמעתין לעיל מאן חכמים ר"ש דאמר שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה התינח ע"ז וכו' והא ר"ש ס"ל אין אוסר דבר שאינו שלו ושחיטה ראוי היא וע"כ צ"ל דמיירי בא"ל כשעשאו שליח לשוחטו כרצונו ואפילו לע"ז וכמ"ש תוס' כן בהדי' בב"ק דף ע"א דל"ל לאו כל כמיניה וכו' ואם כך פשיט' דלכ"ע קאי קושית הש"ס השתא לר"מ אמאי חייב הא איתסר ליה ול"צ להא דר"ה בהיתה רבוצה וכו' דפירוש רש"י דת"ל הא ר"מ לטעמי' פריך וגם לכ"ע כנ"ל וצל"ע מיהא הא לא קשה מ"ש שחט פורתא דנקט התם הא סימן א' קאמר דפירוש רש"י התם סימן אחד לאו דוקא דהה"ד חצי סימן נמי כל שעושה בה מעשה טריפה או אפילו כ"ד ממש נמי עיין ט"ז ונקה"כ יו"ד סימן ד'. ועוד סימן אחד נמי פורתא קרי ליה בבהמה. עפי"ז י"ל קושייתי הנ"ל דלא סגי ליה לרש"י לפרש לר"מ לטעמיה פריך די"ל מסכך גפנו מעשה גמור הוא וס"ס קאמר בפורתא אתסר ליה ע"כ סמך אהאי דר"ה בסימן אחד כנ"ל, אבל הא מדר"ש מוכח דמיירי שעשאו שליח לשחוט כרצונו ודאי לכ"ע פריך וקשה כנ"ל וצ"ע, ועיין תוס' חולין מ'. בד"ה לפני וכו' הוכיחו דשחיטה גם שלא לפני ע"ז מתסרי והמ"ל גם משמעתין דאל"כ מאי פריך הכא בפורת' איתסר ליה והא לא קתני לפני ע"ז, אלא דע"כ כיון דמסיק ר"ש דפוטר ה"ט משום שחיטה שא"ר ע"כ באופן דמיתסר' לע"ז מיירי ופריך שפיר מ"ט דר"מ ואין ראיה מהכא תוס' בד"ה כיון דשחט וכו' וא"ת כל טובח נמי וכו' לא חשיב שינוי לקנותה בכך, ור"ל לפי שעומדת לשחיטה אבל לא לע"ז א"כ הו"ל שינוי וקנאה בכך, ולענ"ד אפילו את"ל דקני ליה בשינוי בתחילת שחיטה בהכי חייביה רחמנא בגמר שחיטה בדו"ה אם קנהו בתחילתה, אבל שחטה לע"ז דאסבה"נ וכל אסה"נ אין לו בעלים ואין זכיה באסה"נ הרי לא קנאה גם הוא בה"ג לא חייביה רחמנ' דו"ה וזה בהיפוך ממש מתרוץ התוס', ועוד כ"ל הא לריש לקיש קיימינן השתא דבטובח על ידי אחר עסקינן לאוקמתיה דידיה ור"ל לטעמיה הא ס"ל בב"ק ס"ח:

חיובא לפני יאוש אבל לאחר יאוש שלו הוא טובח ומוכר אם כן הכי פריך הא אתסר ליה בפורת' קמא בהנאה ואייאש מריה מיניה מיד כדאמרינן ב"ק ס"ו:

ותו לאו דמריה קטבח כה"ג בטובח שלא לע"ז נמי אחר יאוש שלו הוא טובח וכו' כנ"ל ועיין לשון רש"י בד"ה לאו דאמרינן וכו'. ובזה ניחא לי דקשה על הטור סימן ש"ן בחו"מ שכתב שוחט לע"ז פטור משום קלב"מ ות"ל משום דלאו דמריה קטבח כיון שלא העתיק תירוץ הש"ס באומר בגמר זביחה עובדה וראיתי בדרישה הרגיש עליו בזה ונדחק ע"ש, ולפמ"ש י"ל דכל קושית ש"ס לר"ל קאי דס"ל חיוביה לפני יאוש אם כן כיון דאתסר בפורת' קמא אייאש מריה מיניה כנ"ל, אבל הטור לטעמיה שפסק ריש סימן ש"ן שם דגם לאחר יאוש חיוביה דדו"ה מעיקר' לק"מ דנקטינן כי קושית תוס' בהכי חייביה רחמנ' וא"צ לתירוץ הש"ס. אבל ק"ל על הטור למה ליה לטעמ' דקלב"מ ואם כן טובח על ידי אחר לע"ז חייב בדו"ה והא מ"מ פטור משום שחיטה שאינה ראוי ל"ש שחיטה, והרמב"ם כתב פ"ג מגניבה דין טובח בשבת על ידי אחר דחייב משום דשחיטה ראוי היא דקיי"ל דלא כריה"ס וגם קיי"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה בנמצאה טריפה, ולא העתיק כלל טובח לע"ז כה"ג ר"ל על ידי אחר או טבח שור הנסקל, וע"כ ס"ל דפטור משום דהו"ל כנוחר ונתנבלה בידו דלכ"ע ל"ש שחיטה וצ"ע. עוד נ"ל ליישב הטור בהשמטתו לתירוץ הגמ' בגמר זביחה עובדה על פי הנ"ל הא דתוס' חולין מ' לא הוכיחו מכאן דלפני ע"ז לאו דוק' דאם כן מאי פריך בפורת' קמא איתסר ליה וכו' דלמא שלא בפני ע"ז מיירי וצ"ל דממנ"פ