חידושי מהרי"א על כתובות מ

מן האחד ורוב ומצוי הו"ל כמו תרי רובי ולא גזרינן, ונ"ל אם איתא לא הו"ל למיתני ובנמצא הלך אחר הרוב דהא רוב לבד לא סגי והול"ל הלך אחר הרוב ומצוי א"כ הול"ל רק ובנמצא מותר וידעינן משום דהלך אחר הרוב הוא דמותר אע"כ הא גופא קמ"ל משום דתשעה הו"ל נמי מצוי ואי תני מותר הו"א משום רוב ומצוי דוקא כי קושי' לאמת דבעינן תרי רובי קמ"ל רבותא ברישא דקבוע אסור אפילו בט' דהו"ל רוב ומצוי וקמ"ל רבותא בסיפא ובנמצא הלך אחר הרוב דייקא אפילו אינו מצוי אלא רוב גרידא נמי כגון שנים חניות וכו' לגבי חד ופריך שפיר. ויותר נ"ל הא דנקט מספר ט' בכולהו הני ברייתות דמייתי ט' צפרדעים ונ' שרצים ובפסחים דף ט' ע"ב ט' ציבורים וכו' ואי משום רבותא דרוב ומצוי הול"ל רבותא טפי במספר אלף ורבוא נמי קבוע כמע"מ דמי, ועוד אין זה רבותא דהא לפמ"ש תוס' ב"ב כ"ג ע"ב בנמצא אפילו קרוב לחנות דנבלה וכו' משמע ה"נ רישא בקבוע אסור אפילו הוא עומד קרוב לחנויות כשרות והו"ל רוב וקרוב, ועוד נ"ל לפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן ס"ט באשה ששכחה ואינה יודע' אם מלחה אמרינן חזקה סירכי' נקט ואתי כמו בק"ש שא"י אם הוא בוכתבתם דשמע או דוהיה אם שמוע אם כן ה"כ נימא בתשע חנויות וכו' וא"י מאיזו מהן לקח נימא סירכי' נקט ואתי חזקה שלקח מהכשרות, אמנם הרי רוב עדיף מחזקה וכיון דקבוע דחי לי' לרובא דאיתא קמן ק"ו דדחי לי' לחזקה וא"כ גם לרוב וחזקה בהדדי וגם קורבה ומצוי בהדדי כולהו נמי קבוע דחי להו ומשום דחידש הוא כנ"ל ברור, וכן ברייתא דט' צפרדעים נמי רובא וחזקת טהרה נדחים מפני קבוע, וא"כ מאי רבותא דרוב ומצוי ומ"ש א"כ דנקט מספר תשעה. ונ"ל כיון דכל הני מניינא דתשעה בדין דקבוע כמע"מ דמי לבד אשכחינן לי' ואבוה דכולהון בזורק אבן לגו דמהתם ילפינן קבוע דגלי קרא וארב לו והתם ליכא למימר כגון שני ישראלים ומצרי א' דרובא ישראל דקרא למה לי בכה"ג ות"ל לא תהיה אחרי רבים לרעות נטייתן לרעה על פי שנים ולא על פי א' אף שכבר הוא ודאי חייב מכ"ש בזורק אבן לגו כה"ג דפטור וע"כ לשלשה ישראלים ויותר ומצרי א' אתי קרא וכיון דלא מצי נקט רובא דחד ותרי נקט מספר עשריות תשעה וא' ואפשר דעל פחות מתשעה ישראלים נמי לא היה צריך קרא לפטרן מה"ט דלא תהיה אחרי רבים לרעות כה"ג דהאיכא למ"ד רבים היינו עשרה דוקא במס' גיטין דף ל"ה ע"ב, לכן בכלהו הני נקט מספר ט' שוה לטובה כנ"ל. דף ל"ד ולמ"ד דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי וכו' וק"ל דלעיל פריך ש"ס תחלה מי איכא מידי דאילו עביד איהו פטור ועביד שליח ומחייב ומשני איהו לא משום דלא מחייב אלא משום דקלב"מ, ויש לתמוה מאי ס"ד דמקשה כלל וכי לא אסיק אדעתי' ה"ט דפטור, והי' נ"ל דפליגי המקשה והתרצין בקושי' תוס' לעיל סוף דף כ"ג בד"ה לאו וכו' דהא אפילו מלצי"ש פטור הוא בקנס ותי' מ"מ ניחא וכו', אבל בספר מר דרור בחי' ב"ק ראיתי תי' נכון בזה דפליגי המקשה והתרצין בהא המקשה ס"ל ח"מ שוגגים נמי פטורים א"כ ל"ל משום קלב"מ דהא לא דיינינן לי' בשום מיתה אפי"ה פטור והמתרץ ס"ל ח"מ שוגגים באמת חייבים ולק"מ מי איכא מידי וכו' דאיהו משום דקלב"מ עש"ה, ולפי זה קשה לי מאי פריך ש"ס לעיל מיד אח"ז וגם הכא מ"ט דרבנן דפטרי הרי כתבו תוס' לקמן דף ל"ה ע"א דפליגי תנאי על תנא דבי חזקי' א"כ דלמא ר"מ לית לי' דתנא דבי חזקי' ולק"מ לדידי' מי איכא מידי וכו' כשינוי' דש"ס הנ"ל ורבנן ס"ל כתנא דבי חזקי' ח"מ שוגגים נמי פטורים לכן ע"י שלוחו נמי פטור משום קושי' מי איכא מידי וכו', ול"ל אי ס"ד דר"מ לא ס"ל כתנא דבי חזקי' לא הי' צריך לאוקמה לברייתא אליבי' בטובח ע"י אחר אלא דמיירי ששגג בשבת ובע"ז, ז"א דהא בלא"ה קשיא וצ"ל משום דומי' דשוהנ"ס בין שוגג בין מזיד פריך, וכן צ"ל ע"כ להגאון בעל מר דרור הנ"ל וא"כ קשיא מאי פריך מ"ט דרבנן הא י"ל משום קושיא מי איכא מידי וכו' כנ"ל. ונ"ל דתוס' הקשו לעיל בד"ה לאו וכו' הא גם מלצי"ש פטור בקנס וכו' נראה אפי' לרשב"א בתשו' סי' ש"ב דאביי ור"פ בב"מ צ"א פליגי אדרבא וס"ל קלב"מ פוטר בכ"מ אף לצי"ש מ"מ קושי' תוס' קאי' משום דגם רבא איירי בשמעתין וכנ"ל ונ"ל לתרץ קושי' תוס' דהא תמוה איך פליג רבא בילפותא אתנא דר"י ודבי חזקי' דילפי שליח מאו ותחת. ונ"ל דלכאורה תמוה מאי פריך הש"ס לעיל מי איכא מידי וכו' והא שאני הכא דגלי קרא לרבות שליח אף שהוא נגד הסברא וצ"ל דקרא מתוקם שפיר האיך דאיהו נמי חייב אע"ג דבעלמא אין שליח לדבר עברה גלי קרא בטביחה דגם ע"י שלוחו חייב אבל אם איסור אחר מעורב בו דאיהו פטור על ידו כגון בשבת או לע"ז מהי תיתי ומי איכא מידי וכו', אמנם מכירה דקרא דמרבינן בי' נמי שלוחו מאי ותחת אפי' מכרו ע"י סרסור ושליח מיירי גם בשבת ולע"ז וא"כ לרבא דס"ל טביחה דומיא דמכירה ע"כ רביי' קרא לשלוחו כמותו גם בשבת או לע"ז לק"מ לדידי' קושי' ש"ס מי איכא מידי דשאני הכא דגלי קרא כנ"ל, וא"כ נ"ל רבא לא פליג אילפותא דהנהו תנאי לרבות שלוחו מאו ותחת ילפינן לי' אבל כדי לתרץ קושי' ש"ס מי איכא מידי וכו' ולרבא לטעמי' ליכא למימר כתי' הש"ס לאו משום דלא מחייב וכו' כי קושי' תוס' דהא גם לצי"ש פטור הכא לכן אתי רבא לטעמי' לתרצה טביחה דומיא דמכירה ובמכירה הא רבי' קרא לשלוחו אפילו בשבת ולע"ז דמ"ש ולק"מ מי איכא מידי וכו' וא"כ פריך תו שפיר מ"ט דרבנן דפטרי ול"ל משום קושי' מי איכא מידי וכו' דאי ח"מ שוגגים נמי פטורים ליתא לתי' הש"ס דמ"מ לרבא מיהת הא בל"ה לק"מ מי איכא מידי וכו' וקשיא לרבא מ"ט דרבנן דפטרי ודוק. תוס' בד"ה מ"ט דרבנן דפטרי, לא בעי' למימר דלא דרשי או ותחת לרבות את השליח